אל תביט בקנקן, אלא במה שמסביבו

אדריכלות הנוף עדיין נתפסת בעיני רבים כשוליים של תחום האדריכלות. המגדלים, הגשרים, הבניינים והמוזיאונים הם יצירות המופת האדריכליות, שסביבן נשאר לנוף רק להשתלב ולא להפריע. "המוטו היה תמיד 'נבנה פרויקט כזה או אחר, ובסוף ניטע סביבו כמה עצים'", אומרת סיגל בר-ניר, העוסקת בתיאוריות של מרחב וארכיטקטורה, "אדריכלות הנוף התמקמה במקום שולי, בו תפקידה היה לקשט מבנים על מנת לשווק פרויקטים. דוגמה לכך היא השלטים שהופיעו בעבר בצידי הדרכים ועליהם הכיתוב "נוף בצידי הדרך", זאת אומרת שתילים המקשטים כביש, מעין ועדת קישוט".

נכון להיום, אומרת בר-ניר, המצב שונה לחלוטין. יותר ויותר אנשים מבינים שאדריכלות הנוף מהווה את עיקר המרחב, ולא את השוליים. "הנוף הוא שמייצר את התמונה הגדולה, וממנו מתחילים את תהליך התכנון. הנוף מהווה למעשה את המצע למרחב הפתוח, אשר בהתאם לתכונותיו בכל מקום ומקום תתאפשר בניית סביבה שתאפשר חיים איכותיים יותר בכל פן אפשרי, החל בהקלת הצפיפות בעיר, דרך קשרים בין רחובות ושדרות, וכלה בבנייה בעלת גוון אופטימי ומזמין, המונע היווצרות של חלקים בעיר אליהם יש חשש להגיע או שלא נעים להסתובב בהם".

ברצלונה כדוגמה

עדות למודעות הגוברת בציבור לחשיבות המרחב הפתוח ניתנה במצעי המפלגות בבחירות האחרונות ברשויות המקומיות, בהן היתה התייחסות משמעותית למרחב העירוני ולהשפעתו על חיי העיר. גם הודעתו של ניר ברקת, מייד עם היבחרו לראשות עיריית ירושלים, על כוונתו להסיר את גשר המיתרים היא דוגמה להשפעת המרחב הציבורי.

האדריכלית יעל מוריה-קליין, המשמשת גם כפרופ' בטכניון, עוסקת במסגרת משרדה בפרויקטים מרכזיים מתחום אדריכלות הנוף, בין היתר בשיקום נחל חרוד, בתוכנית המתאר לעיר באר שבע, בהתחדשות רחוב אבן גבירול בתל אביב, מתחם חירייה ואחרים. לדבריה, כיום הדבר החשוב והמעניין ביותר בתחום זה המרחב הציבורי. לא האדריכלות, אלא המרחב.

דוגמה מובהקת היא העיר ברצלונה שאחרי עידן פרנקו. ברצלונה חיפשה להגדיר עצמה מחדש, ומתכנניה הבינו שמהאדריכלות הקלאסית, בה העיר רוויה, לא יצמח להם שינוי. "בסופו של דבר, העובדה שברצלונה הינה עיר עם שם של הצלחה נובעת מפעולות שנעשו במרחב הציבורי, ומשם הן השפיעו על האוכלוסיה והפכו את העיר למה שהיא כיום", אומרת מוריה-קליין.

ב-11 בדצמבר יערך הכנס השנתי של איגוד אדריכלי הנוף בהיכל התרבות בבת-ים, בו ייטלו חלק אדריכלי נוף מהמובילים בארץ ובעולם. בכנס תוצג לראשונה אמנה לקיימות עירונית של אדריכלי הנוף, שתעלה לראשונה את האפשרות ליצור "תג מחיר", שיעניק משמעות כספית לקנס אותו יאלץ מתכנן לשלם במסגרת יצירת נוף עירוני חדש המחריב אלמנטים בעלי משמעות של המשכיות, דוגמת עקירת שדרת עצים ותיקה או הריסת מבנה היסטורי. מעבר לעניין הכספי, קיים רצון לחנך מתכננים ליצור מתוך הכרה בחשיבותו של הקיים, "קיימות" הממתגת עיר על סמך הקיים בה, ובין היתר מחייבת תכנון בר-קיימא.

