רצח ארלוזרוב, משפט קסטנר, יוס'לה שומכר, הפנתרים השחורים, "מלכת אמבטיה" וההתנחלות בחברון נפגשים בספר חדש

הספר לוקח את שנת 1918 כנקודת פתיחה. הבריטים מתחילים לשלוט בפלשתינה, והעיתונות העברית מתחילה לסקר את העימותים. ב"במחלוקת" נמצאים 60 ויכוחים מהותיים בין שמאל לימין, בין נשים וגברים, בין חילוניים לבין דתיים, בין השלטון לבין האזרחים.

הפרויקט, שיצא בשילוב כוחות ומוחות של "החברה ההיסטורית הישראלית", אוסף "מיתר" והוצאת הספרים "עם עובד", הוא אחד האלבומים החשובים יותר שראו אור השנה, שנת ה-60 למדינת ישראל. "במחלוקת" חשוב, כי הוא לא בוחר דווקא בגלויות מזויפות לתיירים ובחשיפה סלקטיבית של הצד היפה בלבד של ההוויה הישראלית. להיפך. הספר עוסק בפולמוסים ובמחלוקות שעיצבו את התודעה הלאומית, את המהות של הישראלים במדינת היהודים.

"במחלוקת - 60 עימותים שהסעירו את העיתונים", נערך בידי אבי כצמן, 56, עיתונאי, מבקר תרבות, שעוסק בהסטוריה של העיתונות העברית. כצמן עורך ומגיש מזה 13 שנה את תוכנית הרדיו - "ששה מאזינים ועורך" ברשת א', העוסקת בנושאי תרבות, חברה, כלכלה משפט ופילוסופיה.

מאבק תדמיות

האלבום הגדול - פיזית ותוכנית, נקרא "במחלוקת - 60 עימותים שהסעירו את העיתונים", ובניגוד לאלבומים ולאנציקלופדיות שכבר דשו באירועים המצוינים בספר (פינוי ימית, פרשת השב"כ, מנהרת הכותל, מפעל ההתנחלויות, איסור השמעת ואגנר ועוד ועוד), "במחלוקת" נמנע מניתוחים מוטים ומפרשנויות. "כל המוצג כאן הוא רק מאבק תדמיות", נכתב בהקדמה של פרופ' ישראל ברטל, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. "לא הערנו על המניפולציות והספינים, הכזבים והטעויות. כל המובא כאן מובא בזכות הכותבים הרבים והעיתונים ששימשו להם במה".

הפורמט הרחב והיפה של האלבום (עיצוב מרשים של עינת ביבר ודויד רוס) מאפשר לכצמן לפרוש כותרות עיתונים שעוסקות ב-60 מחלוקות מחיי המדינה, בסדר כרונולוגי: החל מהמאבק על הצבעת נשים לאסיפה המייסדת של אספת הנבחרים (1919) וההגנה על יישובי הצפון ב-1920, דרך רצח דהאן וארלוזורוב, פרשות הסזון ואלטלנה, וכלה בשערוריות שהולידו מחזות ("מלכת האמבטיה") ובמאבקים עדתיים, דתיים ופוליטיים שקרעו את הארץ למחנות נצים.

"לא תיארתי לעצמי שזה יגזול ממני כל-כך הרבה זמן", מודה כצמן, שהשקיע ארבע שנים בעבודה על הספר. "שנים של נבירה בארכיונים, בדיקת צילומים וקריאה מעמיקה של אלפי עיתונים ישנים, מסות של עיתונים, מאז שיש עיתונים בארץ, מימי הבריטים. קשה להסביר כמה חומר נדרשתי לקרוא".

*מה הייתה המטרה שעמדה לנגד עיניך?

"המטרה שלי הייתה לגרות את הדור הצעיר להתעניין בהיסטוריה. החלטתי להכניס את הקוראים לתוך עיתוני התקופה, כדי שתיווצר חוויה משני הצדדים שלה. אולי זה יסקרן אנשים לצלול לתוך הפרטים".

