קבלת החלטות רפואיות הן הרבה יותר מקבלת מידע - היום מצופה מהרופאים להסביר יותר

כיום, הרופא יכול לומר לחולה, למשל, שאם ימשיך לעשן, יגברו סיכוייו לחלות במחלת לב ב-8.5% ובסוכרת ב-1.5% (המספרים להדגמה בלבד). הוא יכול לומר שהוא "ממליץ" מאוד להפסיק לעשן, אך לא קל למצוא רופא שיאמר לחולה כי "אסור" לו לעשן. בוודאי שקשה יהיה למצוא חולה שהאיסור בלבד, ללא הסבר נוסף, אכן ירתיע אותו.

ובכל זאת אין זה אומר כי הרופאים הם רק צינורות מידע נייטרליים לחלוטין. להיפך. סדרה חדשה של מחקרים מראה כי בלתי אפשרי כלל וכלל לתת מידע באופן ניטרלי. כל רכיב באופן ההתנסחות של הרופא, החל מבחירת המילים, דרך שפת הגוף ועד אופן החתימה על ההמלצה, משפיעים על החולה ומנתבים את אופן קבלת ההחלטות שלו, הרבה יותר ממה שהרופא או החולה בדרך כלל מתארים לעצמם.

ד"ר טליה מירון-שץ, חוקרת בתחום קבלת ההחלטות, אשר עורכת בימים אלה עבודת פוסט דוקטורט אצל חתן פרס הנובל הישראלי-לשעבר דניאל כהנמן באוניברסיטת פרינסטון, ומלמדת התנהגות צרכנים בבית-הספר למינהל עסקים וורטון, בודקת את ההשפעה של הצגת המידע על קבלת ההחלטות של החולים. ככל שהוא מבין פחות את המידע וצריך יותר הכוונה, כך החולה מושפע יותר מדרך ההתנסחות של הרופא. ואולם, מסתבר שגם חולים מאוד אינטיליגנטים, מגיבים אחרת לאותו מידע בשינויי ניסוח של הרופא.

הכל יחסי

חלק גדול ממחקריה של מירון-שץ עוסק בהצגה סטטיסטית של נתונים. מן המחקרים שערכו היא ואחרים מסתבר שהמוח לא ממש יודע "לעכל" סטטיסטיקה, והוא מנתח אותה באמצעות שורה של כללים שנועדו לפשט אותה. צורת הצגה שונה יכולה לגרום להפעלה של כלל אצבע שונה ולשנות את תפיסת המצב. לא רק הסטטיסטיקה

כך למשל, סיכון נתפס כשונה כאשר הוא מוצג בצורה של יחס, לעומת צורה של שכיחות. "אם אומרים לאדם 'יש סיכון של 1 ל-187 אלף שלעובר יש בעיה גנטית', הוא כמעט תמיד יתפוס זאת כסיכון גבוה יותר מאשר אם יאמרו לו 'אחת מכל 187 אלף לידות תהיה של ילד עם פגם גנטי'. צורת ההצגה השניה מאפשרת למוח להתמקד בכל המוני הלידות שהן בסדר, 186,999 לידות של עובר בריא", מדגימה מירון-שץ. ברגע שהרופא יודע את ההבדל הזה, לא רק שהוא יכול להשתמש במידע כדי להשפיע על ההחלטה - הוא אינו יכול להימנע מלהשפיע עליה, ועליו לקחת זאת בחשבון.

שאלה אחרת היא - איזו אינטראקציה יש בין הידע של מקבל המידע לבין כמות המידע. כך למשל, במחקר שערכה מירון-שץ יחד עם ד"ר גרג בארון, מבית-הספר למנהל עסקים בהרווארד ועם יניב חנוך ומישה גומרום, מאוניברסיטת פליימות' באנגליה, נמצא כי הורים טריים נוהגים לציית להוראות רופא ומשרד הבריאות, בעוד הורים מנוסים יצייתו להוראות הללו רק אם יקבלו הסבר הולם. כך, להורים מנוסים הייתה נטיה להתעלם מהוראות רשות המזון והתרופות האמריקנית (ה-FDA) ולתת לילדים קטנים תרופה נגד הצטננות, שהארגון הזהיר נגדה, משום שלא הבינו מדוע היא אסורה.

