כשהקרנות לא משקיעות בשבבים: נשיא סייפן בעבר מריח הזדמנויות

לא צריך להיות משקיע מנוסה במיוחד כדי לראות שתחום השבבים הוא בעל הסתברות נמוכה להצלחה. בקרנות ההון סיכון חשים כבר כמה שנים שמשוואת הסיכון-סיכוי בחברות שמפתחות פתרון חדש לעולם השבבים, לא משתלמת. התוצאות ניכרות היטב גם בסטטיסטיקה של ההשקעות: על-פי נתוני ה-Money Tree, ב-2007 רק 21% מהשקעות ההון סיכון האמריקניות בשבבים נותבו לחברות בשלבים מוקדמים, לעומת 45% בשנת 2002 וכ-54% בשנת 1995.

לפי חברת המחקר IVC, בגל הגאות האחרון, כלומר בשנים 2005-2008, הוקמו כ-53 חברות ישראליות בתחום. לעומת זאת, בגל הקודם של השנים 1998-2002 הוקמו כ-93 חברות שבבים - מעל למחציתן כבר לא קיימות היום. רק שתי חברות ישראליות מאלו ששרדו והוקמו בשנים הללו, הגיעו לשערי הנאסד"ק - Ceva ומלאנוקס.

האם יש פתרון שיחזיר את האטרקטיביות של חברות השבבים? לא בטוח, בוודאי שלא באופן בו הן פעלו עד כה. לכן, נראה שהמודל של חברה המפתחת פונקציונליות חדשה למעגל אלקטרוני מצד הנדסת האלקטרוניקה בלבד, קרוב לקיצו. זה לא מצדיק את סדרי הגודל של ההון שמושקעים בתחום.

האור מגיע מהמדיה

השינוי המהיר בעולם השבבים הביא חלק מקרנות ההון סיכון להעדיף חברות תוכנה או מערכות, ולהתרחק מהשקעות בשבבים. קרנות אחרות מוכנות לקחת פה ושם את הסיכון ולהשקיע, ויש גם את הקרנות שמנסות למצוא - כמעט ברמה האקדמית - את הפתרון שיאפשר להן להשקיע בחברות שפועלות בתחום, בצורה שונה מבעבר. הדילמה הזו הובילה את קובי רוזנגרטן, לשעבר נשיא חברת סייפן והיום מנהל-שותף בקרן JVP, ואת יובל מרקוס, מנהל השקעות בקרן, לפתח כמה רעיונות בנושא של השקעות בתחום השבבים.

רוזנגרטן הצטרף ל-JVP לפני כשנה וחצי, מיד לאחר שפרש מסייפן (ראו מסגרת), שבינתיים נמכרה לספנשן תמורת כ-360 מיליון דולר במזומן ומניות. "בסייפן", הוא מדגים את הדילמה המוזכרת, "הצלחנו ב-5 מיליון דולר להביא מוצר לבגרות מסוימת. היום זה דורש הרבה עשרות מיליוני דולרים".

לדבריו, השאלה היום היא "איך מקבלים החזר על השקעות בשוק הזה, בו אין הרבה הזדמנויות לאקזיט שמאפשר החזר". כאשר הוא מדבר על קשיים, הוא מתכוון לפרטים הקטנים של עולם השבבים, כגון תהליך הבאה לייצור (Tape-Out), שמשמעו תרגום תכנון המוליכים למחצה למסיכה שמוטבעת על הסיליקון. בעבר זה עלה עשרות אלפי דולרים, והיום כבר עולה כמה מיליוני דולרים.

לצד זה, ישנו הצורך ברכישת קניין רוחני כחלק מהטכנולוגיה שמשתמשים בה בשבב, וכן את עלויות הייצור, ההובלה והבדיקות. השורה התחתונה היא שהסיפור מאוד יקר, טוען רוזנגרטן. "מצד אחד, יש בתחום הזה יזמים מאוד מנוסים ועם יכולות מוכחות, אבל מצד שני קשה לקבל החזר על ההשקעה".

