השוק אולי עדיין לא נגע בתחתית, אבל בוול סטריט כבר מנפחים במסתרים בועה חדשה וגדולה יותר. איך אנחנו יודעים? קודם כל, כי זה פשוט בטבע שלהם.
זוכרים את משל "העקרב והצפרדע" של איזופוס? העקרב הקטלני לא יודע לשחות, אז הוא מבקש מהצפרדע טרמפ כדי לחצות את הנהר. הצפרדע אמנם ספקנית, אך לא אסרטיבית מספיק. "אתה תעקוץ אותי", היא אומרת.
עקרב כמו עקרב, יגיד כמובן הכל כדי להגיע לארץ המובטחת. הוא הרי רוצה עוד סיכוי. פה, בצד הזה של הנהר, הוא התרסק, שם בצד השני, הוא יודע שהוא יהפוך להצלחה אדירה. "זה לא הגיוני", הוא עונה לה, "אם אעקוץ אותך, שנינו נטבע".
הצפרדע הנאיבית שוב קונה את הסיפור שלו, ואז, בחצי הדרך, הדי.אן.איי של העקרב יוצר גירוי בלתי נשלט במוחו, והוא עוקץ את הצפרדע האומללה. "למה?", היא שואלת בעודם טובעים יחד. "כי אני עקרב", הוא עונה, "זה פשוט בדם שלי".
הצפרדע במטאפורה שלנו היא המשקיעים ומשלמי מסים. העקרב מייצג כמובן את אנשי וול סטריט וגדודי השתדלנים ששולטים בוושינגטון. זה בדם של העקרבים הללו להיות חמדניים, לנפח בועות ולהרוס גם את עצמם.
שמרו בראשכם את המטאפורה הזאת, כאשר אתם קוראים את עשרת הרמזים הבאים לכך שהבועה החדשה כבר מתנפחת, עוד לפני שהכלכלה והשוק נגעו בתחתית.
1 זאבי הסאב-פריים נשארים בחיים בזכות החידלון של וושינגטון - תחת הכותרת "זאבי הסאב-פריים חזרו", מזהירה כתבה בביזנסוויק: "אלפי מלווים וברוקרים של הלוואות סאב-פריים - רבים מהם מסוג החברות שעזרו ליצור את המשבר הנוכחי - שואפים לחזור. אותם האנשים שדחפו אותנו לאסון של שוק הדיור מנסים כעת להרוויח מן המיליארדים של המשכנתאות בערבות ממשלתית".
וגרע מזה, "עובדי מנהל הדיור הממשלתי, FHA, לא מבינים מה קורה, או לא מסוגלים לעצור את זה. הם נותנים לחברות המשכנתאות רישיון להעניק הלוואות של 100%, למרות שיכולת ההחזר של הלקוחות נפגעה על ידי תביעות של רשויות, פשיטות רגל, תביעות אזרחיות ואפילו הרשעות פליליות".
מה היקף הבעיה? "בחמש השנים הבאות, הלוואות חדשות בגיבוי FHA שיגיעו לחדלות פירעון, יעלו למשלם המסים עוד 100 מיליארד דולר או יותר".
2 וושינגטון היא מכונת הדפסת מזומנים ללא שליטה - אף מפלגה לא יכולה להשתלט על הכלכלה ועל השווקים. הקפיטליזם כעת הוא עקרב שהורס את עצמו. הפד מסרב לדווח על טריליוני דולרים. לקונגרס יש פיקוח אפסי. כעת, לפי דו"ח חדש של הממשל, העקרבים הורסים מבפנים את תוכנית TARP (רכישת הנכסים הרעים של הבנקים) שעלותה 700 מיליארד דולר.
הוול סטריט ג'ורנל מדווח שהאוצר "יזדקק בסופו של דבר ל-200 משרות, אך נכון ל-21 בנובמבר, היו לו רק 48 עובדים במשרה מלאה". וגרוע מכך: לאוצר אין חובת דיווח. הפיקוח אפסי, ממש כמו שוושינגטון הוציאה למיקור חוץ את חוזי האספקה לכוחות בעיראק, ללא מכרזים וללא שקיפות.
זהו טריק ישן שאהוב במיוחד על 42,000 הלוביסטים בוושינגטון. כעת יש להם 42,000 אג'נדות שבאמצעותן הם יוכלו להעביר את כל הכסף הזה לעקרבים.
