איי הקוקטייל

התגובה הראשונה למשמע השם "האיים האנטיליים" היא בדרך כלל "איפה זה?" כשמגיעה התשובה - בים הקריבי - נשלף מיד הדימוי הקלאסי של דקלי קוקוס וחולות לבנים, ערסלים וכוסות קוקטיילים צבעוניים עם מטריות נייר. אפשר להבין את האסוציאציה למשמע השם האקזוטי, אבל למעשה האיים האנטיליים הוא השם הכולל של האיים הקריביים, הנקראים גם איי הודו המערבית (West Indies). גם זה נשמע אקזוטי למדי, אבל לפחות יודעים איפה זה.

מקובל להבחין בין האנטילים הגדולים (Greater Antilles), הכוללים את קובה, ג'מייקה, פורטו ריקו והיספניולה (האיטי והרפובליקה הדומיניקנית), לבין האנטילים הקטנים (Lesser Antilles), שהם בעצם כל יתר האיים בסביבה: מרטיניק וברבדוס, אנטיגואה וגוואדלופ, טרינידד וטובגו, ועוד רבים ומצוינים. כבר כשניתן להם שמם זה, בתקופתו של קולומבוס, סבלו האיים מתסמונת של אקזוטיות-יתר. אנטיליה היה שמו של אי אגדי, ששכן, על-פי המיתוס, במערב האוקיינוס האטלנטי, והיו שזיהו אותו עם אטלנטיס האבודה, לא פחות.

נדמה לא פעם שכל האיים הקריביים דומים זה לזה, אבל למעשה הם נבדלים בשפע קומבינציות של נוף ותרבות, שפה וכלכלה, ארכיטקטורה והיסטוריה, אף שאינם רחוקים גיאוגרפית זה מזה. חלקם היו שייכים לצרפת, אחרים לבריטניה, לספרד או להולנד, והיו שעברו מיד ליד (לפעמים כמה וכמה פעמים), כשכל כובש ותרבות משאירים את חותמם, ובכל מקום מתערבבת המסורת המקומית עם זו של הכובשים בצורה שונה.

כשהסתיים העידן הקולוניאלי, מרבית האיים בחרו לצאת לעצמאות. אחרים בחרו להישאר בחסות המדינה הכובשת. כך למשל קבוצת איי האנטילים ההולנדיים (Nederlandse Antillen), טריטוריה בעלת ממשל עצמי המהווה חלק ממלכת הולנד. גם בקרב האנטילים ההולנדיים יש חלוקה לקבוצות ולתת-קבוצות, והם אינם ישות מדינית אחת, ובכלל מתרחשים שם בימים אלה שינויים.

החודש, באה לארץ משלחת כלכלית רמת דרג מהאנטילים ההולנדיים, ובה שר התקשורת והתחבורה, שר המשפטים, ונציגות של בנק מדורו-קוריאל (MCB). מטרתה הייתה לפתוח בשיחות עם ישראל על אמנה למניעת כפל מס, ובאותה הזדמנות לפקוח את עיניה של קהילת העסקים הישראלית לפוטנציאל המס והעסקים החדש של האנטיליים, ולהתרחבות עסקית אפשרית של חברות ישראליות לאמריקה הדרומית.

את המשלחת מלווה עו"ד הנרייט פוקס, שותפה במשרד עורכי הדין ש' פרידמן ושות' ומומחית למיסוי בינלאומי, ולדבריה, "מי שמדמיין את האיים הקריביים של האנטילים ההולנדיים כחלום של התנדנדות על ערסל בין עצי דקל, אין לו מושג על החיים האמיתיים באנטיליים. הקצב של הכלכלה והקהילה העסקית באי הראשי, קוראסאו, מותיר לאוכלוסיית האנטיליים מעט מאוד זמן להתנדנד בין העצים, בניגוד לאזורים אחרים באמריקה הלטינית ובאזור הקריביים".

