בדיקת "גלובס": פערי מחיר של עשרות אחוזים לטובת מוצרים הנמכרים במשקל לעומת מוצרים ארוזים

גם כאלה שלעולם לא יידעו להשיב נכון לשאלה כמה עולה כיכר לחם או מה מחירו של ליטר חלב, לא יכולים להתעלם מהעלייה הזוחלת בחודשים האחרונים במחיר סלי הקניות. שקלול נתון זה עם אווירת המיתון האופפת סביב מביא לצורך לנסות ולחפש דרכים להוזיל את מחיר הקניות. בדיקה שערך "גלובס" מראה שבשינוי קטנטן של הרגלי הקניות ניתן לעיתים לחסוך עשרות אחוזים במחירי מוצרי צריכה מבוקשים.

הבדיקה מצביעה על כך שהפער בין מחירי מוצרים זהים המיוצרים על-ידי אותם יצרנים במעדנייה ובמקרר נע במרבית המקרים סביב 40% בין המחיר הגבוה לבין המחיר הנמוך. בחלק מהמקרים הפער גבוה בהרבה, ובאריזות 200 גר' של גבינת "עמק" של תנובה בשופרסל שלי, הוא מגיע אפילו ל-88%.

ההפרשים בולטים אפילו יותר נוכח העובדה ש-3 מהגבינות הקשות הפופולריות של תנובה הנמכרות במעדנייה - "עמק", "גלבוע" ו"טל העמק" - מצויות תחת צו פיקוח מחירים של משרד התמ"ת, במסגרתו נקבע מחיר מקסימום לכל ק"ג. צו זה אינו תקף לגבי אותה גבינה כשהיא נמכרת על מדפי המקררים, ולכן נראה כי לפחות במקרה של "עמק" - הגבינה הקשה הפופולרית ביותר של תנובה - מנצלת החברה עובדה זו וגובה עבור הגבינה הארוזה מחירים גבוהים משמעותית ממחירי הגבינה במעדנייה.

הפרשים ניכרים נמצאו גם במחירי גבינות מלוחות וסלטים, ואילו בתחום הנקניקים במרבית המקרים לא נמצאו הפרשים משמעותיים.

הבדיקה נערכה בשבוע שעבר בסניף מגה בעיר ובסניף שופרסל שלי בחיפה. במסגרת הבדיקה נדגמו מחירי מוצרים זהים לחלוטין המיוצרים על-ידי אותם יצרנים. זו גם הסיבה לכך שלא נדגמו כל מוצרי המעדנייה. בכל מקרה, תנובה היא החברה היחידה המוכרת את תוצרת הגבינות הקשות שלה גם במעדנייה במשקל וגם באריזות, כך שרק מוצריה נדגמו בתחום זה.

פערים גבוהים בגבינות הקשות

3 גבינות קשות נכללות בצו הפיקוח על המחירים של התמ"ת: "עמק", "גלבוע", ו"טל העמק".

* "עמק" של תנובה: כאמור, גבינה זו היא שיאנית ההפרשים. המחיר המקסימלי של חריץ במשקל 1 ק"ג גבינת עמק עומד על 44 שקל. במעדניית "שופרסל שלי" נמכרת הגבינה במחיר 44 שקל לק"ג (מחיר זהה לגוש ולגבינה בפרוסות), כאשר אריזת 200 גר' במקררים נמכרת ב-16.60 שקל (83 שקל לק"ג) - הפרש של 88%. אריזות 300 ו-400 גר' (אריזות חיסכון) נמכרות ב-71 ו-70 שקל לק"ג (בהתאמה) - הפרש של כ-60%.

ברשת מגה בעיר עומדים הפרשי המחירים בין המעדנייה למדפי המקררים על 50%-68%. ק"ג גבינה בחתיכה נמכר ב-44 שקל, ואילו עבור "שירות פריסה" לגבינה גובים עוד 2.50 שקל לק"ג.

* "גלבוע" של תנובה: גם זו גבינה מפוקחת, אך מבוקשת פחות. כאן ההפרשים מעט יותר נמוכים ועומדים על 34%-42%.

* עמק לייט 9% של תנובה: במחירה של גבינה זו, ההולכת וצוברת פופולריות, נעים ההפרשים בין גבינה פרוסה במעדניה לבין מחירי אריזה בין 12% במגה בעיר ל-26% בשופרסל שלי.

