ביום רביעי השמיעה ציפי לבני את אחת האמירות האמיצות והחשובות שהשמיע מנהיג ישראלי זה זמן רב, לאמר: "ישראל היא מדינה יהודית, אך מדינה יהודית אינה מדינת דת, אלא בעיקר מדינת לאום".
לכאורה זה נשמע כמו משהו ברור מאליו - אלא שזה ממש לא כך. במשך עשרות, אולי מאות שנים, עשו לכולנו שטיפת מוח, שגורמת לנו לזהות יהדות עם דת. דוגמה קטנה? כשאומרים "חגים יהודיים" - למה מתכוונים? ובכן, לא ליום העצמאות. פסח הוא חג "יהודי", אך יום העצמאות אינו נחשב לכזה. כלומר, לא כל מה שהוא חילוני הוא גם יהודי.
אילו המושג יהודי היה כולל בתוכו גם יהודי-חילוני, אז גם חג העצמאות היה בגדר חג יהודי, בנוסף ובמקביל להיותו חג לאומי. כלומר, הוא חג יהודי-לאומי, בעצם לא ישראלי, מכיוון שהוא אינו חגם של האזרחים הלא יהודים. למרות זאת, במוח השטוף שלנו יום העצמאות אינו נחשב ל"חג יהודי".
מה שאני שומע אצל לבני זה שיהודי הוא כל מי שהוא יהודי - ולא רק מי שהוא יהודי דתי. ביבי ה"חזק" לא היה מעז לומר את הדברים. הוא יגיד דברים קשים נגד הערבים, כי מה הם כבר יכולים לעשות לו? ביבי לא יאמר דברים העלולים להרגיז רבנים ודתיים, כי הם כן יכולים לעשות לו דברים לא נעימים.
אז בעוד שביבי מבלה עתות רבים בחנפנות לרבנים, בעוד שביבי לוחש לאוזניהם ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" - לבני, האישה ה"חלשה", אומרת לחבורה הדתית, רבותי, אתם לא יותר יהודים ממני, אף על פי שגם לה אמירה כזאת יכולה להזיק. כאשר בוחנים את חוסנו ואומץ ליבו של אדם, יש לעשות זאת על סמך אמירות שיכולות להזיק לו. הצעה לשיקול דעת בבחירות.
שוטפי המוח
שוטפי המוח המקוריים והפעילים ביותר הם, כמובן, רבנים, עסקני מפלגות דתיות וגם חלק מהציבור הדתי. זה מובן, להם יש אינטרס, ויש כאלה בתוכם שבאמת מאמינים שהתנאי ליהדות הוא חבישת כיפה או מגבעת וקיום מצוות.
הדוגמה הבולטת ביותר לגישה זו נמצאת בדברי הרב עובדיה יוסף, כי "הנרצחים (בשואה) הם גלגול נשמות של חוטאים ... הם חזרו בגלגול כדי לתקן". מה זה "חוטאים"? כאלה שאינם עובדים את האלוהים. והם נרצחו כדי לאפשר להם לחזור בתשובה בגלגול חדש.
התבטאויות כאלה מלמדות על גישה, אבל הן לא בגדר שטיפת מוח, בגלל היותן כה קיצוניות. השפעה גדולה הרבה יותר יש לשטיפה היומיומית, הקטנה, המחלחלת. לשטיפה מהסוג הזה שותפים גם יהודים חילונים, גם כאלה, המבקשים להפריד את הדת מהמדינה. השותפות מתבטאת בכך שהחילונים נכנעים לטרמינולוגיה של שוטפי המוח.
הרבה מאוד אנשים לא דתיים יישמעו אומרים שאם אדם אינו הולך לבית הכנסת ביום הכיפורים, למשל, אז הוא לא "יהודי טוב". לעומת זאת, אם יהודי אינו עומד דום בעת שירת ההמנון, למשל, אנחנו מתייחסים לכך בהקשר הישראלי, לא היהודי.
דתיים עבריינים
הדבר הראשון שחשודים רבים בפלילים עושים בבית המשפט הוא לחבוש כיפה. ידוע שזו המלצה סטנדרטית של עורכי הדין ללקוחותיהם. מספר חובשי הכיפות בבתי המשפט הוא אולי הגדול ביותר במדינת ישראל על מטר מרובע. למה? כי אם הוא חובש כיפה, זה אמור להוכיח שהוא לא רק יהודי טוב, אבל גם בן אדם טוב יותר.
אין הרבה דברים מעליבים יותר לחילונים מאשר התופעה הזאת, שבמהותה אומרת שמי שאינו חובש כיפה, הוא אדם פחות טוב. ממש כפי ששוטפי המוחות מנסים לשכנע שהחינוך הדתי טוב יותר מהחילוני - דבר שמעולם לא הוכח, ושבוודאי אינו בא לביטוי בבתי המשפט ובנעשה בהתנחלויות.
לבני אמרה את שלה. מדבריה התבקשה קריאה להפרדת הדת מהמדינה. היא לא עשתה זאת. למרות הכול, היא פוליטיקאית שהולכת לבחירות, ולו העלתה את הצעה הזאת, היא היתה עוברת מתחום האומץ אל תחום הטיפשות. הרי הציבור בארץ, ולא רק דתיים מושבעים, עדיין אינו בשל לאבחנות האלה.
צריך להתקיים תהליך שישטוף ממוחותינו את שטיפת המוח הדתית. זה לא תהליך קצר. אבל היה צריך להתחיל בו, ואולי זה מה שציפי לבני עשתה, אני מקווה שבמודע.
ההישג של לבני בסקרים
אני קורא את הסקרים אחרת מרוב עמיתי הפרשנים. מבחינה מספרית הם צודקים, שלבני מפגרת אחר נתניהו. אבל מבחינות אחרות, חשובות יותר, הסקרים הם הישג עבורה.
צאו וראו: בשבועיים האחרונים שטף נתניהו את המדינה בסיפורי רכש של אישים, חלקם אטרקטיביים, חלקם מפתיעים, אך כולם יוצרים מומנטום. אצל לבני, לעומת זאת, העניינים די סטטיים בתחום הזה.
בנוסף, יש לה גם את ההפגזות מעזה, שהיא, בתוקף מעמדה, חייבת להגיב עליהן בזהירות ואחריות, בעוד שנתניהו יכול להתלהם כאוות נפשו. בתנאים האלה, בנסיבות הקיימות, הפער של חמישה-שישה מנדטים הוא קטן, אולי זעיר, מסוג הפערים שעלול להימחק ולהתהפך בשבועות שלאחר שבוע המומנטום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
