הנקראות ביותר

מייסד אומריקס, רוברט טאוב: "אני הולך עכשיו ללמוד עברית, ואחפש השקעות חדשות"

ביום שאחרי מכירת אומריקס לג'ונסון אנד ג'ונסון ב-438 מיליון דולר, מתכוון מייסד אומריקס לחזק את הקשר עם ישראל ; בינתיים הוא מספר על הרציונל שעומד מאחורי המכירה ועל התוכניות לעתיד

עם מכירתה של אומריקס , יכול היום רוברט טאוב לחשוף את כל האמת מאחורי השם של החברה. "המקור היה OMRI, שזה ראשי התיבות של Octopharma Medical Research Institute, שכן החברה הוקמה כספין אוף של חברת אוקטופארמה הבלגית שהייתה בבעלותי", הוא מספר. "עד היום זהו הסימול של החברה, וגם שמה של חברה אחות שבה אני מחזיק. ולמה הוספנו את ה-X? זה היה פשוט אופנתי באותה תקופה בקרב חברות תרופות".

החלטות עסקיות אחרות קיבל מייסד, נשיא ומנכ"ל אומריקס בצורה מעט יותר רציונלית, עד שהגיע למקום בו אנחנו נמצאים היום - חדר קטן בתוך בניין בנק הדם של תל השומר, בו הוא יושב יחד עם דן ווילדמן, הנשיא הגלובלי של חטיבת הטיפול בפצע של ג'ונסון אנד ג'ונסון, שהינה חטיבת האם של את'יקון, ומקבל יחד איתו מבקרים - משקיעים, אנליסטים, ואותנו - לשיחה על העסקה שחתם למכירת אומריקס לג'ונסון ב-438 מיליון דולר.

"תראו", הוא צוחק ומציג את הסלולרי שלו, "כבר אני מקבל כאן הצעה: 'האם רוצה להשקיע בחברה שמפתחת מערכת הנשמה חדשנית?'". "הם הולכים להציף אותך", מצטרף ווילדמן לצחוקו. "הם לא הולכים לתת לך לנוח לשנייה". אלא שטאוב בן ה-61 דווקא מתכוון לנוח, בדרכו שלו. "אני עומד לבלות את החודשים הבאים בישראל. נרשמתי לאולפן ללימודי עברית. ברצינות! אני באמת לא צוחק".

*מה היו הגורמים שהובילו למכירת החברה דווקא עכשיו?

טאוב: "כדי להחזיר את החברה לרמות בהן נסחרנו בעבר, של 40 דולר למניה (לעומת 25 דולר למניה בעסקת המכירה, ג.ו.), היינו צריכים לשרוד לפחות שנתיים מאוד קשות. אני מאמין שהיינו יכולים לשרוד אותן ואף לשגשג בהן, אך בהינתן שהעלייה תחל לכל המוקדם בעוד שנתיים, הגיוני יותר לתת למשקיעים מזומן ולאפשר להם לנצל את הזדמנויות ההשקעה המעניינות שהשוק של היום יכול להציע.

"אני מאמין שזוהי ההחלטה המיטיבה ביותר עם המשקיעים בטווח הקצר והבינוני. אני מאמין שבטווח הרחוק באמת, של 10 שנים ומעלה, משקיעים היו יכולים להרוויח אם לא היינו מוכרים את אומריקס. אבל משקיעי וול סטריט לא מסתכלים לטווח ארוך כל כך".

ווילדמן: "במקרה הטוב, הם מסתכלים רבעון קדימה".

טאוב: "אני מאמין שעשיתי את הדבר הנכון גם מבחינת העובדים והלקוחות. לג'ונסון אנד ג'ונסון יש יכולת נהדרת לפתח שווקים, הן למוצרים הקיימים שלנו והן למוצרים שנמצאים בפיתוח.

"אומריקס תיוותר יישות משפטית עצמאית תחת את'יקון, כפי שביוסנס וקולבר נותרו עצמאיות כשנרכשו על ידי ג'ונסון. יש לאומריקס גם זרוע מחקרית, אשר מחפשת כל הזמן טכנולוגיות לרכישה מהאוניברסיטאות בישראל. ייתכן בהחלט שהיא תהפוך לכלי לביצוע שיתופי פעולה נוספים בין ג'ונסון לבין חברות ישראליות".

