המאפיה האיטלקית שולטת

הסרט האיטלקי "גומורה" היה למנצח הגדול של טקס פרסי הקולנוע של האקדמיה האירופאית לקולנוע שנערך אמש (שבת) בקופנהגן שבדנמרק, כשזכה בחמש הקטגוריות החשובות במפעל: הסרט הכי טוב, הבמאי הכי טוב (מתאו גארונה), הצלם הכי טוב (מרקו אונורטו), התסריטאים הטובים ביותר (מאוריציו בראוצ'י, אוגו קיטי, ג'אני די גרגוריו, מתאו גארונה, מאסימו גאודיוסו, רוברטו סביאנו) והשחקן הטוב ביותר (טוני סרבילו).

במרבית המקרים, יותר משזכייה כזו מעמידה את הסרט במעמד איכות נדיר, היא מלמדת על שנה שבה היה מחסור בסרטים טובים. אלא שהשנה, אין זו כך. 2008 הייתה שנה מוצלחת לקולנוע האירופאי. נעשו בה סרטים טובים רבים, וחלקם - אשר כלל לא היו מועמדים לפרסים - טובים ויפים יותר ממרבית המועמדים לסרט הטוב ביותר. "MR 73", "טריקים", "משמר הלילה", "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"הג'וב הבריטי", היו ראויים למועמדות לא פחות מן המועמדים "עץ לימון", ו"בין הקירות", שלא זכו באף פרס. האחרון הוא ההפתעה הגדולה השנייה של הטקס, כשיוצרו - התסריטאי והבמאי לורן קאנטה, יצא בידיים ריקות. די בצדק, יש לומר. "בין הקירות" הוא סרט שהמבקרים היללו, ושופטי פסטיבל קאן העניקו לקאנטה את פרס "דקל הזהב" לסרט הטוב ביותר, על אף שהוא סרט בינוני למדי.

"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן זכה בפרס שולי, יחסית, "פרס המלחין". "לאהוב אותך מאז", סרט טוב נוסף, זיכה בצדק את השחקנית הראשית, קריסטין סקוט תומאס, בפרס השחקנית הטובה ביותר.

אם לפרש בקצרה את תוצאות ליל אמש, הרי שלדידם של חברי האקדמיה האירופאית, המשקל הסגולי של סרט החושף את אימת המאפיה, עולה בחשיבותו על פוליטיקה (כמו השתלבות המהגרים באירופה ב"בין הקירות", המאבק הישראלי-פלשתינאי-ערבי ב"עץ לימון" ו-"ואלס עם באשיר").

ובלי כל קשר, "גומורה" הוא סרט מצוין הראוי לפרס מבין כל המועמדים. זהו סרט ריאליסטי קשה ומרשים, החושף את הרפש ואת העוני הקשה בעיר נאפולי, את החברה הרקובה שהפשע טבוע בה, ואת הכמיהה של צעירים איטלקיים לקחת חלק בארגון פשיעה שמהלך אימים על איטליה. המסר ברור, הצפייה בו חובה.

"גומורה" מבוסס על הספר "קאמורה - המאפיה של נאפולי" של רוברטו סביאנו. סביאנו חקר את שורשי המאפיה החזקה ביותר באיטליה ואת התפתחותה הגדלה, עד שהפכה לאויב הפנימי הגדול ביותר של איטליה. הכוח שצברה "קאמורה" - ברחוב כמו במוסדות הממשלתיים של איטליה - ודפוסי ההתנהגות האלגנטיים שסיגלו חבריה, הפכו את סיפורה לחשוב ולמרתק, ואת סביאנו הפכו לסופר עשיר, מפורסם ורדוף: מאז שיצא הספר, לפני כשנתיים, מסתתר סביאנו מפני אנשי המאפיה שלדבריו דורשים את ראשו.

לא תענוג גדול להיות מבוקש על-ידי ה"קאמורה", ומי כמוהו יודע. כשהוא מסתייע במאבטחים צמודים ובהערכות מודיעיניות, סביאנו נודד בין דירות מסתור בערים שונות בעולם, וממעט להופיע בפומבי. יש להניח שסביאנו, שהיה גם שותף בכתיבת התסריט, לא היה בין היושבים בקהל בטקס האוסקר האירופאי. מה שבטוח הוא, שבקבלת הפרס על הבמה הוא לא נכח.

טקס האקדמיה האירופית, המכונה גם "האוסקר האירופאי", הוא הרבה פחות נוצץ מהטקס ההוליוודי המלוקק, ולמעשה נבדל ממנו גם בהיבטים אמנותיים. זכייתו הפנומנלית של "גומורה" בטקס האירופאי לא מעניקה לו כל יתרון שהוא בבואו להתמודד בעוד כחודשיים על פרס האוסקר לסרט הזר של השנה. לא תהיה זו הפתעה גדולה אם בקטגוריית הסרט הזר יזכה סרט אחר. ל"בין הקירות" יש עוד סיכוי להוכיח כי הבינוניות משתלמת.