סוחרים, בנקאים ושודדים

המזיגה של ההולנדיות עם הקריביות הופכת את האיים, בעיקר את האי המרכזי שבהם, קוראסאו (Curacao), למקום מרתק ומפתיע. זה בהחלט לא עולם שלישי. טיול במרכז עיר הבירה וילמסטאד מקנה תחושה של מין הולנד קטנה באמצע הקריביים. הארכיטקטורה הולנדית, אבל הצבעים קריביים - כחול, ורוד, צהוב, ירוק. הרחובות נקיים, הכבישים טובים, התשתית מצוינת (לא מובן מאליו באזור הקריבי), אבל האקלים חם, מרבית התושבים שחורים, והשפה השלטת היא פאפיאמנטו, ניב קריאולי שהוא מעין שילוב מתנגן של ספרדית, פורטוגזית, הולנדית, אנגלית וצרפתית עם שפות אפריקאיות ועם ניבים אינדיאניים מקומיים. עם זאת, מרבית התושבים (כ-170 אלף איש חיים במקום) מדברים גם אנגלית, ספרדית והולנדית - כולן נלמדות בבתי הספר החל בכיתה ג'.

האווירה הרב-תרבותית והנינוחה היא חלק מהמסורת של האי. כבר במאה ה-17 הגיעו לכאן יהודים מאנוסי ספרד ופורטוגל, שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית-קתולית לזרועותיה של הולנד הפרוטסטנטית, אויבת מרה של ספרד באותם ימים. משם היגרו למושבות של הולנד בעולם החדש. שבעים מהגרים יהודים הגיעו מאמסטרדם בהנהגתו של יצחק דה קוסטה, צאצא למשפחתו של אוריאל דה קוסטה, והקימו את קהילת "מקווה ישראל". הם קיבלו כתב זיכיון של השלטון ההולנדי, המעניק ליהודים זכויות שוות כמעט לכל שאר האירופים בקולוניות, התבססו במקום, וקנו לעצמם אחיזה בסחר בינלאומי.

שמותיהם נשמעים מוכרים לאוזניים יהודיות וישראליות של ימינו: יצחק גבאי, אברהם מדורו, יעקב אבן-עטר, מנואל לוי, יוסף קוריאל, יעקב ישורון, יוסף לופז רפאל, יהושע מנדס; גם לאוניות שלהם היו שמות יהודיים, כמו מזלטוב, אברהם ויצחק, רחל, שרה, רבקה, המלך דוד, מלכה אסתר, רחובות או זבולון ויששכר. השמות היהודיים נוכחים מאוד בקוראסאו גם כיום, על שלטי עסקים, חנויות ובנקים. עסק המכוניות של משפחת סניור, חברת הספנות של משפחת מדורו, הבנק של משפחות מדורו, וקוריאל, אותו בנק שנציגיו באו החודש לישראל.

כשביקרתי בקורסאו לפני שנים אחדות הזדמן לי לפגוש את מוריס קוריאל שהיה בנקאי (בדימוס), אספן אמנות, תורם נדיב למכוני מחקר ואמנות (בהם גם בית התפוצות והמכון ללימודים אירופיים על שם מוריס קוריאל) בביתו המופלא. קוריאל הוא הצאצא האחרון למשפחה עתיקה ומפוארת. בחדר העבודה שלו היה תלוי כתב המינוי שהעניק מלך פורטוגל לאחד מאבותיו, משה קוריאל, שגריר פורטוגל באמסטרדם במאה ה-15. על קיר אחר הייתה תלויה תעודה המעידה על כך שאברהם קוריאל הניח את אבן הפינה לבית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם.

נכדו של אברהם זה הוא סב-סבו של מוריס קוריאל, שהניח את אבן הפינה בבית הכנסת בקוראסאו. מוריס קוריאל תרם לבניית המודל המוקטן של בית הכנסת בקוראסאו, המוצג בבית התפוצות בתל אביב. קרוב מפורסם אחר הוא יעקב קוריאל, שודד ים יהודי מצליח מקוראסאו, שהחזיק שלוש ספינות שוד בים הקריבי. באחרית ימיו חזר הפיראט בתשובה, עלה לארץ ישראל, למד קבלה בגליל, ונקבר למרגלות קברו של האר"י הקדוש.

