טלוויזיה באינטרנט בראי הרגולציה

באירופה אושרה בדצמבר 2007 הצעת התיקון של הדירקטיבה "טלוויזיה ללא גבולות" ("Television without Frontiers Directive") שפרסמה הנציבות האירופית והמחייבת את מדינות האיחוד האירופי. במסגרת תיקונים אלה שונה שמה של הדירקטיבה ל-"Audiovisual Media Services Directive". שינוי שם הדירקטיבה מלמד על מגמותיה, להרחיב את הרגולציה החלה על שידורי טלוויזיה מסורתיים על שורה של שירותי מדיה מתפתחים.

העיקרון המנחה את האירופאים הוא "ניטרליות טכנולוגית" - רגולציה של טלוויזיה תחול על תוכן אודיו-ויזואלי באשר הוא, ללא קשר לשאלה מהי רשת התקשורת האלקטרונית שעל גביה התוכן מועבר (כבלים, לוויין, DSL, רשתות ניידות וכיו"ב).

"תוכן אודיו-ויזואלי" הינו כל שירות הכולל פעילות כלכלית שמטרתו העיקרית אספקת תמונות נעות, עם קול או בלעדיו, שנועד ליידע, לבדר או לחנך את כלל הציבור, באמצעות רשתות תקשורת אלקטרונית.

על-פי ההסדרה האירופית, שירותים המועברים במועד ובשיבוץ שנקבע על-ידי ספק התוכן יהיו כפופים לרגולציה החלה כיום על שידורי טלוויזיה מסורתיים. כלומר, ערוצים המועברים על גבי האינטרנט בשידור חי יהיו כפופים לרגולציה מלאה של שידורים, לרבות החובה לשדר תוכן מקומי, הגנה על קטינים, מגבלות על פרסומות וכיו"ב.

הרחבה נוספת שבוצעה בהסדרה החדשה מתייחסת לתכני וידאו שהצפייה בהם נעשית לפי דרישה, על בסיס מאגר התוכן שנבחר על-ידי ספק השירות (שירותי Video On Demand). בעוד שבעבר, שירותים שאינם לינאריים היו משוחררים באירופה מכל רגולציה של שידורים, ונחשבו לשירותי מידע, הדירקטיבה הנוכחית קובעת כי שירותים כאלה, כולל שירותים לפי דרישה ברשת האינטרנט הפתוחה, יהיו כפופים לרגולציה, אף כי קלה יותר מזו החלה על שירותים לינאריים (light touch regulation). יצוין, כי בישראל שירותי טלוויזיה לפי דרישה (שירות ה-VOD של חברת HOT) כפופים לרגולציה של שידורים.

הכנס של ארגון EPRA (European Platform of Regulatory Authorities) - ארגון הרגולטורים האירופאיים - שהתקיים בדבלין בחודש אוקטובר השנה, התמקד באופן מיוחד בנושא הסדרתם של שירותים לפי דרישה. האירופאים רואים כיום בחשש רב את הפוטנציאל הרב שיש לשירות להפוך ל"מסלול עוקף רגולציה" לערוצים הלינאריים, ובמיוחד בתחום הסרטים. לכך יש שורה של השלכות שהמעניינת שבהן היא הפגיעה ביצירה האירופית המקומית, אשר מקבלת הגנה רגולטורית משמעותית בערוצים הרגילים.

המוסכמה לפיה יש לאבחן בין ערוצים מסורתיים ובין שירותי תוכן לפי דרישה, בשל השליטה שיש לצופה על שירותים אלה, גם היא נבחנת עתה בעיניים ביקורתיות. כך, למשל, כיצד ניתן לדבר על שליטה מכרעת של הצופה על התוכן כאשר משובצים בו תכנים (פרסומת וכיו"ב) אשר אין ביכולתו להריצם קדימה ולהימנע מלצפות בהם?

ואולם שאלה חשובה שעולה מהדיון יורדת לשורשה של ההצדקה לרגולציה של שידורים. בעולם של ריבוי ערוצים, שואבת הצדקה זו את כוחה מחשיבותו של המדיום הטלוויזיוני על עיצוב דעת קהל. משכך, קשה להתעלם מההשפעה על עיצוב דעת הקהל שיש לאתרי תוכן אודיו-ויזואלי ברשת, עם מספר עצום של צפיות משתמשים.

דומה כי לפחות בזירה האירופאית, קיימת הבנה כי יש להחיל כללים דומים על שני סוגי השירותים, כדי לאפשר תחרות הוגנת ביניהם, וזאת ללא תלות בשאלה באיזה טכנולוגיה שירותים אלה מוצעים.

* הכותבת היא מנהלת המינהלת להסדרת השידורים לציבור במועצה לשידורי כבלים ולוויין.