2% לשנה בקופות הגמל יספיקו

כששואלים את בכירי הכלכלנים והבנקאים בישראל מהו הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לכלכלה בישראל, רובם עונים משהו ברוח זו:

"התרחיש הגרוע ביותר הוא שהציבור יפדה את קופות הגמל. זה יהיה אסון שיכפה על הגופים הפיננסים למכור בכל מחיר, יפיל את השווקים לשפל של שנים ויקפיא לחלוטין את הפעילות הכלכלית בישראל.
מצוקת האשראי תיגרום לצלילת מחיר אגרות החוב של המדינה ושל החברות הקונצרניות ותביא לבלימה מלאה של יכולת גיוס ההון על ידי המדינה והגופים המסחריים. מצב זה יביא למשבר נזילות חמור שספק אם התערבות מאסיבית של בנק ישראל והאוצר יוכלו למתן.
בעקבות הקפאון בשוק יווצר גל חברות שיגיעו לחדלות פרעון, האמון העדין בין ספקים ללקוחות ינזק ויגרור עצירה של תהליכי הייצור."

תרחישי אימה

מכאן ימשיכו המתונים לתרחיש של פיטורים המוניים והקיצוניים ידברו על מדפים ריקים ברשתות המזון.

מאז תחילת המשבר, המשקיעים בישראל מעתיקים באיחור אך בעקביות את המגמות בארה"ב. מחירי הנדל"ן החלו לרדת באיחור של חודשים, הקשחת התנאים לקבלת הלוואות יושמה בארץ רק לא מזמן. המכה הנוכחית בארה"ב היא פדיונות של עשרות מליארדי דולרים שמשקי הבית מושכים מהקרנות, וגם זו תמונה חלקית מאחר והנתונים המעודכנים טרם פורסמו.

בישראל ניתן לראות את תחילת המגמה בעלייה של כ-30% בפדיונות מקופות הגמל בספטמבר לעומת התקופה המקבילה אשתקד. נתונים על אוקטובר טרם פורסמו אבל ניתן להניח שהמגמה תימשך.

עננת פחד מתעבה

הסיבה היחידה לפדיונות הללו היא פחד. הפחד מאיבוד שליטה, משווקים מטורפים שצוללים לתהומות ומזנקים לגבהים וחוזר חלילה. המניה-דיפרסיה הזו מובילה להיסטריה, ולא ניתן להאשים בכך אף אחד שאמנם נכנס להיסטריה. ההיסטריה מביאה לרצון עז ומיידי לברוח מהסכנה שאין כלים להתמודד איתה, ומכאן הדרך קצרה לטלפון הקרוב עם דרישה אחת "תוציא אותי מזה!".

האם יש סיבה רציונלית להתנהגות כזו? ברור שלא. ההשפעה של משבר יחיד על חסכון לטווח של עשרות שנים היא זניחה. קופת גמל ממוצעת צולחת בחייה כמה וכמה משברים.

מה שחייבים לעשות הוא להרגיע את ההיסטריה: לתת לאזרח הפשוט וודאות וכלים ברורים שיחזירו אותו לקרקע יציבה, ויפה שעה אחת קודם. יש דרכים יקרות מאוד ומסובכות מאוד לעשות זאת, אבל יש גם דרכים פשוטות.

פרטי התוכנית להחזרת הוודאות

התוכנית להחזרת הוודאות שאני מציע היא כזו: "שר האוצר מודיע שהכספים שבקופות הגמל מבטיחים תשואה של 2% בשנה למשך חמש השנים הקרובות. מי שיפדה לפני-כן לא יהיה זכאי לביטוח." מסר פשוט, ברור, ארוך טווח ובעיקר מרגיע. יקר למשלם המיסים? פורץ מסגרות תקציב? ממש לא.

נבחן את התוכנית לאור משבר ההייטק של שנת 2000. משבר עמוק יותר במונחים ריאליים וארוך בהשוואה להיסטורית המשברים.

1. מדד ת"א 25 שעמד ב- 27 לאוגוסט 2000 על 577 נקודות, הגיע שנתיים וחצי מאוחר יותר לשפל של 294 נק' (13 לפברואר 2003), ירידה ביותר מ-49%.
   
2. מאז תחילת המשבר הנוכחי ירד מדד ת"א ב 42.7% מאז שיאו (1237 נק') ב 31 לאוקטובר 2007.
   
3. בתקופה שהחלה באוגוסט 2000 והסתיימה חמש שנים לאחר מכן באוגוסט 2005 פעלו במשק 176 קופות גמל. התשואה הממוצעת של קופות אלה היתה 48.75% לחמש שנים או 9.75% לשנה.
   
4. הקופה שרשמה את התשואה הנמוכה ביותר באותה תקופה היתה "אשכולות שקלי טווח קצר", שהשיגה תשואה סולידית בשיעור 19.8% בחמש שנים, או 3.9% בשנה.
   
5. תשואה בשיעור 2% בשנה מייצרת תשואה אפקטיבית (ריבית דריבית) של 10.4% בחמש שנים, שהיא כמחצית מהתשואה הנמוכה ביותר בתקופה הנבחנת.
   
6. משרד האוצר צריך לשלב בתוכנית הביטוח מעקב ופיקוח צמודים במיוחד על מנהלי הקופות כדי לוודא שלא ינצלו לרעה את הביטוח שניתן.

יישום התוכנית שהצעתי לא יחפור אפילו גומה בתקציב המדינה. מנגד, תגובה מאוחרת למשבר האמון השורר בציבור, תאלץ את הממשלה לבצע תוכניות שעלותן אדירה ותוצאתן מוגבלת. התעלמות מוחלטת מרגשות הציבור עלולה להמית מכה קשה על החברה הישראלית.