מוריס קוריאל גר ברובע סכארלו (Scharloo) בעיר וילמסטד בקוראסאו, אזור הפאר של בירת קוראסאו במאה הקודמת. השכונה הידרדרה וננטשה בחלקה, ורבות מהחצרות שאירחו בעבר מסיבות גן אלגנטיות נכבשו על-ידי זונות ונרקומנים. אך קוריאל המשיך לגור, לבדו, בבית אבותיו הגדול והמפואר. צי של משרתים ושל אנשי ביטחון שימרו סביבו את הבועה, מטופחת ומתוחזקת לתפארת, ואף שילמו לזונות ולנרקומנים כדי שירחיקו את פעילותם מביתו. בשנים האחרונות מושקע הרבה בשחזור הרובע ובשיפוצו, אבל רבים מהבתים סובלים מעזובה ומהזנחה. כדאי מאוד לסייר בו, אך לא בשעות הערב ובוודאי לא לבד, מטעמי בטיחות.

אחרי הכול, אנחנו בקריבים

עוד אתר חובה הוא בית הכנסת "מקווה ישראל-עמנואל בוילמסטד, הנחשב לעתיק ביותר בחצי הכדור המערבי שעדיין פעיל ברציפות. בית הכנסת והמוזיאון היהודי הצמוד אליו (ושווה ביקור!) הם אתרי תיירות פופולריים ברשימת האטרקציות של האי, לא רק בקרב יהודים.

השתתפות בתפילת שבת במקום הייתה חוויה מרגשת. בסידור התפילה נוספו גם כמה תפילות מקומיות, כמו ברכה לשלומה של המלכה ההולנדית ביאטריקס ותפילת הודיה לקולומבוס על שגילה את העולם החדש ועל שהביא רווח והצלה ליהודים. האלמנט המיוחד ביותר בבית הכנסת המפואר הוא דווקא הרצפה, העשויה חול ים לבן ונקי. זהו סימן ההיכר לבתי כנסת של קהילות אנוסים שחזרו אל היהדות, כנראה שריד מתקופת התפילה החשאית במרתפים.

ומה עוד יוכלו לעשות באי התיירים ואנשי העסקים הרוצים הפחתת מס? יבלו על החוף, כמובן (אחרי הכול, אנחנו בקריביים), ישחו ויצללו לאתרים משגעים (כולל ספארי צלילה לספינות טבועות), יצאו לטיולי אופניים ולהליכה ברגל (האי קטן למדי, אורכו בסך-הכול כשבעים קילומטר) ויחוו את נופיו הייחודיים.

קוראסאו שונה ממרבית האיים הקריביים גם מבחינה גיאוגרפית. האי מזכיר שילוב בין נופי אילת לנופי אריזונה. האקלים יבש, והצמח האופייני אינו דקל הקוקוס ולא פרחים בשלל צבעים, אלא דווקא קקטוס, שממנו מכינים תושבי האי השחורים מרק קקטוס מיוחד במינו. אפשר גם להשתתף בסיור מודרך במפעל המייצר את ליקר התפוזים המפורסם הנקרא על-שם האי, ולגלות שטעמו של המקור עולה בהרבה על חיקוייו.

איך מגיעים? לא מוכרחים להיות בעלים של חברה המחפשת הטבות מס. אפשר להגיע בהפלגה של כשעה במעבורת מוונצואלה הסמוכה; רבים מהקרוזים היוצאים ממיאמי ומציעים חבילות נופש בים הקאריבי עוצרים גם בקוראסאו, ואפשר גם לטוס ממיאמי או לכלול גיחה לפורטו ריקו בכרטיס הווזה האמריקאי, המאפשר עצירה בכמה תחנות. משם יוצאות טיסות לקוראסאו בתדירות גבוהה, כמעט כמו אוטובוסים. **