המהירות הבלתי ניתנת לעצירה של הסיב האופטי

אך המהפכה האמיתית מתחוללת כיום מאחורי הקלעים דווקא באינטרנט הקווי הנייח, והיא מתקדמת במהירות האור - או ליתר דיוק, במהירות סיבים אופטיים, שמחברים ישירות את הספק לבית הלקוח. הקווים הללו מאפשרים לספק לבתי-אב קצבי העברת נתונים יציבים ואולטרה-מהירים, שעולים במאות אחוזים על אלה שניתן להעביר כיום בתשתית הוותיקה של קווי הנחושת, שמזינה את טכנולוגיית ה-ADSL, ואפילו את תשתית הטלוויזיה בכבלים.

ההבדלים כואבים. בעוד שבישראל נוקטים ספקי האינטרנט במדיניות של הגדלה הדרגתית ואיטית, ולעיתים תיאורטית, של רוחב הפס מ-1.5 מגה-ביט לשנייה עד לסביבות 5 ו-7 מגה-ביט לשנייה, וסוחטים כל שקל מהתרגיל השיווקי, החלה לאחרונה חברת ורייזון האמריקנית להציע ללקוחות הסיבים האופטיים שלה בארה"ב קצב גלישה של 50 מגה-ביט בשנייה.

אבל אפילו ההישג הזה מתגמד לעומת השוק היפני, שבו החלה חברת KDDI להציע החל מה-1 באוקטובר חיבור סיב אופטי, שמספק קצב העברת נתונים של ג'יגה-ביט שלם - יותר מפי 10 מקצב העברת הנתונים המקסימלי של קווי ADSL מקובלים.

צוואר בקבוק של HD

כאן אולי צריכה להישאל השאלה אם משתמשים ביתיים צריכים בכלל קצבים שכאלה. התשובה היא שאין דבר כזה "יותר מדי". כבר היום מתחילים המשתמשים הביתיים לסבול מצוואר בקבוק ברשת הביתית בשל העלייה הדרמטית בגודל קובצי המולטימדיה. אחראית לכך במידה רבה תעשיית מוצרי הצריכה האלקטרוניים, שעוברת כיום באופן גורף למכשירי אודיו ווידיאו בחדות גבוהה (HD).

החשיפה של הלקוחות הביתיים לאיכות HD, משנה את הציפיות וההרגלים שלהם מהאינטרנט. אם פעם צפו הגולשים בהתרגשות בקובצי וידיאו דחוסים באיכות ירודה באתרים נוסח YouTube, הרי שכיום חוויית הצפייה הזו חיוורת בהשוואה לאיכות שהם רגילים לקבל בטלוויזיית ה-LCD תומך ה-HD ובמכשירי ה-DVD והבלו-ריי שלהם.

גם תעשיית מצלמות הווידיאו הביתיות עברה בשנתיים האחרונות באופן מוחלט לצילום סרטים באיכות HD והאיכות זולגת כיום אפילו למצלמות סטילס אישיות ולקונסולות משחק מהדור האחרון.

הבעיה היא, שכל ניסיון לשתף, להעביר, לשמור או לשחק עם תכנים באיכות HD באמצעות תשתית האינטרנט המקובלת, דומה לניסיון לדחוס פיל דרך חור מנעול. סרט וידיאו באורך חצי שעה, שצולם במצלמת HD ביתית, יוצר בקלות קובץ בנפח של 10 ג'יגה, למשל.

הסיבים האופטיים הביתיים משחררים את צוואר הבקבוק בשני הכיוונים. הם מספקים מהירות הורדה פנטסטית אבל גם מהירות העלאת קבצים גבוהה לא פחות - נקודת תורפה בתשתיות הרשת המסורתיות.

הביצועים, שאותה מבטיחה לספק רשת הסיבים הביתית של יפן, שמכונה היקארי 1, ממחישים היטב את הפוטנציאל. הורדה למחשב של סרט DVD באורך מלא (לא דחוס) דרך הרשת, שנפחו הממוצע כ-6 ג'יגה, אורכת ברשת הסיבים פחות מ-10 דקות לעומת כ-40 דקות בתשתית האינטרנט המהירה ביותר באמצעות כבלים.