ווילדמן מוסיף ומספר כי "מערכת היחסים עם טאוב התחילה עוד ב-1992, עם אוקטופארמה. אחר כך, כשכבר הייתה עצמאית, היו לנו שיחות על שיתוף פעולה כבר ב-1999, אך ההסכם לא נחתם. הנושא שוב עלה ב-2003, אז כבר נחתמה עסקה באירופה, והחל הפיתוח המשותף של מדבקת הפיברין ומיזמים חדשניים נוספים. ב-2005 הועברו לג'ונסון גם זכויות ההפצה של המוצרים בארה"ב. אנחנו חברה פרואקטיבית, וכל הזמן שקלנו האם הגיוני לרכוש את אומריקס, אך שיחות הרשמיות החלו באוגוסט 2008".

*היו עוד גורמים שהתעניינו ברכישת החברה?

טאוב: "אין מה להגיד על כך. מה שהיה היה". (טאוב בחר שלא לפרט, אך ידוע כי אומריקס ניהלה מגעים גם עם חברת באייר וקבוצות פרטיות).

מה יש לו נגד ההון סיכון הישראלי?

רוברט טאוב הוא יהודי בלגי, שבשנים האחרונות חילק את זמנו בין מולדתו, בלגיה, ובין ישראל בה פועלת אומריקס וארה"ב, שם נסחרת החברה ובה נמצא מערך השיווק שלה. אמו של טאוב מתגוררת בישראל, ואילו ילדיו באירופה. "הקמתי את אומריקס בישראל, לאחר שראיתי כמה פעמים צריך לבקר חברה אחרי שמקימים אותה. את החברה הקודמת שלי הקמתי ב-וינה, ואמרתי 'יהיה הרבה יותר נחמד לבקר כל כמה חודשים בישראל מאשר בווינה. חוץ מזה, אמא שלי בדיוק עברה לגור כאן".

בהמשך מסביר טאוב, כי הוא בחר בישראל גם כדי ליהנות מכוח האדם המשובח. "בשנת 1995, כשהקמתי את החברה, ישראל הייתה ידועה כמקום חם מאוד בעולם הביוטכנולוגיה. המנהלים שהעסקתי כאן עשו עבודה נהדרת לוודא שהמשברים הפוליטיים והביטחוניים לא יפגעו בנו".

מבחינה תפעולית אומריקס התקיימה כחברה ישראלית, שהעסיקה תחילה את כל עובדיה בישראל ומאוחר יותר חילקה פעילות בין ישראל לארה"ב, אולם בפועל היא חברה בת של ישות בלגית. כשנשאל טאוב האם אומריקס יכולה להוות דוגמה להתמודדות של חברת ביומד ישראלית עם האתגרים הייחודיים העומדים בפני כל חברה כזו, הוא אומר: "אני לא יודע אם אנחנו יכולים להיחשב חברה ישראלית אופיינית. ראשית, משום שאני איני ישראלי. שנית, משום ששמתי בחברה 20 מיליון דולר משלי, ולא נתתי לאף קרן הון סיכון ישראלית להיכנס".

*מדוע לא?

"אמרתי את זה בראיון קודם ולא כל כך אהבו את זה, אז אימנע מלחזור על כך" (באותו ראיון מ-1997, אמר טאוב כי "רוב הקרנות הישראליות שנפגשתי איתן היו לא מקצועיות". וכשנשאל האם אפשר להשקיע עדיין בחברה, השיב: "תעמדו בתור", ג.ו.).

*אז הם דפקו בדלת והתחננו שתאפשר להן להשקיע?

"האמת? לא בדיוק... אגב, אני רוצה להבדיל בין קרנות ההון סיכון לבין חברות ההשקעה הפרטיות. כאלה יש טובות מאוד בישראל".

*ועכשיו - תהפוך בעצמך לגורם השקעות ישראלי?

"אני מושקע בכמה חברות ישראליות, ביניהן נוירודרם וגלייקומיינדס, ויש לי גם פעילות בשם Recoly, שיש לה חוזה עם Bayer לפיתוח גרסה חדשה של תרופה להמופיליה. היא מחזיקה מעבדה בישראל אשר נקראת היום Omri, שהייתה ספין אוף של אומריקס.

"אני אחפש השקעות חדשות, וגם אתמוך בעסקים של הילדים שלי - לבתי יש משרד פרסום ובני רוצה להקים מיזם חדש". *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות