גברת אקונומיקה

יותר מעשור היא בסלון שלנו, דברנית, דעתנית, רהוטה, כבדה, ואנחנו לא יודעים מי ומה היא. ספינקס מודרני. רק דבר אחד אנחנו כן יודעים עליה, ובזכותו היא סוג של כוכב-טאלנט במדורת השבט: זה שהיא לא אהוד ברק, לא אהוד אולמרט, לא בנימין נתניהו, לא שאול מופז. אותם אנחנו יודעים, לטוב ולרע, בוורידים, במעיים, בפי הטבעת. אותה לא. כלום. נאדה. גורנישט. זירו. גברת אקונומיקה, לבן בחוץ, תעלומה בפנים.

נסיכת אצ"ל, בתם וממשיכת דרכם של לוחמים ומפקדים באצ"ל, אצילי הנפש איתן, ח"כ חרות לשעבר, ושרה לבני, או חביבת השמאל, תומכת התנתקות ומשא ומתן על ירושלים. היא התייסרה קשות והתנגדה באון לפרסומים על עברה (פקידה או מרגלת-על) במוסד, אבל שלטי חוצות אנונימיים של "אצ"ל - אזרחים תומכי ציפי לבני" הריצו אותה לכנסת, בפעם הראשונה, עם סטיקר "ציפי לבני - שם שהוא מוסד". שבועות היא מאמצת את אלי ישי אל ליבה וביתה, מכינה כיבוד גלאט, אבל כמה ימים אחרי שלא בא, היא מודיעה שתגיש חוק לנישואים אזרחיים. היתה נחושה וחד-משמעית בסירובה לדרישת ברק לפטר את שר המשפטים דניאל פרידמן, אבל היא אישרה, בטלפון, הסכם קואליציוני שחותך לפרידמן את הידיים והרגליים ושולח אותו החוצה.

היא נחרצת ונגעלת מ"רשימות חיסול" ו"רשימות העדפה" בבחירות הפנימיות של המפלגה. אבל היא הגיעה לכנסת לראשונה רק כי הופיעה ב"רשימת ההעדפה" של נתניהו, שהכין אז אביגדור ליברמן, שטרח וחיסל "רשימות חיסול" של אחרים ופרס לה שטיח אדום בפריימריז של הליכוד דאז בביתן 28.

ליברמן ונתניהו המציאו אותה כפוליטיקאית. משם עברה לאהוד אולמרט והשתתפה איתו בהתמודדות הקשה על ראשות הליכוד, מול אריאל שרון. היא היתה לבת טיפוחיו של שרון המנצח. נשארה עם אולמרט, ואחרי הדו"ח של ועדת וינוגרד למלחמת לבנון השנייה, הודיעה לו בפומבי שהוא חייב ללכת. הוא גיחך ונשאר, היא נשארה איתו. היא סלדה מסגנון "צוות החווה" של שרון, אבל גייסה לצדה את מובילי דרכו, אייל ארד וראובן אדלר. היא ניצחה את שאול מופז והוא רוצה מקום שני משוריין, אז היא אומרת לו שהיא מסכימה, אבל זה לא תלוי בה...

היא תמה, ברה, חסודה, היא נקיית-כפיים. היא אחרת. לא כמו כולם. לא מתלכלכת בפוליטיקה המטונפת, של המדינה הלבנטינית הזו. היא, חלילה וחס, לא תרד לרמת ההתמודדות של ברק ונתניהו. אבל, תאומיהם הגנטיים, לוחמי הנינג'ה שלה, רוני בר-און, צחי הנגבי אביגדור יצחקי ואפילו בייבי-נינג'ה יואל חסון, כבר עם הדם על השפתיים והסכינים שלופות. ישחקו הנערים לפנינו, יעשו את העבודה השחורה. אנחנו, לבני, ציפי, ציפורה, נשב מורמים, נקיים, אחרים.

הייתי מוכנה לשלם משהו, אמרה בראיון טלוויזיוני אחרי שהתפוצץ המו"מ עם ש"ס והיא נאלצה ללכת לבחירות. אז היא מוכנה לשלם, זה אנחנו כבר יודעים. כמה? אנחנו לא יודעים. כמו ביבי? כמו ברק? אל מול פני האומה הפכה לבני מסוג של ברווזון לברבור מפואר. אבל מרגע לרגע הפער הולך וגדל, הפרדוקס משתלט ומכתים כל חלקה טובה. די טרגי. *