כשהחומוס לא "אחלה" כולנו יודעים ש"כשהחומוס אחלה, הכול אחלה", אבל מה קורה כשהחומוס של אחלה לא אחלה? יש כאבי בטן, מגיעים לבית-חולים, מפסידים ימי עבודה, ורק אחרי שמגישים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות - שטראוס מפצה על הנזקים שנגרמו. זה לא תסריט קבוע למקרה שהחומוס מקולקל, אבל זה מה שקרה לאיתי בן-שוען שבסך-הכל רצה ליהנות מניגוב של חומוס אחלה.
בנובמבר אשתקד קנה בן-שוען חומוס "אחלה" של שטראוס. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים טען, כי לאחר שטעם מעט ממנו בפעם הראשונה חש שלא בטוב. לאחר יומיים, הוא אכל שוב מהחומוס ויצא לעבודתו, אך במהלך העבודה חש ברע, ופונה לבית-חולים בהמלצת מעסיקו. לאחר זמן מה שוחרר במצב כללי טוב. בשלב הזה בן-שוען עדיין לא קישר בין החומוס לכאבי הבטן שתקפו אותו. רק לאחר שגם אחותו טעמה מהחומוס וחשה בבטנה, הבין כי החומוס הוא הסיבה לכאבי הבטן שלהם.
בן-שוען פנה בתלונה לשטראוס, שהציעה לפצותו בחבילת שי ממוצריה. משסירב לפיצוי המוצע, ביקשה החברה שימסור לה את החומוס לבדיקה. למרות שסירב למסור את כל החומוס, והציע שייקחו דגימה מן החבילה, נציג מטעם שטראוס שהגיע לביתו התעקש לקבל את כולו, תוך הבטחה שישמור על החומוס ויחזירו לבן-שוען לאחר הבדיקה.
בשלב זה החלה "מלחמת גירסאות" בין שטראוס לבן-שוען. הוא טען כי לאחר שבוע-שבועיים, התקשרה אליו נציגה משטראוס והודיעה לו כי החומוס נמצא מקולקל, והציעה לו פיצוי כספי מסוים, שחלק ממנו הוא תלושי שי לרכישת מוצרי שטראוס. אך לטענת נציגת החברה, נמסר לבן-שוען כי החומוס נמצא תקין בבדיקה, ולפנים משורת הדין הוצע לו פיצוי סמלי.
כשבן-שוען ביקש לקבל לידיו את החומוס לצורך בדיקתו, נמסר לו כי התרחשה טעות והחומוס נזרק. ואם לא די בכך שהחברה "איבדה" את הראיה היחידה שהיתה עשויה לסייע לו להוכחת תביעתו - טענה שטראוס בדיון כי בן-שוען לא הצליח להוכיח כל נזק רפואי שנגרם לו, וממילא גם לא קשר סיבתי בין אכילת החומוס למיחושים בבטנו.
השופטת אתי באום-ניקוטרה העדיפה את גירסתו של בן-שוען על פני גירסת ענקית המזון, ומתחה ביקורת על התנהלותה מולו. "הנתבעת בהתנהלותה גרמה לתובע לנזק ראייתי בכך שאיבדה את החומוס ולא אפשרה לו להגיש חוות-דעת מטעמו, אשר יכול והיה בה כדי להבהיר באופן חד-משמעי את מצבו של החומוס וההשלכות מאכילתו", אמרה, והוסיפה כי יש בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה כי אין קשר סיבתי בין אכילת החומוס לכאבי הבטן אל הנתבעת.
לבסוף, הדביקה השופטת תג מחיר על החומוס המקולקל, וחייבה את שטראוס לפצות את בן-שוען בסכום של 3,000 שקל בגין הכאב והסבל שנגרמו לו (בקיזוז 300 שקל בגין התייצבותה של שטראוס לדיון קודם שהתובע ביקש לדחות רק בבוקר הדיון).
שילב - עגלה וקוץ בה
כל הורה טרי יודע כמה זמן ומאמץ מוקדשים לבחירת עגלת תינוק שתתאים בדיוק לצרכיו של העולל. העגלה - יחד עם מיטת התינוק - היא אחד משני המוצרים המשמעותיים ביותר בשוק מוצרי התינוקות, והורים רבים יוצאים מגדרם כדי למצוא את "הטוב ביותר" עבור ילדם. גם העובדה שהתקופה שבה ישתמשו בעגלה מצומצמת אינה מונעת מהם להשקיע סכומים יפים לרכישתה. בעבור הורים צעירים רבים, כשאומרים "הטוב ביותר עבור התינוק" אומרים "שילב". גם חגית וחיים בן-דוד, הורים חדשים לבן בכור, החליטו להשקיע בגלגלים לעולל, וראו ברשת "שילב" כתובת מתאימה למימוש שאיפתם. משכך, שמו פעמיהם לאחת מחנויות הרשת ובחרו בקפידה עגלת "באז" בשווי 3,799 שקל.
אלא שהפעם הבחירה ברשת הוותיקה לא צלחה. בתביעה שהגישו ההורים הטריים לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים טענו, שעגלת התינוק לא הייתה יציבה, היה קשה לקפלה והריפוד בה היה פגום. גם לאחר שנמסרה, מספר פעמים, לתיקון ב"שילב" נמצאה לא תקינה על-ידם ולכן הגיעו לפתחו של בית המשפט וביקשו את כל כספם בחזרה.
"העגלה תקינה", הצהיר נציג "שילב" בדיון בתביעה, ואף הציע הסבר לתחושת חוסר היציבות שחשו ההורים. לטענתו, כיוון שזו עגלה בת שלושה גלגלים, ייתכן שהם לא חשו כי היא יציבה כמו עגלה בת ארבעה גלגלים.
השופטת אתי באום-ניקוטרה, לא גלגלה את התובעים אל מחוץ לאולם, אך גם לא קפצה על עגלת התביעה. לטובת ההורים הצעירים ציינה, כי ברור שעגלת תינוק הנמסרת מספר פעמים לתיקון או לבדיקה אינה איכותית מספיק לשימוש רגיל. עוד הוסיפה, כי "עגלת תינוק נועדה לשימוש לפרק זמן מסוים בלבד, ושהיית העגלה במעבדות הנתבעת בתוך תקופה זו בוודאי שמונעת מן התובעים שימוש רגיל וסביר באותו פריט".
עם זאת, ציינה השופטת, כי על אף הליקויים העגלה הייתה בשימוש התובעים פרק זמן מסוים, וכן, כי הם לא הביאו ראיות לאי-תקינותה, ולא הציגו את העגלה עצמה. משכך, קבעה כי "שילב" תפצה אותם על חלק מהסכום ששולם בלבד, בסך 2,200 שקל.
חתול על סוכך לוהט
אחד הדברים הידועים בנוגע לחתולים הוא שהם כמעט תמיד נוחתים על הרגליים. לכן, אנשים המחזיקים בחתול כחיית מחמד פחות חוששים לשלומו כשהוא מטפס על החלון או על המעקה במרפסת. הם יודעים שהוא ינחת על הרגליים, וגם אל לא - יש לו 9 נשמות ספייר. מפסק-דין שנתן בשבוע שעבר השופט מנחם קליין מבית המשפט לתביעות קטנות בת"א, עולה שהשאלה "איפה ינחת החתול?" צריכה להעסיק את בעליו יותר מ"איך". את הלקח הזה למדו גריצאי סטניסלבה (טסיה) ולאוניד גורדין, שהחתול שלהם נפל ממרפסת ביתם על סוכך שמותקן בדירת השכן בקומה מתחת וקרע אותו.
השכן מלמטה, שלומי רביקוביץ, הגיש נגדם תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בטענה, כי בשל נפילת החתול ובשל ניקוז מי שטיפת הרצפות בדירתם של טסיה וגורדין ניזוקו שני סוככים המותקנים בסלון ובחדר העבודה בדירתו. רביקוביץ דרש כי שכניו יישאו בעלות תיקון או החלפת הסוככים בסך 8,050 שקל. השכנים מלמעלה הודו כי החתול נפל על הסוכך וקרע אותו, אך הוסיפו כי רביקוביץ, שהקים את הסוככים ללא היתר, ביצע עבירה על חוק התכנון והבנייה, וכן שהנזק שנגרם לסוכך היה מזערי ביחס למצבו הבלוי, והסוכך אף היה קרוע כבר קודם.
לאחר שהשופט עיין בתמונות שהציגו טסיה וגורדין, שבהן נראו כתמי זפת וקרעים על אחד הסוככים וצואת יונים או עטלפים על השני, קבע השופט קליין כי הנתבעים ישלמו לרביקוביץ פיצוי בסך 500 שקל בלבד.
השטיח המחפף
בשנים האחרונות מוגשות מאות תביעות קטנות בעקבות אכזבה שנחל נופש ישראלי מטיול בארץ או בחו"ל, והוא מבקש לתבוע את עלבונו, תרתי משמע, ממי שסיפק לו את "הסחורה" הפגומה. בתי המשפט גילו התחשבות רבה בנופשים, אך המגמה שהסתמנה בפסיקה, שלפיה חשוב שהנופש יקבל את שהובטח לו, עדיין לא מבטיחה לנופש הממורמר פיצויים גבוהים או החזר כספי מלא. השבוע עוד זוג נופשים מאוכזבים, שנאלצו לצאת לנופש ברודוס על אף שהזמינו במקור חבילת נופש בפראג, נכנס לסטטיסטיקה הזאת.
