האחים אריה ומרדכי ברנוביץ וקרוביהם חויבו להחזיר לרשויות המס 28.8 מיליון שקל

זאת כ-10 שנים לאחר שריצו מאסר בגין עבירות מס ; השופטת דניה קרת-מאיר: מעשיהם של הארבעה "מתאפיינים באי יושר ממשי, דופי מוסרי, אשמה מוסרית וחריגה מקוד של ניהול עסקים מקובל והוגן"

כ-10 שנים לאחר הרשעתם בעבירות מס ולאחר שריצו עונשי מאסר בפועל, חייב היום (א') בית המשפט המחוזי בתל-אביב את הקבלן אריה ברנוביץ להשיב לרשויות המס כ-11.5 מיליון שקל, ואילו אחיו, מרדכי, חויב להשיב כ-5.8 מיליון שקל. זאת, בגין חובות חברת ג.א.מ-בני אברהם ניהול פרויקטים (בפירוק) - שנמנתה על קבוצת ברנוביץ, ושהאחים ברנוביץ היו בעלי מניות בה ודירקטורים.

בנוסף חייב בית המשפט את הדירקטורים לשעבר בחברה, ארז ברנוביץ, בנו של אריה, ויובל בן-ארי, אחייניתם של האחים ברנוביץ, להשיב לרשויות המס כ-5.8 מיליון שקל כל אחד. בסך-הכל חויבו הארבעה להשיב לרשויות המס בגין חובות החברה סכום של כ-28.8 מיליון שקל.

חובות החברה למס הכנסה הסתכמו ב-20 מיליון שקל וחוב החברה למע"מ, שנבע כולו ממעשי התרמית של הארבעה, הסתכם בסכום של כ-8.8 מליון שקל. הארבעה חויבו עוד בהוצאות המפרק של החברה בסך 60 אלף שקל.

הארבעה הורשעו לפני כ-10 שנים בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בעבירות של מירמה בכוונה להתחמק ממס וניכוי מס ללא חשבונית. על אריה ברנוביץ הוטל עונש של 15 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על-תנאי; על מרדכי ברנוביץ, בשל נסיבותיו האישיות, הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל ו-14 חודשי מאסר על-תנאי; ואילו על ארז ברנוביץ ובן-ארי הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל ו-13 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן, הושת על כל אחד מהארבעה קנס של 750 אלף שקל.

השופטת דניה קרת-מאיר קבעה היום כי בהתאם להליך הפלילי, יש לקבוע כי אריה ברנוביץ יישא ב-40% מסכום חובות החברה לרשויות המס, והיתרה תחולק בחלקים שווים בין היתר.

עברייני מס

מפרק החברה, עו"ד אורי שנער, עתר לבית המשפט לקבוע כי על הארבעה לשאת באחריות אישית לחובות החברה. זאת, בטענה כי בשל מעשיהם בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, יש לקבוע כי עליהם לפצות את החברה בגין מלוא חבות המס שלה.

המפרק ציין כי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לא נועד להגן על עברייני מס, ולפיכך הארבעה אינם יכולים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות והם צריכים לשאת בעצמם לפחות בחבות המס שקמה בעקבות הרשעתם.

הארבעה טענו בתגובה כי עסקי הקבוצה, אליה משתייכת החברה, נקלעו לקשיים, וכדי לשלם את שכר העובדים ולשאת בהוצאות אחרות ביצעה החברה עבירת מס, שנועדה להפחית את חבות המס שלה בגין שכר העובדים. לדבריהם, מיד לאחר שהדבר התגלה, שילמה החברה את כל תשלומי המס לפי החוק.

עוד טענו הארבעה, כי אין זה סביר להטיל עליהם חבות נוספת בגין שומות שנערכו לפי מיטב השפיטה, לאחר שכבר ריצו עונשי מאסר ושילמו קנסות ונגרם להם נזק תדמיתי ועסקי.

דופי מוסרי

השופטת קרת-מאיר דחתה תחילה את טענת הארבעה כי עילת תביעת המפרק נגדם התיישנה, כיוון שהמעשים המיוחסים להם אירעו בשנים 988-1990. היא קבעה כי במקרה הנדון מתקיימים הנסיבות, שעניינן מעשים בלתי כשירים, המאפשרים הטלת חבות אישית על נושאי משרה בגין חובות חברה לפי סעיף 373 לפקודת החברות.

השופטת הדגישה כי הארבעה הורשעו בעבירות שהינן בייסודן עבירות מירמה, ומקובלת עליה לחלוטין טענת המפרק כי המעשים בהם הורשעו מתאפיינים ב"אי יושר ממשי, דופי מוסרי, אשמה מוסרית וחריגה מקוד של ניהול עסקים מקובל והוגן".

עוד קבעה השופטת כי בנסיבות המקרה יש לקבוע, כי מדובר בניהולה של החברה בתרמית, ולכן יש לדחות את טענת הארבעה, לפיה לא הוכחו יסודות התרמית. עוד קבעה כי קיים קשר סיבתי מובהק בין פעולות המירמה של הארבעה לבין נזקה של החברה, המתבטא בשומות המע"מ ומס הכנסה, בהן חויבה בעקבות חשיפת פרשת החשבוניות הפיקטיביות.

צרו איתנו קשר *5988