אדוני שר האוצר, יש לי הצעה

כך, להתאמת ציפיות והשגת מקסימום אפשרי של ודאות במשק, צריך שר האוצר רוני בר-און לפתוח את דבריו לציבור , עם ההצגה של התוכנית הכלכלית. כדי שהציבור לא יחשוב שהנה הולך שר האוצר להוציא את ישראל ממדינות המיתון-שפל, ששוק ההון לא יצפה לגדולות ונצורות ויתמוטט עוד יותר בגלל האכזבה.

אחר כך צריך שר אוצר אחראי, ובר-און הראה עד עתה התנהלות אחראית ברמה בלתי מוכרת, להסדיר אחת ולתמיד את תחזית הצמיחה. בחירות או לא בחירות, ראוי שיקום ויאמר בגלוי: הצמיחה בישראל ב-2009 תהיה בסביבות 1.5%, במקרה הטוב תגיע אולי ל-2%. עוד הוא צריך לומר כבר מחר: תחזית הכנסות המדינה לשנת התקציב הבאה כבר נופלת בכ-15-20 מיליארד שקלים ממה שתוכנן ונצפה.

המשמעות: יעד הגירעון בתקציב הבא יעלה על 3%, וזה אומר שהאוצר עושה שימוש בכלי "המייצב האוטומטי". כלומר, כשיש גידול בהכנסות אז האוצר פועל להקטנת הגירעון והחוב הלאומי, ואילו כשיש האטה, כפי שיש, מבצעים הרחבה פיסקלית, לא דרך הגדלת ההוצאה אלא דרך קבלת גירעון גדול יותר. מגירעון מתוכנן של 1% לגירעון של כ-3%. וכמובן, ויש לחזור ולומר את זה: לא "מוותרים" בהוצאות, לא מרחיבים את הוצאות הממשלה והוצאות משרדי הממשלה. זאת בניגוד לעמדת המרחיבים, המיוצגים על ידי ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, שמדבר גם על הגדלת הגירעון וגם על הגדלת ההוצאה הממשלתית.

להגדלת הגירעון יש משמעות מכריעה כבר בטווח הקצר. זה אומר שהממשלה הולכת לגייס מעל 20 מיליארד שקל. גיוס כזה בשוק המקומי, שהאשראי בו מצומק ממילא, עלול להחמיר את המצב. זו הסיבה שיש צורך בהודעה רשמית וברורה שהאוצר יגייס את הכספים, לפחות את מרביתם, בחו"ל, גם אם הריבית שתשולם תהיה מעט גבוהה יותר. זאת כדי לפנות את המקום בשוק המקומי, לעסקים המקומיים.

אפשרות נוספת: להשתמש במה שנשאר מהערבויות האמריקניות - 9 מיליארד דולר ערבויות הממשל שניתנו לישראל ב-2003 לשימוש, אחרי הארכה, עד 2012. מהסכום הזה נותרו כ-3.8 מיליארד דולר.

העדיפות הראשונה של משרד האוצר היא לטפל בכלכלה הריאלית. התערבות בכלכלה הפיננסית, אף שהיא מחוללת כותרות-הדיכאון הגדולות ואף שהדיונים בעניינה מתקיימים כל יום, כנראה תמתין עוד קצת.

האוצר קודם כל מבטיח שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ימשיך במדיניות המוניטרית המרחיבה. פישר כבר רמז שכך יהיה. וגם, שהנגיד ימשיך בפעילות רכישת מט"ח. אולי לא כפעילות קבועה ויומיומית, אולי מעבר לרכישה אקראית בהתאם להתנהגות שוקי שקל-דולר ושקל-אירו, בעיקר לשם תמיכה ביצוא.

בשער נוכחי, מצב היצואנים לא רע, כי מחירי חומרי הגלם ירדו. אם יטפס הדולר ותימשך הירידה במחירי הגלם, תשתפר מאוד רווחיות היצוא. זה יאפשר ליצואנים לתת הנחות גדולות להרחיב את פעילות השוק המקומי, להרחיב שווקים בחו"ל, להגדיל השקעות ובעצם לראות יותר רווח. ואז יסתיים להט הפיטורין שנפל על המשק. יצואן מרוויח לא יפטר כי לא כדאי לו.

