תביעה שהתיישנה התקבלה משום שהביטוח לא יידע שהמקרה מכוסה בפוליסה

בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעה לתגמולי ביטוח שהגישו הורים שבנם נפטר בתאונה מחוץ למסגרת בית-הספר, למרות שהוגשה כ-5 שנים לאחר תקופת ההתיישנות. השופט אברהם רובין נימק את הצעד החריג בכך שמדובר במחדל של חברת הביטוח והרשות המקומית, שלא יידעו את ההורים כי בנם מבוטח גם על תאונות מחוץ לבית-הספר.

משה קוממי ז"ל, תלמיד י"ב, ניספה בשנת 1999 בתאונת צלילה לאחר שנחבל בחפץ מתכתי קהה. הוא היה מבוטח בפוליסת תאונות אישיות לתלמידים של חברת הביטוח כלל , שקבעה כי הוריו זכאים לפיצוי.

באמצעות עו"ד מרון קין טענו ההורים, כי בשנת 2005 הם נפגשו לראשונה עם פרקליטם בנוגע לתאונה, ורק אז נודע להם על קיומו של ביטוח תאונות לתלמידים המכסה את האירוע. לכן, למרות תקופת ההתיישנות המקוצרת בתביעות ביטוח (3 שנים), חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שמשעה את מירוץ ההתיישנות אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן".

כלל טענה, באמצעות עו"ד מולי אהרנסון, כי בטפסים שנשלחו להורים בגין תשלום "אגרת חינוך" נכתב במפורש כי האגרה משולמת בין היתר עבור ביטוח תאונות. גם אם ההורים לא ידעו על הביטוח, הוסיפה כלל, הרי שלפי סעיף 8 מירוץ ההתיישנות לא יושעה אם הם היו יכולים באמצעים סבירים לגלות את דבר הביטוח. לדבריה, במקרה זה, הם היו חייבים לפנות לעו"ד סמוך לתאונה ואז היו מגלים במועד את קיום הפוליסה.

השופט רובין קיבל את התביעה. "נקודת המוצא הינה שמדובר בביטוח שלא נעשה על-ידי ההורים וגם לא לבקשתם", ציין. "כיוון שכך, יש חשיבות מיוחדת לכך שמאן דהוא, חברת הביטוח או הרשות המקומית, יביא לידיעת ההורים את דבר קיומה של פוליסת הביטוח, ולא ניתן להניח שכדבר מובן מאליו שההורים מודעים לקיום הפוליסה".

השופט ציין עוד כי הכיתוב המופיע בגב שובר התשלום של אגרת החינוך אינו יכול להיות הודעה מספקת. זאת, בין היתר, משום שאין בו "הסבר מינימלי על כך שפוליסת התאונות חלה גם על תאונות שמתרחשות מחוץ לבית הספר וללא כל קשר לפעילות הבית-ספרית, דבר שאיננו מובן מאליו למי שאינו עורך דין".

עוד פסק, כי "אין לפרש את סעיף 8 כמטיל חובה על תובע להיוועץ בעורך דין כדי לברר אם יש לו עילת תביעה". כלל חויבה בתגמולי הביטוח בסך 15 אלף דולר. (ת.א. 1075/07).