משבר גיל הארבעים פלוס: לאף אחת מהתוכניות הרבות למלחמה באבטלה בישראל אין מענה לעובדים מבוגרים שפוטרו

לכולם יש היום תוכנית כלכלית. לאוצר, להסתדרות, לראש הממשלה, למוסד לביטוח לאומי והחל מהבוקר גם לשירות התעסוקה. המכנה המשותף למרבית התוכניות, הוא ההכרה בצורך לעבור מהר ככל הניתן מהאטה להאצה, תוך צמצום מקסימלי במספר המפוטרים במשק. אבל ישנו גם מכנה משותף נוסף: באף אחת מהתוכניות לא קיים מענה לאנשים מבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם, למרות שכל הגורמים מודים כי שוק העבודה הישראלי נחשב לאחד הקשים והאטומים בעולם בכל הקשור להעסקת מבוגרים.

אפילו התוכנית של המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאחראי להעניק הגנה סוציאלית מיידית למפוטרים, לא מספקת שום מענה למבוגרים. באופן אירוני, התוכנית כוללת הארכה של תקופת הזכאות לדמי אבטלה דווקא לבני 25-35. המפוטרים המבוגרים, אלה שממילא מתקשים למצוא עבודה גם כשאין משבר, לא זכו לתוספת של יום אחד בודד אפילו.

דילמה גדולה

"הדילמה לגבי הגילאים המבוגרים גדולה", מסבירה אסתר דומיניסיני, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי. "הרי גם כששיעור האבטלה נמוך המבוגרים מתקשים למצוא עבודה, כי ישנה בעיה עולמית שבה מעסיקים לא רוצים מבוגרים". לדבריה, "גם אם אאריך בחודשיים נוספים את תקופת הזכאות עבור גילאי 45 ומעלה, הם לא ייקלטו בעבודה ויקבלו ממילא הבטחת הכנסה. לכן, צריך לחשוב על פתרון אחר".

אבל מה לעשות שלחשוב על פתרונות זה לא מספיק, בשעה שהתוכניות כבר מונחות על השולחן ולא כוללות שום מענה. בשירות התעסוקה, למשל, חשבו לאחרונה להקים מרכז השמה מיוחד בת"א עבור בני 45 ומעלה. כמו כל דבר היום בשירות הציבורי, את ההפעלה של המקום אמורה הייתה לבצע עמותה חיצונית (במקרה זה, הג'וינט) משום שבשירות התעסוקה כבר לא נשארו מספיק יועצים מקצועיים בשל קיצוצים מהשנים האחרונות.

מכל מיני סיבות היוזמה נותרה תקועה, אולם בשירות התעסוקה מקווים שהיא תצא בעתיד אל הפועל. אותה עמותה של הג'וינט מפעילה גם סדנאות מיוחדות למבוגרים בהן הם לומדים להדגיש את היתרונות שיש לגיל המבוגר בראיונות עבודה ואף לומדים להכין קורות חיים כראוי. אולם, בשל מחסור בתקציב לא כל מובטל מבוגר יכול להשתתף בסדנה כזו.

"ישנם מעסיקים שדורשים מאתנו מראש שלא נשלח אליהם מבוגרים", מספרת חני נחמני, מנהלת תחום בכירה להשמה בשירות התעסוקה. "אנחנו מבהירים להם שזה מנוגד לחוק להפלות עובדים מחמת גילם ומתעקשים לשלוח אליהם גם מבוגרים", היא מוסיפה.

נתפסים כ"סוסים עייפים"

לדבריה, הבעיה היא שמעסיקים רבים לא אומרים במפורש שהם לא מעוניינים במבוגרים, אך בפועל לא קולטים את המבוגרים שנשלחים אליהם מלשכות התעסוקה. עובד מבוגר נתפס לעתים קרובות כ"סוס עייף", כמי שיכול לתרום פחות מעובד צעיר שנחשב לדינאמי ולסתגלן יותר.

אבל יש גם מעסיקים אחרים. נחמני מציינת כי חברת סלקום, למשל, פנתה לשירות התעסוקה מיוזמתה וביקשה במיוחד עובדים מבוגרים. "הם הבינו שעובד מבוגר יכול לדבר יפה יותר עם הלקוח, לעומת ה'ילדים' שבדרך כלל עובדים במוקדי השירות, ולתרום מהניסיון ומהסבלנות שלו", היא מסבירה.

הפרויקט של סלקום נקרא "ארבעים פלוס", והוא נחשב לבייבי של החברה. הרעיון נולד לפני כשנה וחצי, לאחר שאנשי משאבי האנוש של החברה זיהו "אבסורד" בשוק העבודה, שבו מבוגרים איכותיים שיכולים לתרום בתחומים רבים, לא מוצאים עבודה. זה כמובן השתלב עם הקושי לשמר עובדים צעירים משום שהם נוטים "לדלג" מהר יחסית למקום עבודה אחר.

בסלקום גילו שאחרי הכשרה מעט ארוכה יותר מהרגיל, בה ישנם דגשים מיוחדים על עבודה עם מערכות מחשוב, המבוגרים נושאים יופי של פרי. הם מגיעים מתחומי ההוראה, התעשייה וממגוון ענפים, ובחברה מתארים אותם כ"בעלי בשלות וניסיון חיים". הנה הצעה לסלקום: תזמינו את ראשי המעסיקים במשק לסדנה מזורזת, תחת הכותרת "איך לתרום לחברה וגם לעשות מזה כסף".

המדינה יכולה לעשות הרבה מאוד למען מובטלים מבוגרים, אבל את מרבית העבודה היא משאירה לרצון הטוב של עמותות וגופים וולונטריים שונים. המדינה יכולה הייתה, למשל, לתמרץ באמצעות מענקים או באמצעות הקלה במיסוי, כל מעסיק שיקלוט מובטל בן 45 ומעלה. אבל במשרד האוצר מעדיפים להודיע בחגיגיות על השקעת מיליארדים בתשתיות או בכל דבר אחר שהוא בגדר התחייבות וירטואלית על הנייר. כשישנה בעיה דחופה אך פשוטה לפיתרון, הכסף נותר עמוק בכיס.