צחי וסיגלית פורת הזמינו חבילת נופש לארבעה ימים בפראג, דרך השטיח המעופף. הם הכינו תוכנית מפורטת לטיול, סיגלית לקחה חופשה מהעבודה וצחי דחה את מועד כניסתו לעבודה חדשה כדי לצאת לטיול. יומיים לפני מועד הטיסה, התייצבה סיגלית במשרדי סוכנות הנסיעות שדרכה הוזמנה החבילה לאסוף את הכרטיסים. להפתעתה הודיעו לה נציגי הסוכנות, כי הטיסה לפראג בוטלה. הסבר על הסיבה לביטול או חלופה ראויה לנופש בתאריכים המבוקשים לא ניתנו לה.
כתוצאה מכך, נאלצו בני הזוג פורת להזמין אצל ספק אחר חבילת נופש לרודוס, לתקופה קצרה יותר מהחופשה שהוזמנה דרך השטיח המעופף. כשחזרו מחופשתם "המאולתרת" והשונה במהותה ממה שתכננו, תבעו את השטיח המעופף לפיצוי בגין נזקיהם, שהוערכו על ידם בסכום של 10,000 שקל, וכללו הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.
השופטת ג'אדה בסול קיבלה את טענותיהם על כך שהשטיח המעופף הפרה את התחייבותה ולא עשתה די לצמצום הנזק או למניעתו משבוטלה הטיסה המקורית. עוד ציינה, שהתובעים יצאו לחופשה אחרת וצמצמו את נזקיהם בעצמם. עם זאת, העמידה השופטת את סכום הפיצוי לבני הזוג פורת בסך 1,500 שקל בלבד. הרבה פחות ממה שתבעו במקור.
שבת קודש
"שמור את יום השבת, לקדשו". את הציווי התורני הזה לא תמיד קל ליישם, במיוחד כאשר יוצאים לחופשות ונאלצים לפנות את החדר במלון לפני צאת השבת. אהרון אלעד, דתי שומר שבת, שהזמין לינה ללילה במלון בתל-אביב באמצעות חברת הנופש טיק טק, וביקש לפנות את החדר בצאת השבת על מנת לקיים את המצווה, פונה בכל זאת מחדרו במלון במהלך השבת, ונאלץ להמתין לצאת השבת מחוץ לחדר.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה טען, כי כשהתקשר לעשות את ההזמנה, נציג חביב בשם שי שקיבל את שיחתו, בדק אם ניתן להיענות לדרישתו לפנות את החדר במוצ"ש, וחזר אליו עם תשובה חיובית. לכן הוא ביצע את ההזמנה, שילם 736 שקל והתארח במלון "פארק ימית" בתל-אביב. להפתעתו, כשהגיע למלון בסמוך לכניסת השבת, נאמר לו שעליו לפנות את החדר עד השעה 14:30 בשבת. כל הסבריו לפקיד הקבלה לא הועילו ובשבת הוא אכן נאלץ לפנות את החדר בשעה שנקבעה, להסתובב ולשהות מחוץ למלון עד צאת השבת.
אלעד שוחח עם נציג החברה שי, וזה גלגל את האחריות למלון. בהמשך, הבטיח שי לפצותו, אך מאוחר יותר כשפנה שוב לחברה, מסרו לו כי שי כבר אינו עובד בחברה, והתכחשו להתחייבות לפיצוי.
רק כשאלעד ביקש להציג קלטת המתעדת שיחות שהיו לו עם שי, שבהן הוא מאשר במפורש שהבטיח שהפינוי יהא במוצ"ש, ציין נציג חברת הנופש כי הוא מאמין שכך הובטח לו.
סגן נשיא בית משפט השלום בעפולה, השופט יוסף בן חמו, ציין כי אלעד ניסה להקצין את המצב והפריז בעניין הנזקים שנגרמו לו, בין היתר כשטען שנאלץ להסתובב מחוץ למלון עד צאת השבת, כאשר יכול היה לשבת בלובי המלון, וכן כשרמז כי פונה בכוח מחדרו אך בהמשך הודה כי עובד המלון דפק בדלת החדר והוא נתבקש לצאת. אלעד טען גם כי בכך שנדרש לפנות את החדר, היה עליו לארוז את חפציו, שמהווה חילול שבת, אך השופט לא מצא שאריזת חפצים היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת. לפיכך, פסק השופט כי אלעד יפוצה בסכום של 1,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 150 שקל.
כתבות
ני"ע