אמנם, כבר בשנת 2002 קיבלה הממשלה החלטה (2426) שחייבה את משרדי הממשלה לקדם מדיניות בר-קיימא בישראל. בפועל, בישראל גוברת המודעות לבנייה ירוקה ולמתן תווי תקן לחומרי בנייה ירוקים לצד שמירה על אוויר נקי, מחזור או חיסכון באנרגיה, אולם לא מושרשת בה עדיין המודעות בדבר רציפות ופתיחות של מרחב המחייה כחלק בלתי נפרד מתנאיו של כל מכרז.

תפיסה הנדסית

לדברי אדריכלית הנוף ליעד מרקוס, תפקידו של אדריכל הנוף הוא לקחת את מכלול האלמנטים הסביבתיים והאורבאניים עליהם הוא אמון, וליצור תכנון אינטגרטיבי שיכיל אותם בתוכו. לדבריה, הבסיס לפיתוח כל סוג של תשתית אמור להיות ההבנה בצורך, מתן המענה והבאת הפתרונות שיאפשרו ביטוי של ערכיות והמשכיות של חיים איכותיים במרחב המתחדש.

היא מציינת את כביש 4, כביש גהה, בעיקר בקטעים שבין פתח תקוה לראשון לציון, ככאלה שניבנו מתוך תפיסה הנדסית גרידא. דוגמה קלאסית היא מחלף גהה, המחבר את בני ברק עם פתח תקוה, שיצר חלוקה מלאכותית בין שני חלקיו כשהיעילות של העברת רכבים מצד זה לצד זה היתה הדבר היחידי שנלקח בחשבון, "במקום ליצור הגדרה מסודרת של כניסה לעיר או מעבר טבעי וזורם מעיר אחת לעיר שנייה".

באופן כללי, טוענת מרקוס, בכל דיון במגה-פרויקט דוגמת כביש 4, כביש 531 או הרכבת המהירה לירושלים, הנושא הנופי עולה על השולחן, אך הוא עדיין לא חלק מחייב בייזום הפרויקט או בתכנון שלו, "ולכן נדרשת הצמדות למתודיקה ברורה שעניינה תרבות של תכנון וביצוע".

רק בכביש 6

היוצא מן הכלל, שגם מעיד על הכלל, היה בזמנו כביש חוצה ישראל (כביש 6). ההתנגדות העזה שהתלוותה לעצם התוכנית להקמתו של כביש שיחצה את ישראל לכל אורכה גרמה לכך שבקריטריונים למכרז הוגדר שהזכיין מחויב ללווי ובקרה של מתכננים ראויים, כך שלא ייראה כפרויקט הנדסי בלבד, אלא ככזה שיראה וידגיש את ההיבטים של המרחב.

מרקוס, שהיתה אחת מאדריכלי הנוף שליוו את הקמת כביש 6, מתארת את ההצלחה של הכביש בכך שהוא הצליח ליצור שימור של צמחייה ללא צורך כמעט בהשקיה בצד הכבישים והגשרים, וכן את החזרת הנוף לציבור באמצעות השטחים הפתוחים והנחלים בצד הכביש ולמרגלותיו, תוך הקפדה על הנגשתם ושמירת בתי הגידול בהם מתקיימים אותם חיים. לדבריה, "האלמנטים הנופיים נראים למשתמש בכביש כמובנים מאליהם, אך מאחוריהם עומדת עבודה קשה הנובעת מאלמנטים אדריכליים מובהקים המאפשרים תאורה טבעית, השתלבות של הכביש במדרונות שלצידיו, בחירת סוג עפר שיאפשר קיום צמחייה, וכמובן הקפדה על שמירה של כל פיסת קרקע שאין צורך לגעת בה במסגרת הפרויקט ושתאפשר לבתי הגידול השונים לזלוג אליה בטבעיות".

יחד עם זאת, לא כולם מסכימים להצעה למסלול ענישה של יזמים וקבלנים הפוגעים בנוף קיים. לדברי בר-ניר, למרות שלכאורה ענישה אמורה לגרום למתכנן ליצור תוכנית אלטרנטיבית שתשאיר את האלמנטים הנופיים על תילם, שיטת הקנסות בעייתית ופוגמת בתפיסה הכללית לפיה יש לפעול ליוזמות שייטיבו משלב התכנון עם העיר והמרחב. *

אדריכלי נוף

* מספר אדריכלי נוף: כ-250

* השכלה: תואר BLA (המקנה זכות רישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים)

* מוסד לימודים: הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, מסלול אדריכלות נוף

* משכורת חודשית ממוצעת: כ-8,000 שקל