שליחת 10 מסרי דואר אלקטרוני, שאליהם מצורפים קבצים של 1 מגה-בייט, אורכת שניות בודדות לעומת דקות בתשתית המקובלת. היתרון רק גדל והולך ביישומים, שדורשים גם העלאה של קבצים. העלאה לרשת של סרט בנפח 500 מגה-בייט, למשל, אורכת ברשת היקארי פחות מ-2 וחצי דקות לעומת יותר מחצי שעה בתשתית מהירה מקובלת. ההשהייה הטיפוסית של פעולה במשחק פעולה מקוון של PS3 היא פחות מעשירית השנייה - לעומת כ-1.2 שניות בתשתית הרגילה.

היפנים טוענים, שהרשת מספיק מהירה כדי שניתן לחבר אליה ישירות מוצרי צריכה ביתיים כמו מצלמות וידיאו מהדור האחרון, נגני DVD ומכונות משחק תוך ניצול הפוטנציאל המלא הגלום בהם. אפשרות כזו קיימת כיום במצלמות דיגיטליות, שיכולות להעלות ישירות קבצים לרשת של YouTube אולם מדובר בקובצי וידיאו זעירים.

תשתית הרשת החדשה תאפשר לייצר מוצרי צריכה ביתיים מקוונים אמיתיים דוגמת מרכזי מדיה, שדרכם יוכלו כמה בני משפחה לצפות בסרטי HD מקוונים בו-זמנית באינטרנט. היא עשויה גם לייעל ללא היכר את שיטות העבודה מהבית באמצעות יישומים כמו עבודה מקוונת משותפת על פרויקטים מורכבים בתחום הגרפיקה והווידיאו, ושיחות ועידה באיכות HD. אלו הם יישומים, שהוגבלו עד כה לטריטוריה הפיזית של חברות, גופים ממשלתיים ותאגידים גדולים עם חיבור סיבים ייעודי.

למרות הפוטנציאל העצום של תשתית האינטרנט הביתית הסופר-מהירה יש לה גם חסרונות, שעיכבו את כה את התפתחותה. עלות פרישת התשתית, למשל, היא גבוהה מאד לעומת תשתית ה-ADSL המקובלת ומרתיעה ספקי אינטרנט רבים. ורייזון, למשל, הקצתה לפני שנתיים לפרויקט שירותי הסיבים שלה (FIOS) לא פחות מ-23 מיליארד דולר במטרה לחבר 18 מיליון בתים בלבד, ב-28 מדינות בארצות-הברית, עד שנת 2010.

רק 10,000 שקל לחודש

את העלות הזאת קשה מאוד לגלגל לצרכנים, כפי שממחישים המחירים של השירות ביפן ובארה"ב. עבור קו עם קצב של 50 מגה-ביט לשנייה בהורדה ו-20 מגה-ביט לשנייה בהעלאה, גובה ורייזון כ-140 דולר לחודש. ביפן עולה קו של מגה-ביט כ-55 דולר לחודש.

גם בישראל יכולים הלקוחות הפרטיים לקבל סיב אופטי היישר מהספק לבתיהם הפרטיים. אלא שהספקים בארץ רואים בכך שירות "אקזוטי", שמיועד בעיקר לתאגידים, והמחירים לבתי-האב בהתאם. מבירור שערכנו בקרב אחת הספקיות הגדולות עלה שסיב עם קצב העלאת נתונים והורדת נתונים של כ-50 מגה-ביט יעלה ללקוח הביתי כ-10,000 שקל בחודש. מי שיסתפק בקצב של 5 מגה-ביט לשנייה בלבד - יידרש לשלם כ-1,500 שקל לחודש. לא כולל, כמובן, את עלות שכירת ציוד הקצה. אכן, ישראל שוב ניצבת בחזית הטכנולוגיה העולמית.

אבל את הקידמה קשה לעצור. במדינות פתוחות לטכנולוגיה עתידנית דוגמת סין יש כיום כ-16.7 מיליון מנויי אינטרנט בסיב אופטי - כמעט שליש ממספר המחוברים לתשתית כזו בכל העולם. ברבעון הראשון של 2008 עלה לראשונה קצב ההתחברות לסיבים אופטיים בעולם על זה של תשתית ADSL והתשתית החדשה והמסובסדת של יפן צפויה להאיץ את התהליך. האור מנצח את הנחושת.