הסרת חסמים

הרחבת ההוצאות בתשתית. זה תמיד טוב. נראה טוב, נשמע טוב. הבעיה היא שכסף, ולא חשוב כמה מיליארדים האוצר יהיה נכון לתת, לא יזרז ביצוע תשתיות שהרי הבעיה העיקרית היא החסמים הביורוקרטיים. בר-און ידבר גבוהה גבוהה, אולי אפילו המועמדת שלו ציפי לבני מקדימה תמסור איזו מילה. רק התגייסות רבתי להתרת חסמים, הצהרת ראש ממשלה על מצב חירום לאומי והתגייסות אישית של כל שר אישית תזיז משהו. אחרת זה פטפוט.

אם בר-און יסתפק בהצהרות, אז המילים יישארו מילים. אם יכנס אצלו כל שבוע את השרים הנכונים, ראשי המינהל, התכנון, ראשי המועצות והערים, אם יופעלו פעילויות ניהוליות שינטרלו כמה פקידים בכירים שכדרך הטבע תוקעים כל מהלך, אז יש טעם בדיבורים.

לצד הגדלת תקציב המדען הראשי, שהיא צעד צפוי, נתבשר על סיוע להיי-טק ברמות הסטארט-אפ ולא ברמות החברות הרב-לאומיות. סטארט-אפ מוגדר מנוע צמיחה אדיר ואפשר שהאוצר יקדיש לו תוכנית ייחודית, כמו תוכניות יוזמה, של לדוגמא הקצבת סכום ומינופו לממדים של פי כמה באמצעות שוק קרנות הון סיכון וגופים מוסדיים. המדינה עשויה להיכנס באמצעות אגרות חוב ולתת התחייבות לספוג אחוז ניכר מהנזקים במקרה של חדלות פירעון.

כספים יופנו לעידוד הכשרות מקצועיות, הרחבת תוכנית ויסקונסין. אפשר שבמקביל, בתקווה שלא בשל סיבות פוליטיות, יתגבשו מנגנוני סיוע למובטלים, אפשר למשל שיוארכו זמני קבלת דמי אבטלה כדי לא להגיע ליותר הבטחת הכנסה שיש לה משמעויות רחבות וקשות בהרבה.

הסדרי אג"ח מהירים

נושא חשוב הנדון, וכנראה טרם גובש, הוא הסדרת תהליכים רגולטוריים מהירים לטיפול בבעיה המחמירה של סיכוני האג"ח הקונצרני והבור הענק הצפוי באפשרות אי-פירעון חובות בשנתיים הבאות. יש כוונה להביא לשינויים שיאפשרו הסדרי אג"ח בהליך מהיר. שלא כל אי פירעון ייגרר חודשים ארוכים ויחמיר את האי ודאות ותחושת ההתמוטטות הכללית. מדובר בגיבוש תהליכים רגולטוריים מהירים, ברשות, בתגבור בית המשפט בתל אביב, אפשר אולי מתן אפשרות להסדרי אג"ח, תחת חסות בית משפט אבל בלי הקפאת הליכים.

נכון לרגע זה

נכון לרגע זה לא מתכוון האוצר להודיע על התערבות כלשהי בשוק הפיננסי. לא במשבר האג"ח הקונצרניות ולא במצב הגמל והפנסיה של הציבור. זה, מודגש, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, שכן עד לפרסום הרשמי של התוכנית מופעלים לחצי ענק מבית ומחוץ, והכל עוד יכול לקרות. יש בעיה חמורה ברכישה ממשלתית של אג"ח קונצרניות, יש בעיה במתן רשתות ביטחון למוסדיים שיפסיקו לראות סיכון.

נידונה אפשרות להבטיח נזילות לגופים מוסדיים באמצעות אגרות החוב של המדינה, למשל: מי שבתקופה הקרובה ימכור אג"ח ממשלה, כדי שתהיה לו אספקת נזילות, יקבל את המחיר הנקוב. ואז לא תהיה היסטריה של פדיונות. עוד רעיון שנדון: מי שמחזיק בקופת גמל ומגיע לגיל פרישה יוכל למשוך רק חלק מהסכום, שיספיק לו לתקופה של שנה-שנתיים. יתרת החיסכון תישאר בקרנות, בתקווה לימי גאות שעוד יבואו, מבלי שייפגעו זכויות הגמלאי בקופה.

"רבותי וגבירותי", צריך שר אוצר אחראי לסיים את הנאום שלו, "אנו עושים כמיטב יכולתנו, אבל אני לא יודע מה עוד יקרה בעולם. אולי המשבר העולמי הזה יתגלגל כך שעוד כמה זמן נצטרך להודיע על תוכנית נוספת". *