פוטרת? התנחמי בסביח

א.
אחרי החגים הגיע וגל הפיטורים מתחיל לעלות, להתעצם, או-טו-טו והוא הופך לנחשול העומד לשטוף את כל הסקטורים במשק, כמו שיכולה להראות רשימת המפוטרים הקצרה הזו שליקטתי: 150 עובדים במפעל גבור ספורט בקריית שמונה, חמישים מפוטרים בפריזמה, קומברס שכבר פיטרה 125 מתכננת לפטר עוד מאתיים, חברת הליסינג דורנט תפטר ארבעים, לומניס כבר פיטרה ארבעים, יבואנית הקוסמטיקה שסטוביץ פיטרה כמאה דיילות יופי, חברת הקייטרינג נדיר נסגרה ופיטרה 350 עובדים, כלל פיננסים שיגרה עשרים מכתבי פיטורים, אמדוקס מפטרת כמאתיים עובדים בירושלים וסוגרת את הסניף, קודאק ישראל תפטר כ-150 עובדים,

קמטק מפטרת שבעים, חברת הצמיגים אליאנס פיטרה עשרות, בקרוב גם באפריקה ישראל. הנהלת מכון התקנים מתכוננת לפטר קרוב למאה עובדים; וואלה, ידיעות, מעריב - כולם מפטרים. סנדיסק פיטרה ארבעים, לוגיה פיטרה עשרים, עשרים יפוטרו גם ממירס, נטפים עומדת לפטר 150. ועוד, ועוד, ועוד, וזוהי רק ההתחלה. פיננסים, היי-טק, תעשייה, תקשורת, מזון, רכב, מכשור רפואי - לאן שלא תביט החרב מתהפכת, משתוללת. מסביב יהום הסער וראשנו שח אחושילינג.

כשהגשם יורד הוא לא יורד רק על גג אחד, כתב בוב מארלי. עשרים מיליון שכירים ברחבי העולם יפוטרו עד סוף 2009 בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, נכתב בדוח שפרסמה הסוכנות הבינלאומית לענייני תעסוקה של האו"ם. מעניין אם גם שם, בסוכנות הבינלאומית לתעסוקה, מפטרים.

ב.

בתור מי שפוטר לא פעם ולא פעמיים אני יכול להציע טונות של אמפתיה לאחיותיי ולאחיי ברחבי העולם, ובמיוחד לישראלים שביניהם, שהרי מפוטרי עירך קודמים. הבעיה: עם אמפתיה לא קונים במכולת. עוד בעיה: את מה שכן קונים איתה במכולת אין לי אפשרות להציע. בעיה שלישית: לך תמצא מכולת. הכול רשתות שיווק. יש כרטיס מועדון?

מה שכן, אני יכול לנסות ולתת כמה עצות טובות וטיפים לתקופה הראשונה של המובטלות. נכון, מדורי הקריירה למיניהם מלאים בטיפים למובטל הטרי בנוסח: "ארגן לעצמך רשימת מטלות", "זה הזמן לברר עם עצמך מהן היכולות הייחודיות שלך", "עדכן את קורות החיים", והלהיט הגדול "זהה את התחושות ואת החוויות העוברות עליך, כך תוכל להכיר את עצמך ולצמוח".

אבל אני אומר: יאללה-יאללה. כל אחד שפתח ספר קואוצ'ינג בעמוד מקרי לחלוטין יכול לעוץ את העצות יד-רביעית האלה. רק מי שלא פוטר בחייו, שלא יודע מהו טעמה של שיחת פיטורים מהירה-מרירה, יכול לייעץ למי שהרגע פוטר "להכיר את עצמו ולצמוח". אני, אם מישהו היה מייעץ לי להכיר את עצמי ולצמוח אחרי פיטורים, הייתי מכיר לו את ג'ק, השפיץ הימני של מגף הבוקרים שלי, ואת צ'אק - אגרוף המחץ של יד שמאל שלי, שיצמיח לו אחלה פנס בעין.

השליכו אם כן לפח את העצות הנ"ל. קחו את אלה, הן יותר טובות. העצות מנוסחות בלשון נקבה אבל מיועדות לשני המינים:

ג.

אל תחייכי. המעסיקים של היום רוצים שתזדהי איתם, שתביני אותם, שתראי את הדברים מהצד שלהם, שתיתני להם חיבוקי. הם ממש רגישים היום, כל האקזקיוטיבז. אל תסכימי לשחק את המשחק. הם יגידו לך שהפיטורים היו המוצא האחרון. זה כמעט תמיד שקר. בדרך כלל פיטורים הם המוצא הראשון, הקל. היו להם מלא דברים לעשות, אבל הם בחרו לשלוח אותך הביתה. אל תקני את הטון האמפתי שלהם, מה שאת שומעת זו הקלה. הקלה שהם נפטרים ממך. אף אחד מהם לא ויתר על כלום בשבילך, תזכרי את זה.

