הפתרון: לכבוש את אמריקה

יש אצלנו פרשנים כלכליים וגם פקידים במשרד האוצר, הזוכים לגיבוי משר האוצר בר-און, הסבורים, כנראה, שהדבר היחידי שנותר לעשות כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הוא לכבוש את אמריקה ולעשות סדר במשק האמריקאי גורם הצרות. אצלנו, בישראל, אין מה לעשות. אצלנו, מרקיז, תודה, הכל בסדר!

בעיני אותם הפרשנים כל מה שמציעים או דורשים לעשות הוא אנטי כלכלי, חסר אחריות, ערעור היציבות. רשת ביטחון לחוסכים זה בכלל פופוליזם ציני. אפילו עמדתו של בנק ישראל היא לדעתם לא מקצועית ולא רצינית. מה לעשות? לא לעשות.

פרשנים כלכליים אלה אפילו לא יודעים לקרוא מה שכתוב בעמודים אחרים של עיתונם. שם מדווח, יום-יום, על כך שהבורסה התל-אביבית הצטמקה בחודשים האחרונים בשיעור שאיננו קטן יותר מזו של ניו-יורק ושגל הפיטורים הגיע לשערינו והמיתון עבר את ספיו. הם רק יודעים מה שלמדו פעם ומחזיקים בתלמודם כנטורי קרתא.

אבל, לא רק הם. גם אנשי האוצר. גם הם, בעצם, סבורים כי לא צריך לעשות כלום. עד לפני כשבועיים גם אמרו זאת. "יש במגירות תוכניות לכל מצב שייוצר בעתיד" אמר אז שר האוצר בר-און. תורניות אלה שבמגירות האוצר היו סודיות יותר אפילו מתוכניות שבמגירות המטכ"ל.
באוצר לא הבינו ש"המצב" כבר כאן. כאשר בלחץ הציבור הוציאו מן המגירה את "תוכנית להאצת המשק" ואת הצעותיהם בעניין קופות הפנסיה וקרנות הגמל, התברר שמדובר בתוכניות סרק. בעוד שבארה"ב, בריטניה, צרפת ואף בסין משקיעים מאות רבות של מיליארדי דולרים כדי לנסות ולהניע את גלגלי המשק שהולכים ונעצרים, באוצר אצלנו הוצעה תוכנית מצומצמת "להאצת המשק" "מבלי לחרוג ממסגרת התקציב".

וגם השקעות אלה בתשתיות ימומשו הלכה למעשה, אם בכלל, בעוד מספר שנים. כלומר, אין בהם תשובה ממשית למיתון המתפתח עכשיו. ואילו רשת הביטחון לחסכון ערוך טווח שהציעו, ככפאם שד, היא למעשה רשת של חור אחד גדול. מעין מריחה שנועדה לבלבל את כולם. למעשה האוצר לא רוצה שום רשת ביטחון.

התוכנית הכפולה של האוצר לא אושרה, הן בגלל התנגדותו של ראש הממשלה שהתפטר, אולמרט, והן בגלל ההתנגדות בוועדת הכספים. עכשיו שר האוצר יורה לכל הכיוונים: הכל פריימריס, הכל אגו נפוח, הכל אינטרסנטים חסרי אחריות, הכל פופוליזם והיסטריה ציבורית של עדר.... רק הצעות האוצר הם בבחינת תורה מסיני שאסור לנגוע אפילו בפסיק. כולם לא אחראים ומובילים לקטסטרופה. רק אנשי האוצר מבינים.

מה שאנשי האוצר לא מבינים הוא שבכלכלה המודרנית המרכיב הפסיכולוגי הוא מכריע. ולכן, במצב שנוצר, חייבים לעשות צעדים שיעודדו את החיסכון ארוך טווח של אנשים כאחד העוגנים החשובים להתייצבות המצב הכלכלי. אחרת "העדר" ידרוס הכל, ירוקן את חסכונותיו ויוסיף לערעור המערכת הפיננסית.

בזעמם כי רב תוקפים עתה אנשי האוצר את נגיד בנק, ישראל, סטנלי פישר, ואת ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מנואל טרכטנברג. הם מטילים ספק בידע המקצועי של שני מומחי כלכלה אלה, בעלי מוניטין בינלאומיים. רק אנשי האוצר ושר האוצר מבינים ויודעים כלכלה. כל השאר בורים. הם רק לא תפסו עדיין שעל כלכלה שהם מבינים אבד בימים סוערים אלה הכלח.

ועל מה שכלכלני האוצר שלנו יודעים אמר לאחרונה פרופ' ג'יימס גלברייט, מאוניברסיטת טקסאס באוסטין, בהתייחסו לכלכלנים אמריקאיים, דברים רלוונטיים הבאים: "15 אלף כלכלנים מקצועיים בארה"ב כשלו בתפקידם." והוסיף כי המשבר המתהולל היום הוא "כתם ענק על המוניטין של כלכלה כמקצוע... רבים מן הכלכלנים למדו את העקרונות התיאורטיים שנחשפו כחסרי יעילות מיסודם".

אכן, גם כמה מפרשנינו הכלכליים, לרבות כלכלני האוצר, צריכים להחליף את הדיסקט ומהר. אחרת לא יבינו את מהותו של "הצונאמי הכלכלי" השוטף גם את חופינו. וממילא הצעותיהם יהיו הצעות סרק.