*מה הפרשה שדרשה הכי הרבה השקעה באיסוף חומר?

"פרשת רצח ארלוזורוב. המקרה הזה השאיר את הציבור מרותק לתקשורת עד אחרי סוף המשפט. זו הייתה שנה שלמה שבה העיתונים רתחו, כל היישוב היה על סף מלחמת אזרחים, זה היה הדבר הקרוב ביותר להתנגשות בין השמאל לימין - כמו בכל אירופה באותו זמן. בארץ ישראל, יחסית, זה עבר רק עם מכות וחבלות ולא גבה מחיר גבוה מדי בחיי אדם. היישוב היה קרוע. היה שסע עמוק והוא בא לידי ביטוי בעיתונים".

*ומה עם משפט קסטנר?

"כל-כך הרבה נכתב סביב 'משפט קסטנר' - שנאלצתי לקצץ ולהגביל את החומר שכתבתי. זה התחיל בסוף 1953 בתביעה נגד מלכיאל גרינוולד וזה לא באמת נגמר עד היום".

*הצבעת הנשים היא הפרק שפותח את הספר. למה דווקא זה?

"כי זה היה הסכסוך הציבורי המובהק הראשון במהותו ביישוב העברי. הוא נפתר, סופית, רק ב-1925. שאלת מעמד האישה עדיין חוזרת ועולה עד עצם היום הזה".

*איזה פרשה הייתה קשה במיוחד לתחקיר?

"שביתת הימאים. זו פרשה שהסעירה את הציבור, שלא השאירה שום חומר ויזואלי. אי אפשר היה לאתר תיעוד, למרות שהיו תמונות, אך שום דבר לא שרד. העלימו את החומר או סתם הזניחו אותו".

הפרשה האחרונה שהסעירה את הציבור הישראלי, שגם חותמת את הספר, היא פרשת ההתנתקות. "בסוף הספר הוספנו איזכורים לעוד כמה אירועים שקרו מאוחר יותר", מספר כצמן, "כמו כניסתו של עמרי שרון לכלא וביקורה של שרת החינוך בישיבת מרכז הרב - אבל זה ברור לגמרי שפרשת 'ההתנתקות' היא המחלוקת הכי בוערת ודרמטית של השנים האחרונות. מהלך ההתנתקות, שעליו החליטה ממשלת שרון - פינוי חד צדדי של היישובים היהודיים בגוש קטיף ברצועת עזה ויישובים יהודיים בצפון השומרון - זכה לאישור הכנסת באוקטובר 2004 ופילג את העם ל'כתומים', מתנגדי התוכנית, ול'כחולים' התומכים בה.

"המחאה המתעצמת יצרה תחושה שהמדינה נמצאת על סף מלחמת אזרחים. הפינוי התנהל באמצע אוגוסט במשך שמונה ימים, בשקט העולה על הציפיות, 'בנחישות וברגישות'.

"כוחות צה"ל יצאו כעבור חודש מרצועת עזה כולה, 38 שנים אחרי כיבושה".

*ועכשיו מדברים על כניסה מחדש.

"כן. זו מחלוקת שטרם הסתיימה. הפתרון עדיין לא כאן".

7 מחלוקות בולטות מתוך הספר:

רצח ברנדוט:17 בספטמבר 1948. הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל. הרוזן השוודי פולקה ברנדוט נרצח ב-17:00 בידי חוליית מתנקשים מטעם "חזית המולדת" - הפלג הירושלמי של ארגון הלח"י. ברנדוט היה אחיינו של מלך שוודיה ונשיא הצלב האדום. הוא נשלח מטעם האו"ם לתווך בין הערבים והיהודים, אך עורר את זעמם של הימנים, מפני שביקש לכלול את ירושלים בשטח הערבי ולמנוע עלייה של יהודים בגיל צבא למדינת ישראל.

