אינדיאנה ג'ונס ביהודה ושומרון

בשבועות האחרונים קשה היה להחמיץ את שלטי החוצות, את הפרסומות ברדיו ואת המודעות בעיתונים. "יהודה ושומרון", הם אמרו, "הסיפור של כל יהודי". אתר האינטרנט של מרכז ההסברה של יהודה ושומרון מזמין יהודים טובים לסיורים ברחבי השטחים, ומסביר כי "סיפורי האבות והאימהות, סיפורי הנביאים והמלכים וסיפורי הגבורה המקראיים שזורים בהוויה של כל אחד ואחת מאיתנו. הסיפורים האלו נמצאים בשירים שלנו, בשמות שלנו, ברחובות שלנו. כי הסיפורים האלו הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו, ויהודה ושומרון הוא חלק בלתי נפרד מסיפורים אלו".

בלי להיכנס לשאלה אם זו ההוכחה הניצחת לנחיצות באחזקתם או בסיפוחם של השטחים, ברורים שני דברים: האחד - שמישהו החליט להכניס סקס אפיל לשטחי יהודה ושומרון, והשני - שמישהו חשב שסיפורים ארכיאולוגיים הם האמצעי לעשות את זה.

האם השנים הרעות של הארכיאולוגים - ממצאים מתפוררים על המדפים של רשות העתיקות, היעדרן של תגליות דרמטיות בעשורים האחרונים, הירידה הדרסטית במספר התלמידים בחוגים לארכיאולוגיה, ושנים של דעיכת העניין התרבותי בארכיאולוגיה מקומית - באו לקצן? אולי.

פריצה בתחום הטיולים

סקר שערך מכון "תגליות" על יחסם של הישראלים לארכיאולוגיה מגלה שלמעלה מ-90% מהציבור היהודי הבוגר נוטים לקבל את הסיפור המקראי כסיפור היסטורי, ומעדיפים אותו על-פני תפיסה הרואה בסיפור המקראי סיפור מיתי שאינו מבוסס היסטורית. למעלה מ-60% מהציבור היהודי הבוגר היו רוצים לדעת יותר על אורחות החיים של היהודים הקדומים, ובפרט של שנות המלוכה ביהודה ובישראל.

"תגליות - ארכיאולוגיה לכול" הוא מרכז ללימודי העשרה ללא מטרות רווח בנושאי ארכיאולוגיה וארץ ישראל, המוציא מדי שבוע טיולים בארץ בדגש ארכיאולוגי ותרבותי. "הקהל הוא אוהבי טבע וארץ ישראל היפה, ובעצם כל מי שרוצה להעשיר את עצמו", מסבירה הארכיאולוגית ד"ר נטלי מסיקה, מנהלת התוכן של המרכז.

בימים רגילים מציע המכון סיורים למקומות כמו ירושלים, עכו, הנגב והערבה, טיולים בחו"ל, לעתיקות יוון למשל, והשתתפות בחפירות. החודש, למשל, ייערכו סיורים ברמת בית שמש בעקבות חקלאות עתיקה, בנגב בעקבות מיתוסים על הנבטים, סיור במערות הכותל ועוד. הסיורים מודרכים על-ידי ארכיאולוגים, רבים מהם בעלי תואר דוקטור.

"עד עכשיו התעסקו הארכיאולוגים עם חפירות הצלה מחוץ למסגרת האקדמית. אבל בשנתיים-שלוש האחרונות יש פריצה בתחומים של טיולים וימי עיון וסיורים מודרכים בארץ ובחו"ל", אומרת ד"ר מסיקה.

בשבוע הבא מקיים "תגליות" בתיאטרון גבעתיים כנס, המנסה לתת מענה לעניין המחודש בעבר הקדום. בכנס, שכותרתו "ארכיאולוגיה עכשיו - ארכיאולוגיה בראי האמנות, הספרות, התיאטרון והקולנוע", ישתתפו חוקרים ויוצרים, החל בסופרת יוכי ברנדס, שתספר על "המקורות החבויים של מלכים ג'" ובפרופ' משה פישר שידבר על "אגאתה כריסטי - ארכיאולוגיה כמדע רצחני", עבור בנושאים כמו ארכיאולוגיה ומדע בדיוני וחיפוש עקבות חייזרים באתרים ארכיאולוגיים, וכלה בהרצאה של ד"ר זהר אלטמן על "אינדיאנה ג'ונס: ארכיאולוגיה קולנועית".

הרייטניג של אינדיאנה ג'ונס

לקולנוע ההוליוודי יש חיבה מיוחדת לציידי אוצרות חצופים. חלקם ארכיאולוגים בהכשרתם, חלקם סתם אוהבים כסף והרפתקאות. ריק אוקונל מסדרת סרטי "המומייה" הוא דוגמה לארכיאולוג-הרפתקן. אבל הארכיאולוג הפופולרי בכל הזמנים הוא הריסון פורד כאינדיאנה ג'ונס. הסרט הראשון בסדרה הופיע ב-1981, והרביעי והאחרון, בינתיים, יצא השנה בשם "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח".

מראשית שנות ה-90 יצאה גם סדרת משחקי מחשב פופולריים תחת אותו שם, ולצדם שודרה בארצות הברית גם סדרת טלוויזיה על עלילות אינדיאנה ג'ונס הצעיר. עלילות ג'ונס הצעיר הופיעו גם בסדרת ספרי הרפתקאות (בעברית הופיעו בהוצאת מעריב), וגם בספר קומיקס. באתרי דיסנילנד בארצות הברית, בצרפת וביפן יש גם מתקני "הרפתקאות אינדיאנה ג'ונס".