3 תאוות בצע היא וירוס שמחפש תמיד מקום חדש לקנן בו - בספרו "סוף ההיבריס", כותב לזלי בנטס ש"על כל קרייריסט שחזר בתשובה, יצוץ איפשהו קרייריסט חדש, שיהיה משוכנע שהוא מספיק חכם כדי לסדר את המערכת. כשהמצב נראה טוב מאוד, אנשים לוקחים סיכונים אבסורדיים, ואז הכל קורס והסיכון פשוט עובר למקום אחר. אנחנו לא יודעים לאן הוא הולך בפעם הבאה, אך איפשהו, מישהו, יעשה מזה כסף".
והנה המטאפורה הביולוגית המשולמת: "כמו וירוס קטלני, ההיבריס לעולם לא נעלם, הוא פשוט מוצא לו מקום חדש לקנן בו".
4 וול סטריט מטילה עוד ביצה, ועוד אחת - בכתבה של המגזין וניטי פייר, כתב ניאל פרגוסון, היסטוריון פיננסי מאוניברסיטת הרווארד: "כאשר היצרים החייתיים שלנו עוברים מתאוות בצע לפחד, הבועה שהאופוריה הקודמת שלנו ניפחה יכולה לפקוע בפתאומיות מדהימה. שווקים הם מראות של הנפש האנושית. גם הם נכנסים לדיכאונות, וגם הם יכולים לעבור התמוטטויות מוחלטות. זו לא תובנה חדשה. ב-400 השנים שחלפו מאז שהמניה הראשונה נסחרה בבורסת אמסטרדם, התרחשה שרשרת ארוכה של בועות פיננסיות. שוב ושוב, מחירי הנכסים עלו לרמות בלתי אפשריות, רק כדי להתרסק שוב".
כן, העקרבים טובעים, אבל נחשו מה קורה אז? הם שוב חוזרים כדי לנפח בועות חדשות. כבר אמרנו, זה הטבע שלהם.
5 הצעירים של וול סטריט אוהבים פאניקה מתמשכת - מייקל לואיס, מתוודה בספרו החדש כי "הנכונות של בנק השקעות בוול סטריט לשלם לי מאות אלפי דולרים תמורת עצות השקעות למבוגרים נשארה תעלומה מבחינתי. הייתי בן 24, בלי ניסיון, ולא היה לי שמץ של מושג". לדבריו, "התקופה שהגדירה את וול סטריט הסתיימה סוף-סוף רשמית".
מה הרג אותה? שותפויות השקעות הנפיקו את עצמן לציבור. השותפים עשו רווח קל, אך "העבירו את הסיכון הפיננסי הסופי אל בעלי המניות שלהם", ואל משלמי המיסים. "שום בנק השקעות שנמצא בבעלות העובדים שלו לא היה מגיע ליחס מינוף של 1 ל-35, או מנסה לעבוד על סוכנויות הדירוג. הרווח קצר המועד לא היה מצדיק את הפגיעה הקשה בטווח הארוך". כיום, כשהם מפשלים, הם הופכים לבעיה של הממשל ומשלמי המסים.
6 הפוליטיקאים הם הזן הקטלני ביותר של העקרבים - הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, חושש שהדוגמה הכלכלית של השוק החופשי טבועה עמוק מדי בפוליטיקה. בראיון לווניטי פייר הוא אמר: "הרטוריקה הפופוליסטית החדשה של הימין - לשכנע משלמי מסים שאנשים רגילים תמיד יודעים טוב יותר מהממשלה איך להוציא כספים, ולהבטיח עולם חדש ללא מגבלות תקציביות, שבו כל הפחתת מס מייצרת עוד הכנסה - לא עוזרת למצב. האינטרסים מנצלים את התמהיל המפתה הזה של פופוליזם ואידיאולוגיה של שוק חופשי".
והפוליטיקאים "מקשיבים לאותם האנשים בוול סטריט ובממסד הכלכלי שהכניסו אותנו למשבר הזה, וכותבים המחאות שמנות כדי לחלץ את חבריהם בוול סטריט. בכך הם יוצרים מפסידים ברורים - המדינה כולה".