שילומים מגרמניה: 7 בינואר 1952. "הרצח וגם ירשת" לעומת חילול כבוד הנספים; שיקום הכלכלה הישראלית וביצור מעמדה של ישראל מול פגיעה בכבוד הלאומי ומתן יד לרוצחים? הפגנות אדירות נגד קבלת השילומים מסתיימות במאות פצועים. אנשי חרות עם מנחם בגין בראשם עולים על הכנסת, רוגמים את חלונותיה ומנסים להציתה. הרחובות הסמוכים נראים כשדה קרב.

פרשת יוס'לה שוחמכר: 3 ביולי 1962. הילד יוסל'ה שוחמכר מוחזר לישראל אחרי שנתיים וחצי ומגיע הסוף לאחת הפרשות המסעירות והדרמטיות של תחילת שנות ה-60. משפחתו עלתה ב-1957 ומסרה את בנה לסבא החרדי, נחמן שטרקס. כשמצבם הכלכלי משתפר, ההורים החילוניים מבקשים להשיב אליהם את ילדם, אך הסבא החרדי מסרב. ההורים התלוננו במשטרה, בג"ץ הורה להשיב את הילד להוריו, אבל הילד נעלם. הסב נעצר, אבל הילד לא נמצא. יוסל'ה הוברח לחו"ל, מחופש לילדה, בלוויית אשתו של מנהיג נטורי קרתא, עמרם בלוי. המתח בין חילונים לחרדים מגיע לשיאו. סוכני המוסד מצאו את הילד בשכונת חרדים בברוקלין.

ההתנחלות בחברון: 12 באפריל 1968. לראשונה מאז 1929 התקיים סדר פסח בחברון. בראשותו של הרב משה לוינגר נשכרו 18 חדרים במלון פארק בעיר למשך 12 יום, שהפכו ל-40 שנה. חברון מאז - ולתמיד. שרי ממשלה שבאו לבקר במקום התקבלו בשמחה. התנועה למען ארץ ישראל השלמה קובעת עובדות בשטח בלי שהממשלה תדון בעניין.

"מיהו יהודי": 23 בינואר 1970. בית הדין הגבוה לצדק, בהרכב של תשעה שופטים, מורה לרשום כיהודים את ילדי רב סרן בנימין שליט, שהתחתן עם אישה לא יהודייה. המפד"ל טוען להפרת הסטטוס-קוו ולסכנה לפילוג העם. רבנים יוצאים נגד בית המשפט. בסופה של מחלוקת עזה מתקבלת תביעת המפד"ל לשנות את נוסח חוק השבות, ויהודי מוגדר בו כמי שנולד לאם יהודייה, או שהתגייר כהלכה.

"מלכת האמבטיה": 18 באפריל 1970. "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין. הצגת קדם-בכורה מלווה בקריאות בוז לצד תשואות גדולות. לוין שוחט פרות קדושות כקצב מנוסה. הסטירה החריפה - נגד הכיבוש, המיליטריזם, הוויית השכול, צה"ל והממשלה, מעוררת מהומות באולם הוויכוחים בין התומכים לבין השוללים, שנמשכים הרבה אחרי שההצגה יורדת מתיאטרון הקאמרי, חודש אחרי שהועלתה, ב-20 במאי.

הפנתרים השחורים: 18 במאי 1971. צעירים יוצאים לעימותים עם משטרת ישראל, ביוזמת בני שכונת מוסררה בירושלים. הם תובעים צדק חברתי וקץ לאפליית המזרחים בישראל, וזוכים לתמיכת חוגי השמאל הרדיקלי.

ההפגנה הראשונה מול עיריית ירושלים, מזכה אותם בקריאה של ראש העירייה, טדי קולק: "תרדו מהדשא!" גולדה מאיר מסכמת את פגישתה איתם: "הם לא נחמדים". שוטרים מפזרים אלפי מזרחיים מתוסכלים וזועמים באלות ובסילוני מים. ההפגנות נמשכות גם אחר-כך, עד שהתנועה מתפרקת וראשיה מצטרפים למפלגות השמאל בישראל. *