הנטייה הטבעית היא דווקא להציף את ההורים הטריים במידע ובהסברים ולהניח שההורים המנוסים כבר יודעים הכל, אך מסתבר שבסיבוב הראשון ההורים אינם מעכלים את כל המידע והם חוסכים דילמות על-ידי ציות לדמויות סמכות, בעוד דווקא מהילד השני והלאה הם יותר זקוקים להסברים. "כאשר ניתנה להורים הללו אלטרנטיבה ברורה, הם נטו יותר להישמע לאזהרה, מוסיפה מירון-שץ. החוקרים הציגו את המידע ל-FDA, אשר שוקל כעת לפלח את המסרים שלו לפי ניסיון ההורים.

לפעמים המידע כלל לא מובן לחולה, ויש לפשט אותו. למשל הצגת תוצאות של בדיקה שאינה מדוייקת. "נניח שאנחנו יודעים שהבדיקה מאבחנת נכון 95% מהחולים כחולים אבל מאבחנת גם 3% מהבריאים כחולים. כלומר, אף שקיבלת תוצאות גרועות בבדיקה, עדיין יש סיכוי שאתה בריא, ולהיפך". הרופאים במקרה הגרוע לא אומרים בכלל מהם אי הדיוקים של הבדיקה ובמקרה הטוב אומרים 'יש לה אחוזי דיוק של 95% וטעות זיהוי של 3%' ולחולה אין מושג כיצד לעכל את הנתונים.

מתחשבים בחולה

"אנחנו מוצאים שיעיל מאוד להציג לחולים את הנתונים באמצעות תמונה, ש מרוחקת ממנו רגשית. למשל, איור של 100 סוסים, מהם 95 צבועים בצבע כחול, הם הבריאים, ו-5 בצבע אדום - הם חולים למרות שהבדיקה יצאה שלילית. עבור בדיקה חיובית אנחנו מראים 97 סוסים אדומים ושלושה כחולים. יש אנשים שמבינים טוב את המידע החזותי אחרים דווקא מעבדים טוב יותר מידע מילולי, כך שכדאי לנסות את שניהם.

"תצוגה כזו עוזרת להבין מה נתנה לנו הבדיקה ויכולה לעזור לחולה להחליט האם בכלל כדאי לבצע את הבדיקה". לטענתה, הציפיות של חולה מבדיקה היא לשמוע "מה איתי" ולדעת "בוודאות מה לעשות". אלא שיש בדיקות שממילא לא נותנות תשובה כזו. לפעמים ניתן לחסוך כסף למערכת הבריאות, על-ידי כך שלא מעודדים את הציבור לבצע בדיקה שממילא לא תשפיע על ההחלטות.

כמובן שגם רגשות מתערבים בעיבוד המידע. כך למשל, מחקריו של כהנמן יחד עם שותפו פרופ' עמוס טברסקי הראו כי בני אדם בדרך כלל חרדים מהפסד יותר משהם כמהים לרווח. כך, אם מציעים לאדם לבצע בדיקה כדי "להבטיח זיהוי מוקדם", ייתכן שנשיג פחות היענות מאשר אם נעודד אותו "לא להפסיד את הסיכוי לזיהוי מוקדם".

לכאורה, אנחנו חיים בעידן האינטרנט, עידן המידע. "נראה כאילו כיוון שיש מידע, אז אין בעיה והחולה יודע לקבל החלטה, אבל למרות המידע - לא קל לקבל את ההחלטה", אומרת מירון-שץ. "לכן נוטה החולה עדיין להתייעץ, והשאלה היא עם מי הוא דן ולמי הוא מאמין".

מערכת הבריאות היום מוטרדת מכך שחברים ממהרים לייעץ, אבל אינם רופאים ואילו הרופאים של "עידן התביעות" אינם ממהרים להמליץ. "לקח שנים לחנך את הרופאים לפעול תוך התחשבות בחולה ובגישה לא דירקטיבית", אומרת מירון-שץ. "אבל היום נוצרת בעיה שאנשים מבקשים המלצה, והרופא לא תמיד נותן".