ד"ר זהר אלטמן מאוניברסיטת תל אביב תציג בכנס תגליות הרצאה על אינדיאנה ג'ונס בתרבות הפופולרית. "נושא העל של כל הסרטים של אינדיאנה הוא וריאציה על המיתוס של החיפוש אחר הגביע הקדוש בנוסח המלך ארתור. יש בו כל המרכיבים של המיתוס הנוצרי - מסע לארצות רחוקות, חפץ עם משמעויות מאגיות, וברוב המקרים גם ליידי בצרה, איזו אישה שצריך להגן עליה.

"מעניין לראות איך ג'ונס בעצם אף פעם לא מצליח למצוא את החפצים שהוא מחפש. לרוב הוא מוותר עליהם לטובת התאוששות או שיקום של המשפחה ושל היחסים בתוך המשפחה. בסוף הוא חוזר בלי החפץ שחיפש, אבל עם משהו אחר, יותר חשוב".

ג'ונס הוא בעצם הארכיאולוג הכי פופולרי במאה ה-20, לא?

"בהחלט. אפשר לראות בפרסומים ב"אמזון" למשל איך גם ארכיאולוגים אמיתיים מתהדרים בתואר 'אינדיאנה ג'ונס האמיתי'. הוא משיג נשים, יש לו המון הרפתקאות, אבל אין דבר יותר רחוק מזה מארכיאולוגיה בפועל. חוקרים אוהבים לפרסם מאמרים על אי-הדיוקים ההיסטוריים של אינדיאנה ג'ונס - אינדיאנה ג'ונס לוקה באתנוצטריות מערבית מאוד חזקה. מבחינה זו אין לשפילברג בעיה לצלם את פטרה, ולטעון שזה מרוקו - אבל ג'ונס נתן רייטינג אדיר לתחום - הרבה אנשים הלכו ללמוד ארכיאולוגיה בעקבותיו".

דוד, שלמה ומאצ'ו פיצ'ו

"למען האמת, כשמניחים את המקצוע לנפשו ולא מצפים ממנו לספק חומר לסרטים, לעבודה של ארכיאולוג מהשורה אין שום קשר לאינדיאנה ג'ונס", אומרת ד"ר דבי הרשמן, ארכיאולוגית, אוצרת במוזיאון ישראל. "לרוב האתרים אין האיכות וההילה והזוהר של גילוי קבר תות אנך אמון".

אפשר להגיד שיש ירידה הדרגתית לאורך השנים בממצאים?

"ארכיאולוגיה זה מדע שעוסק בשחזור אורח חיים בעבר, הוא לא מדע שנועד לגלות חפצים יפים ותגליות. באופן טבעי, תמיד יהיו שניים-שלושה אתרים שיתנו תגליות בעלות אופי סנסציוני, ושאר התגליות יהיו תגליות יומיומיות, הקשורות למבנים, לכלים שאנשים משתמשים בהם. אבל אלה מאוד חשובים, כי הארכיאולוגים יודעים להפיק מהם ידע חסר תקדים בחוכמתו ובתחכומו".

בהקשר המקומי יש לארכיאולוגיה תפקוד אחר, לאומי יותר.

"כמובן. היא שימשה עמים מודרניים לגיבוש הזהות הלאומית שלהם. זה נוגע לטורקים המודרניים שקושרים את עצמם לחתים, למצרים המודרניים שקושרים עצמם לפרעונים, וכמובן לישראלים. ההבניה של הזהות הלאומית הישראלית עשתה שימוש נרחב בארכיאולוגיה, והיא הייתה פופולרית בארץ באופן שקשה לתאר. למשל יגאל ידין, שהיה רמטכ"ל, ובהמשך ראש המכון הארכיאולוגי בירושלים, חפר במצדה בעזרת צה"ל. הארכיאולוגיה הייתה ספורט לאומי. כשידין מצא את אגרות בר-כוכבא הוא בא לנשיא יצחק בן-צבי ואמר, 'הרי אני מציג לפניך את המכתבים של הנשיא האחרון של ישראל'.

אבל היום זה לא כך. מה הסיבות לירידתה היחסית של הארכיאולוגיה?

"הארכיאולוג אהרון קמפינסקי כתב מאמר על השפעת הארכיאולוגיה על התרבות והחברה הישראליות. הוא טוען שהמצב שנוצר אחרי 1967 השפיע רבות על הארכיאולוגיה הישראלית. תגליות ארכיאולוגיותשהיו פעם "תחביב לאומי" של ישראלים רבים נהפכו ל"סלע קיומנו" של לאומנים. חוגי ימין החלו לנצל אתרים ארכיאולוגיים שנחפרו בשטחים לצרכים אידיאולוגיים. לכן רוב הישראלים התרחקו מהארכיאולוגיה".

נראה שהקמפיין הנוכחי ביהודה ושומרון זוכה להצלחה גדולה.

"הישראלים מגלים עניין אדיר בדברי ימי המקרא, בייחוד בימי שלמה ודוד, אבל אלה לא זמנים שכל תגלית בין לאומית עושה גלים גדולים. אולי כי פעם רק ארכיאולוגים נסעו, והיום כל אחד יכול לראות את מאצ'ו פיצ'ו. חשוב לציין שזה לא הארכיאולוגיה שנעלמת. היא חיה, משגשגת ומצבה נפלא. היא פשוט הולכת ונהיית יותר ויותר מדע. פחות בילוי ויותר מדע". **

qedary@gmail.com