בית משפט השלום בחיפה פסק, כי כעיקרון עו"ד רשאי להציב ללקוח אולטימטום ולומר שלא יחקור עד מרכזי או יתייצב בדיון עד שישולם לו שכר טרחתו, ולחץ כזה אינו נחשב לאילוץ, כפייה או עושק.
עו"ד גיא וניג ייצג את רו"ח דן עופר בבוררות עם זאב גורה וחברות הקשורות עימו, אחרי שחתמו על הסכם שכ"ט. וניג טען ששלח לעופר מעת לעת חשבונות שכ"ט, שחלקם נפרעו וחלקם לא, וכי בשלב מסוים הצטבר חוב של למעלה מ-100 אלף שקל, ולכן הוא החתים את עופר על התחייבות לשלם סכום זה, מעבר לתשלומים ששולמו עד מועד החתימה.
וניג טען שעופר לא עמד בהתחייבותו. עופר טען שכתב ההתחייבות נחתם בנסיבות של כפייה ואילוץ, בכך שווניג אמר לו שאם לא יחתום על המסמך, הוא לא ייצגו בישיבה בה אמור היה להעיד עד מרכזי. לדבריו, מייד לאחר שהכפייה הוסרה, הוא שלח לתובע מכתב המבטל את ההתחייבות.
השופטת תמר נאות-פרי קבעה שעופר לא הוכיח שחתם על ההתחייבות בתנאי לחץ או כפייה, ובוודאי שלא כאלו המאפשרים לבטל את ההתחייבות. "הוא לא הסביר מתי בדיוק הדברים נאמרו, מה בדיוק היה נוסח ה'איום' או ה'אולטימטום', מה הוא - הנתבע - אמר בתגובה והאם ניסה לשנות את 'רוע הגזירה', היכן התבצע ה'איום' וכו'", ציינה.
השופטת הזכירה שעל הטוען לכפייה, כמו בטענה לתרמית ועושק, להוכיח אותה ברמה גבוהה של ודאות. אלא שגם אם האולטימטום היה מוכח, הוסיפה, אין בכך פסול. "נכון הוא שלקוח מצפה מעורך דינו לטפל בעניינו, סומך על עוה"ד ויכול להיפגע ו'להילחץ' עד מאוד מסכסוך שפורץ לקראת ישיבת הוכחות חשובה. עם זאת הפסיקה הגדירה מהו אותו 'לחץ' שייחשב 'אילוץ' או 'כפיה', והסיטואציה דנן אינה עולה בגדר הסיטואציות בהן יש לאפשר את ביטול ההתחייבות", קבעה. (ת"א 16212-06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
