למה הגרמנים שונאים לבזבז

מיליוני אמריקנים, אמר, אינם מקבלים אשראי או ניצבים בפני ריבית עולה על כרטיסי האשראי שלהם, "מה שמקשה על משפחות לממן רכישות יומיומיות". הרעיון שמשפחות צריכות לממן את צרכיהן היומיומיים באשראי", העיר המגיש הגרמני, "מראה שוושינגטון עדיין לא הבינה מה הביא עליה את המצב הזה".

וושינגטון אינה מבינה, ומגיש החדשות הגרמני אינו מבין מדוע היא לא מבינה. האמת היא שהמרכיב המגדיר את יחסי גרמניה עם בעלות בריתה המערביות מאז התנדפות ליהמן ברדרס לפני כחודשיים הוא שאיש כבר לא מבין אף אחד.

אנשי ממשל אמריקנים, צרפתים ובריטים נדהמים מסירובה של גרמניה לפעול נגד המיתון; והגרמנים לא מבינים מדוע כספי משלמי המסים שלהם צריכים לעודד בדיוק את סוג ההתנהגות שיצר את המשבר הפיננסי - הלוואות חסרות אחריות, לקיחת הלוואות ללא שיקול דעת וצריכת יתר.

הנוף המנטאלי של הגרמנים

זוהי התנגשות קלאסית של תרבויות, ולמי שמתקשה להבין את תגובת גרמניה למשבר הפיננסי ולהשלכותיו, מומלץ לצאת לסיור בנוף המנטאלי של הגרמנים. רוב החשיבה הכלכלית בחוגים הפוליטיים הגרמניים מונחה ע"י מה שאוטו פון בולונוב, מתמטיקאי פילוסוף, תיאר כמעלות כלכליות: חריצות, תעשייה, צניעות, הסתפקות במועט וכיו"ב. הם חשים שאסור לקחת הלוואה בלי יכולת להחזירה.

אלו לא רק קלישאות על הגרמנים החסכנים. אשראי צרכני למשל הפך זמין רק לפני חמש שנים. בנקים גרמנים מעולם לא הציעו משכנתאות של 100%, מלבד מקרים מיוחדים. מאחר שלגרמניה מעולם לא היתה בועת נדל"ן, פריסה מחדש של משכנתאות אינה מוכרת. רוב המסעדות, המרכולים ורשתות האלקטרוניקה הגדולות במדינה אינם מקבלים כרטיסי אשראי. למעט גרמנים בלבד יש בכלל כרטיס אשראי, כשרכישות מקוונות מתבצעות לרוב באמצעות העברה בנקאית.

וכיוון שההכנסה הפנויה קפאה בחמש השנים האחרונות - כשרווחי החברות גאו - הצרכנים והעסקים בה ממונפים הרבה פחות מעמיתיהם בבריטניה וארה"ב.

שיעור החיסכון של משקי הבית - כעת 12% מההכנסה הפנויה ובמגמת עלייה - החיסכון הנקי של החברות הגרמניות, שיגיע השנה ל-6% מהתמ"ג, והפיננסים הציבוריים שקרובים לאיזון: כולם מעלים מדינה שמנוהלת בדרך הפרוטסטנטית הישנה והטובה.

כשזוכרים את כל זה, קל יותר להבין את אזהרת הקנצלרית מרקל לארה"ב, כי מאמציה לשמור על כסף זול ואנשים לווים עלולים לזרוע משבר חדש עוד חמש שנים.

נאום מרקל, שהגן על ניהול המשבר מול הביקורת, היה גדוש 'מעלות כלכליות'. בריאותה הכלכלית והפיננסים הסולידיים של גרמניה יאפשרו לה להתגבר על הסערה, אמרה; פעולה ממשלתית תידרש, אך היעד של איזון תקציבי יישאר; לפירוטכניקה הפיסקלית בארה"ב, בריטניה וצרפת היא מציעה "מדיניות מדודה של מתינות ושכל ישר".

ארבע פעמים היא הדגישה את הצורך ב'מאס אונד מיטה' (חוש מידה וריכוזיות) - ביטוי של וילהלם רפקה, כלכלן, פעיל אנטי-נאצי וממציא ה'הומניזם הכלכלי'.

כמו מרקל, הוא היה חסיד שוק חופשי, שייחס תפקיד מרכזי לממשלות ולבנקים מרכזיים, לפיקוח על התחרות ומניעת צבירת השפעה מופרזת. הוא סיפק נדבך אינטלקטואלי ליצירת "כלכלת שוק חברתית" בגרמניה אחרי המלחמה - בשילוב של יזמות ואחריות חברתית.

"חוסר אחריות"

עם מוסר, מתינות ושכל ישר כה מודגשים בחשיבתה הכלכלית של מרקל, אין פלא שהיא רואה פינוק וחוסר אחריות באופן שבו בריטניה וארה"ב מטפלות במיתון. אם חושבים שאשראי דומה לעישון - חטא קטן עם סיכון גדול - הרעיון שכלכלה מואטת דורשת לעודד אנשים שממילא שקועים בחובות ועלולים לאבד את מקומות עבודתם באמצעות אשראי חדש ובזבוזים, נתפס כטירוף מוחלט.

הניסיון להבנת חשיבתה של מרקל גם פותר פרדוקס לכאורה: העובדה שציבור שנודד בשנים האחרונות שמאלה לא התקרב יותר למפלגה האנטי קפיטליסטית של אוסקר לפונטיין בעקבות המשבר, כפי שמראים סקרי דעת הקהל - אולי כי עם קריאותיו להתערבות ממשלתית, הוצאה פיסקלית מאסיבית, ריבית נמוכה, צעדי המרצת ביקוש, והלאמות, לפונטיין מטיף בדיוק לכל הפוליטיקה המפחידה שמיוצרת כעת בוושינגטון.

המצב עלול להחריף בהרבה בכלכלה הגרמנית, ויתכן שבהמשך תידרש תרופה חזקה יותר, אך לרוב הגרמנים, האורתודוקסיה הנלהבת של מרקל נשמעת כמו הימור בטוח יותר, לפי שעה. *