* בולגרית 5% של מחלבות שומרון: בתחום הגבינות המלוחות נדגמו בשופרסל שלי גבינה בולגרית 5% של משק צוריאל ושל מחלבות שומרון. את השיא כבשה הגבינה של מחלבות שומרון, שם נרשם הפרש של 68% בין גבינה במעדנייה לבין אותה גבינה באריזה.

* פיראוס של תנובה 5%: עבור גבינה מלוחה זו תשלמו במעדנייה של מגה בעיר 49 שקל לק"ג, ואילו באריזה עולה הגבינה 76 שקל לק"ג - הפרש של 55%.

* טחינה של משני: גם סלטים במשקל במעדנייה יעלו לכם הרבה פחות מאותם סלטים בדיוק כשהם ארוזים. בשופרסל שלי נמכרים במעדנייה סלטים מתוצרת משני, כאשר הטחינה, לדוגמה, נמכרת במעדנייה ב-30 שקל במעדנייה, לעומת 45 שקל בקופסא (הפרש של 50%).

* חומוס מסעדות של מעדני מיקי: במגה בעיר עומד ההפרש בין המעדנייה לבין המקרר על 60%.

* נקניקים: בתחום הנקניקים, ההפרש הגדול ביותר (24%-25%) בשופרסל שלי נרשם בין מחירי הפסטרמות של זוגלובק במעדנייה ובאריזה, ובמגה בעיר, בנקניק סלמי של טירת צבי.

מי אשם בפערים?

ניסיונות לברר את הסיבות האמיתיות לפערים העצומים במחירים נתקלו לרוב בפנים חתומים. מאזן הנוחות בין היצרנים לרשתות לא מרשה ככל הנראה לאף אחד מהגורמים לשחרר ציטוטים. רשתות השיווק מטילות את האשם על היצרניות, ואילו אלה, שלא לציטוט, טוענות כי פערי המחירים נובעים מהחלטות מסחריות של הרשתות. עוד מצדיקות היצרניות את הפערים בכך שהם משקיעות סכומי כסף ניכרים בטכנולוגיה ובפיתוח אריזות נוחות השומרות על טריות המוצר, ובפיקוח ההיגייני הקפדני המבטיח שהמוצר יגיע לבית הלקוח בתנאים הטובים ביותר.

ברשתות טוענים, גם כאן שלא לציטוט, כי מכיוון שמתח הרווחים של היצרנים גבוה משמעותית כשמדובר באריזות הנמכרות על מדפי המקררים, משקיעים אלה סכומי כסף ניכרים במיתוג האריזות ולא מעודדים רכישת מוצרים במעדנייה, למרות העובדה שאלה משתלמים הרבה יותר לצרכן.

גורם בכיר ברשתות השיווק טוען כי היצרנים מנצלים את העובדה שהלקוחות אינם מודעים לפערי המחירים: "החברות משקיעות הון עתק בטכנולוגיה ובמיתוג של המוצרים הארוזים וכלל לא מתעניינות בנתח השוק של המעדנייה. הן מנהלות מסעי קידום מכירות למוצרים הארוזים ומנסות ליצור נאמנות למותג. אני משוכנע שאילו האנשים היו מודעים להפרשים העצומים, הם לא היו מוכנים לשלם על המחירים הגבוהים עבור האריזות, ולכן ליצרנים יש אינטרס משמעותי שלא לפרסם את המידע. לדבריו, עקב העובדה שהממשלה מפקחת על מחירים של מוצרים דוגמת גבינת "עמק", יש הגנה ממשלתית על מכסות ייבוא מוצרים מקבילים לעמק, והרשתות אינן יכולות לייבא כמויות על פי הביקושים.

"מכירות גבינת "עמק" של תנובה תופסות נתח של כ-70% ממכירת הגבינות הקשות. אילו יכולנו לייבא גבינת "אדם", שהיא המקבילה האירופאית של "עמק", היינו מצליחים להוזיל גם את מחיר הגבינה באריזות בכ-30%. המחירים הגבוהים של האריזות, במיוחד כשמדובר במוצרים בפיקוח, הם חד-משמעית ניסיון של היצרנים לעקוף בצורה חוקית את הפיקוח".