7 משברים הם הזדמנויות לשתי המפלגות לנפח בועות חדשות - נעמי קליין, מחברת הספר "דוקטרינת ההלם", רואה עקרבים בכל מקום. "אידיאולוגיית השוק החופשי הייתה תמיד השפחה של האינטרסים של ההון... במצבי גאות, רווחי להטיף לחופש העיסוק, מפני שממשלה שיושבת בחיבוק ידיים מאפשרת בועות ספקולטיביות. כאשר הבועות הללו פוקעות והממשלה הגדולה באה כדי להציל אותנו, האידיאולוגיה הופכת לנטל ומורדמת".
אך האידיאולוגיה של השוק החופשי "תחזור בדהרה כאשר החילוצים יסתיימו. החובות המאסיביים שהציבור צבר כדי לחלץ את הספקולנטים יהפכו אז לחלק ממשבר תקציבי עולמי". ואל תלכו שולל: אלה לא רק הרפובליקנים. אחרי הבחירות אמר רם עמנואל, ראש צוות הבית הלבן של הנשיא המיועד ברק אובמה: "כלל מספר 1: לעולם אל תניח למשבר להתבזבז. יש כאן הזדמנויות לעשות דברים גדולים".
8 לוביסטים הורגים את הרפורמות ועוזרים לנפח את הבועה הבאה - הכלכלן חתן פרס נובל, פול קרוגמן, כתב בניו יורק טיימס כי: "כל העיניים מופנות לתגובה המיידית למשבר, ולכן קשה להתמקד בבעיות ארוכות הטווח, או בריסון המערכת הפיננסית, כדי למנוע או לפחות להגביל את המשבר הבא".
האזהרה שלו: "ברגע שהכלכלה תעלה על נתיב ההבראה, כל עושי הלהטים יחזרו לעשות כסף קל, וילחמו באגרסיביות נגד כל מי שינסה להגביל את השורה התחתונה שלהם. מאחר שאי אפשר לכבות את המערכת הפיננסית כדי לביצוע שיפוצים, הזמן לבצע אותם הוא כבר כעת, כדי למנוע את המשבר הבא".
9 גם כלכלנים מנפחים בועות מעובדות חסויות - "הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" גורסת שאנחנו במיתון כבר מדצמבר 2007. אלה חדשות טובות, כי מיתון ממוצע נמשך רק עשרה חודשים. אך מה החביאו הכלכלנים הבכירים של אמריקה במשך שנה? האם הנתונים הללו אינם עובדות פשוטות?
"לא", פוסק ההיסטוריון הפוליטי קווין פיליפס, במאמרו "הפשע המאורגן של הנתונים: למה הכלכלה גרועה מכפי שאנחנו יודעים". האם הכלכלנים הסתירו משהו מסיבות פוליטיות? האם הם נוטים לטובת הרפובליקנים, ולכן רצו לדחות את הפרסום עד אחרי הבחירות?
פיליפס: "אם הדיבורים של וושינגטון על הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין נועדו לגייס תמיכה ציבורית במלחמה בעיראק, השימוש בסטטיסטיקה מטעה מילא את חלקו בשכנוע אמריקנים רבים שהכלכלה שלהם חזקה, הוגנת, יצרנית, דומיננטית ועשירה בהזדמנויות יותר ממה שהיא הייתה באמת".
מי נהנה מההסוואה הסטטיסטית של הצמיחה הנמוכה במשק האמריקני? כמובן, "הפוליטיקאים של וושינגטון והאליטה העשירה, שלהוטה להוליך שולל את הבוחרים, לפנק את שוקי ההון ולמנוע הצמדת שכר ופנסיות ליוקר המחייה.
10 "הכסף המשוגע" אופטימי, כעת הוא מהמר על "התיק של אובמה" ורוצה מושב ברשות ניירות הערך - לפני הבחירות, קרא ג'ים קריימר, מהתוכנית "כסף משוגע", לכמה משקיעים לפדות את כספם ולשבת בצד. האם כעת הוא מריח תחתית? למשל, לאחר שמדד הדאו צנח לכ-7,500 נקודות בחודש שעבר? אולי. הוא אפילו ממליץ על מניות חמות שמתבססות על האג'נדה הצפויה של אובמה: תשתיות, אנרגיה חלופית, בנקאות קמעונית, חנויות בהנחות. כמה שורי! וקריימר עוד רוצה להיות היו"ר החדש של רשות ניירות ערך הפדרלית (SEC).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
