אדריכלות "נשית"?

קרקע המציאות: עמוסת השיקולים התקציביים, המגבלות הסטטוטוריות ואילוצי הקרקע - והחלומות שבשמיים: על פתרון נכון, על מענה תכנוני הולם שיענה לא רק על הצרכים הפרוגרמאתיים היבשים, אלא גם על הערך המוסף שמבדיל בין "חלל" ל"מקום".

השאלה אם יש אדריכלות "נשית" היא מלכודת דבש. כמה קל להתפתות לדבר על ה"חוש האסתטי" המפותח של הנשים, על ה"רכות", על ה"קימורים העיגוליים". זה בדיוק קו המחשבה שמוביל מנהלים לתת למזכירותיהן להיות מעין "ועדת קישוט" של המשרד, לפרוק את ה"אינסטינקט" הזה, שרכשו עוד בשיעורי כלכלת בית.

אבל האמת היא שאין כל קשר בין זה לבין הפתרון המורכב, ההנדסי, הפיננסי, הקונסטרוקטיבי, התכנוני, המחייב עמידה בלוחות זמנים ותקציב ומערכות ניהול פרויקטים מורכבות הנקרא אדריכלות. אדריכלות היא מקצוע קשוח שמחייב במהלך הדרך לא מעט דין ודברים במשולש מזמין-ספקים-מתכננים. ולכן, מי שמדבר במבט מצועף על "אדריכלות נשית" מתכוון לעיתים קרובות, בפרפראזה, על מקומן של האדריכליות בעיצוב הפנים של דירות.

אבל יש נשים, ויש משרדים בבעלות נשית, שמאחוריהם אלפי מ"ר של משרדים, מבני ציבור, מגורים ותשתיות. משרדים שהקבלות שלהם על ביצוע בלוחות זמנים ובתקציב מעידות בעד עצמן. האם לנו, כנשים שוויתרו על ה"נישה הרכה", יש תרומה "נשית" מיוחדת?

בדבר אחד אין ספק - אין דבר כזה פתרון אדריכלי "נשי" שהוא מוצלח מהפתרון ה"גברי". אמירה מגדרית זו, פרט להיותה חרב פיפיות, היא גם פשוט שגויה. כל פרויקט מחייב תכנון מעמיק, מורכב, קשה, שיתאים צרכים לרצונות, ויאפשר לנו לתרום את המומחיות העיצובית שלנו לתוך סד האפשרויות. יתר על כן, בצוותי המשרדים ישנם אדריכלים גברים רבים, ובעבודת הצוות התכנונית קשה להפריד בין תרומת אדריכל אחד למשנהו, בוודאי לא על רקע זהותו המגדרית.

אבל יש אולי שני הבדלים מהותיים באשר לגישה לעבודה, שאולי משפיעים על חוויית העבודה מול משרד בבעלות נשית בהשוואה לעבודה מול משרד בבעלות גברית. ראשית, הצורך להוכיח: כמו בני מיעוטים בקהילה מקצועית שנשלטת על-ידי הרוב, גם הנשים המחזיקות במשרדי אדריכלים נדרשות להוכיח יותר: שהן יודעות לנהל מו"מ, לעמוד על שלהן מול קבלן, להיאבק מול רשויות, להתעקש על נקודות תכנוניות. ייאמר לזכותה של הקהילה הבונה בישראל שהם מתרגלים מהר. אם יש עוד מי שמחזיק בדעות קדומות - לאחר פגישה או שתיים בהן המקצוענות היא מעל הכל - כללי המשחק מוגדרים מחדש, ובאופן תקין. בדרך, משרד בבעלות נשית צריך לפעול בסטנדרטים גבוהים במיוחד כדי להוכיח כי לא רק שהוא יודע להתחרות בכל משרד אחר - הוא גם יודע לנצח.

ההבדל השני נוגע לטיב האדריכלות כאמנות שאינה עוסקת רק בעיצוב, אלא גם באיזון בין אינטרסים רבים. דווקא נשים, בשל מאבקן היומיומי לאזן בין רכיבים שונים של חייהן, יודעות למצוא פתרונות במקומות בהן עימות הוא מיותר. מיומנות זו רלבנטית מאד במקצוע כמו אדריכלות.

הכותבת היא ממשרד אורית וילנברג-גלעדי, קרן ידווב אדריכלים.