דווקא בתחום הנקניקים והפסטרמות טוען הגורם כי איכות הפסטרמות במעדנייה גבוהה משמעותית מזו שבאריזות על המדף: "ניתן לראות אפילו בצורת הגוש כי מרבית הפסטרמות במעדנייה הן לא מעובדות, ואילו אלה הארוזות עוברות תהליך עיבוד, אלא שליצרני הנקניק יש בעיה כיוון שגושי הנקניק והפסטרמה במעדנייה דומים זה לזה בצורתם, ולכן קשה להם להשיג נאמנות של הצרכן. לכן היצרנים מעדיפים לבדל את עצמם באריזה, ולקדם כך את המוצרים".

בכל הנוגע לסלטים טוען אותו גורם כי אנשים מעדיפים לרכוש את הסלטים ארוזים מתוך שינוי שעוברת התרבות הצרכנית בשנים אחרונות, ולפיו "ארוז הוא יותר סטרילי", אלא שלדבריו, ברשתות מקפידים מאוד על טריות המוצרים במעדנייה ומחליפים את התצוגה אחת ליום או יומיים.

חיזוק לדבריו מספקתת ד"ר אירית וייזר, מנהלת המעבדה למיקרוביולוגיה של המזון. לדבריה, ברשתות הגדולות מקפידים מאוד על ההיגיינה במעדניות ומבצעים באופן שוטף בדיקות ניטור למצב ההיגייני של המוצרים.

"ההבדל העיקרי נובע מכך שמוצר שיוצר ארוז מהמפעל עומד בתקנים החמורים ביותר של ההיגיינה, ואילו כשהוא מגיע לרשת השליטה במצבו המיקרוביאלי נתונה בידי העובדים. מספיק שהעובד לא ניקה היטב את מכונת הפריסה יום קודם לכן והיום יימצאו בה חיידקים. אי הקפדה על החלפת הכפפות יכולה גם היא להוריד את הרמה ההיגיינית של המוצר וכך גם שימוש בסכין לא נקייה. במידה וכל אלה עומדים בנהלים ובתקנים, אזי אין הבדל משמעותי בין שני סוגי המוצרים".

תגובות

* תנובה: נוחות עולה כסף

"המוצר שמוצע לצרכן על המדף מגלם עבורו נוחות בלתי מתפשרת שמחייבת תהליך אריזה שונה ומורכב. הגבינה מגיעה פרוסה עם הפרדה בנייר, שמקלה על נוחות השימוש, באריזה מפלסטיק קשיח ששומרת על הטריות לאורך זמן ומאפשרת פתיחה וסגירה לשימוש חוזר. תנובה מאפשרת לכל צרכן למצוא את המוצר המתאים עבורו על המדף ובמעדנייה".

* מעדני מיקי: לא לרוחנו

"לטעמנו לא צריך להיות כזה פער מחירים, אך כיוון שמחירי הסלטים אינם בפיקוח, כל רשת שיווק ומרכול מוכרים בהתאם לתמחור שהם קובעים".

* טירת צבי: הרשת קובעת

"במגוון המוצרים של טירת צבי יש רק שלושה מוצרי נקניק הנמכרים גם במדפי השירות העצמי וגם במעדנייה: סלמי איטלקי, סלמי קוניאק וסרוולד. התמחור של כלל המוצרים הנמכרים במעדנייה ובמקררי השירות העצמי מתבצע ע"י הרשתות ולא ע"י החברה. פער זה נובע מעלויות מרכיבי הפריסה במפעל ומהאריזה האיכותית, שהינה אריזה סגורה המבטיחה שמירה על טריות וסטריליות".

* זוגלובק: האריזה יקרה

"החברה מציינת מחיר מומלץ לצרכן והרשתות הן אלה שקובעות את המחירים הסופיים לצרכן. המחירים יכולים להיות שונים גם בין הסניפים של אותה הרשת ותלויים גם במבצעים שונים של הרשתות. הפער שקיים בין המוצרים הארוזים למעדנייה נובע מהעבודה שעלות הייצור של מוצר ארוז גבוהה יותר. ההפרש במחירים משקף נכונה את העלות הנוספת בעלות הכרוכה במוצר אורז לטובת המעדנייה".

* רבוע כחול: היצרן קובע

"הפערים נגזרים בעיקרם מההבדל שבין מוצרים שבפיקוח לכאלה שאינם, ומעלויות שיש ליצרן על גורמים שונים כמו אריזה, מיתוג, והחזרת מוצרים מהלקוח".

* שופרסל: היצרן קובע

"מחירי המוצרים מתומחרים לפי מחירי הקנייה מהספקים והפער בין מחירי המעדנייה למחירי המוצרים הארוזים נקבע על-ידי היצרנים".