אני מבקש ממך, אחות, שתביטי למציאות בעיניים ושתקבלי את האמת הקשה: חוץ ממקרים קיצוניים של חברה שמפורקת, הבוס מפטר את מי שהוא לא רוצה. אמרו לו לפטר 15% או 30% והוא בחר בך. הוא יכול היה לבחור בבחור מהמשרד ממול, אבל הוא בחר בך. את לא חשובה לו כהוא זה. אם היית חשובה לו, לא היית מחזיקה מכתב פיטורים. הוא מחייך אלייך, עושה פרצוף משתתף, מספר לך על המשבר הכלכלי, הוא רוצה שתמרקי את מצפונו. הוא רוצה ללכת הביתה בלב שקט. אל תסכימי. אל תחייכי אליו. קחי את זה אישי. זו זכותך. מצד שני, אל תיקחי את זה יותר מדי אישי. מצאי נחמה בעובדה שאת בסירה עם עוד לפחות עשרים מיליון שכירים ברחבי העולם. צפוף? דמייני שזה אינטימי.

ד.

סביח. עכשיו, כשהבוקר הוא שלך וכבר לא מופקע על-ידי ישיבת צוות, מאפים מאתמול וקפה סינתטי של רשת, את חייבת לפנק את עצמך בסם האהבה של המזרח התיכון, הממתק של הבקרים היפים, חטיף האנרגיה האולטימטיבי, ארוחת אלופי האלופים - סביח. בפיתה. כולל הכול. הסביח הוא הסינרגיה בהתגלמותה, ועל כך כבר שוררו גדולים ממני. אחרי מנה תרגישי שאת יכולה לעשות הכול אם רק תרצי, זה פשוט שעכשיו את לא רוצה.

ארגני לעצמך רשימת מטלות. ושימי אותה איפה שהוא. שבי בבית בבגדים תחתוניים. הקשיבי לשקט של הבוקר המשתרר בבית אחרי שכולם יצאו, תני לערימות הכביסה להתערבב עם ערימות הדואר ולשעות הבוקר להתמזג אל תוך אחר הצהריים. שום דבר עוד לא הרג אף אחד, אם את מבינה למה אני מתכוון. כל הספרים האלה שרצית לקרוא אבל אף פעם לא היה לך זמן? לא יקרה כלום אם הם יחכו עוד כמה ימים. הזניחי את עצמך. אל תפעילי את הקשרים, פרמי אותם.

בכל מקרה, העצה הזו תגשים את עצמה מעצמה אחרי מנה של סביח.

ה.

תתחילי לשרוק. אחרים יגידו לך לפתח תחביבים חדשים, או לפחות לחזור לישנים, אבל תחביבים זה לאנשים שיש להם עבודה. אנשים בלי עבודה קוראים לזה "עיסוקים". לכן, את צריכה למצוא משהו שהוא אפילו לא תחביב, בטח שלא עיסוק. פשוט תתחילי לשרוק לעצמך את השיר הראשון שעובר לך בראש, ומשם תאלתרי. יחד עם האוויר יצאו ממך גם התסכול והכעס. אבל תשרקי רק כשאת לבד, כן? אנשים ששורקים בחברה הם נודניקים. השריקה לא נועדה לאוזניו של איש חוץ ממך.

ו.

דברי לעצמך בקול. כשאף אחד לא בבית, זה הזמן לדבר עם החבר הדמיוני הכי טוב שיש לנו: אנחנו בעצמנו, כלומר מי שאנחנו מחשיבים לאני האמיתי שלנו, אם יש דבר כזה בכלל. מצאי נחמה בלשאול את עצמך בקול שאלות כמו: אז מה עכשיו? איפה שמתי את המפתחות של הצוללת?

את לא חייבת לענות, אגב. זה בדיוק הכיף הכי גדול בלדבר לעצמך: התשובה לא באמת מעניינת או חשובה. תודי על האמת: אנשים כל הזמן עונים למה שאומרים להם, ורוב הזמן הם סתם מדברים שטויות.

מקלחות ארוכות. על הבוקר. האדם העובד כבר לא מתרחץ. רוב הזמן הוא רק שוטף את עצמו. מצוקת המים? בפעם אחרת. מספיק את סובלת מהמשבר הכלכלי. שיתפילו, הנבלות.

סגרי את הטלוויזיה. אל תפלי למלכודת הזאת. תוכניות בוקר, כמו גם תוכניות הצהריים והערב, מיועדות למטומטמות ואת אינך כזאת. לשבת מול הטלוויזיה זו עליבות.

ז.

העבודה הבאה. מובטלות רבות עושות את הטעות הנפוצה וחולמות על העבודה הבאה, שתהיה זו שתמיד חלמו עליה. חלומות זה נחמד מאוד, אבל למה לבזבז את הזמן בחלומות על עבודה? בשביל זה יהיה לך את כל הזמן שבעולם בעבודה הבאה. בינתיים, תחלמי על דברים אחרים. יש קיר מולך, הביטי בו.

עמדי בתורים. תור אחד ביום, מניסיון, משחרר את הנפש מייסוריה ועושה פלאים לעור הפנים. בנק הדואר הוא מקום מצוין להתבוננות פנימית.

ח.

ואל תדאגי. יהיה בסדר, תאמיני לי. עוד כמה זמן תיזכרי בתקופה הזו שבה ישבת בבית, אז לפחות שיהיו לך זיכרונות טובים ממנה.

הרהור

לעמוד בתור, מניסיון, משחרר את הנפש מייסוריה ועושה פלאים לעור. הדואר הוא מקום מצוין להתבוננות פנימית

http://dror.notes.co.il