רוזנגרטן ומרקוס מציעים לפנות עם טכנולוגיה בתחום יותר לכיוון מוצרי הצריכה ועם פוקוס על שוק המדיה, תחום שקרוב יותר לליבה של JVP. מסקנה אחרת שעולה מדבריהם, נוגעת לסוג העבודה המתבצעת בחברות - פחות טכנולוגיה ותכנון המעגלים המודפסים ויותר הסתכלות והבנה של השוק. "חברות שמבצעות את תכנון השבבים (VLSI) בארץ מובלות על-ידי טכנולוגים, אבל אנחנו רוצים לראות בהנהלה יותר אנשי שיווק או עסקים. מישהו שמגיע מהשוק ולא מהטכנולוגיה", אומר רוזנגרטן.

רעיון אחר של השניים הוא לקחת טכנולוגיות קיימות ולנצל אותן לאפליקציות חדשות, כלומר לקנות רישיון לקניין רוחני ולממש אותו באופן יצירתי. כאן באה לידי ביטוי השקעת Seed שביצעה JVP בחברת Infinite Memories, שמנצלת רישיון מחברת סייפן לטכנולוגיית פלאש מסוג Quad NROM (לאחסון ארבעה ביטים בתא זיכרון אחד), לכיוון של אחסון תכני מדיה. "לקחת חברה שהיא לכאורה חברת פלאש, אבל היא לא, ולבנות איתה חברת תוכן", כך מתאר רוזנגרטן את המודל החדש. "עושים ספין-אוף לדבר שקיים, וממנפים את הטכנולוגיה כדי למכור תוכן".

*עם כל מה שעובר על שוקי הזיכרונות היום, אתם מרגישים בנוח עם חברת סטארט-אפ בתחום כזה?

רוזנגרטן: "אם Infinite הייתה חברת פלאש, החשש היה נכון. חברות כגון סנדיסק לא רוצות להיות חברות זיכרונות פלאש, אלא לספק אפליקציה. גם Infinite לא מנסה לספק זיכרון, אלא פתרון שרלוונטי לעולם התוכן".

תחום הזיכרונות כמעט לא נראה בסטארט-אפים ישראליים, למרות הידע שנצבר כאן. בישראל יש רק מעט חברות כאלו - כמו אנוביט או DensBits. בתקופה הזאת לפחות זה די מובן, וגם הקרנות לא רצות לחפש השקעות. "האם אני רוצה היום להקים חברה שמתעסקת עם פלאש?", שואל רוזנגרטן וגם עונה: "התשובה היא 'לא'. אבל הייתי שמח להשקיע בחברה שמנצלת את הפלאש לשימושים אחרים. הנושא של התוכן הוא הכי חם היום כשמגיעים לחברות כמו סוני או יצרני תכנים אחרים".

לא רוצים משקיעים שהתייאשו

לרוזנגרטן חשוב מאוד להדגיש כי Infinite למשל אינה חברת זיכרונות פלאש. ובכלל, זיכרונות פלאש - שהוא העולם ממנו הגיע - אינו הנושא, אלא רק מקרה פרטי שמסתדר טוב עם הדוגמה. הגישה החדשה של סטארט-אפים בתחום השבבים, הוא טוען, צריכה להיות דומה לגישה של יצרניות האלקטרוניקה הגדולות דוגמת סמסונג וטושיבה, שמספקות אפליקציות סביב הטכנולוגיות של סנדיסק וסייפן (היום ספנשן). את זה, הוא אומר, יכול לבצע גם סטארט-אפ שמובל על-ידי אנשים שמבינים את השוק.

"מה שהשתנה בתקופה האחרונה", סבור רוזנגרטן, "הוא שאפשרויות לבצע ספין-אוף מתוך חברה גדלו מאוד. עולם השבבים הוא מחזורי, ואחד הלקחים של אנשי המוליכים למחצה הוא שבתקופות הקשות ידענו להשקיע ומאוד נהנינו בתקופות הטובות. היום, חלק מחברות המוליכים למחצה נותנות לך גישה לטכנולוגיות או מוצרים במחירים מאוד מעניינים, ומדובר לא רק בחברות ציבוריות".

הדברים שאומר רוזנגרטן רלוונטיים בעיקר על רקע הקרן החדשה שמגייסת JVP, שלפני כחודשיים השלימה סגירה ראשונית שלה בהיקף של כ-100 מיליון דולר מתוך 150 מיליון דולר המתוכננים. "לא נמשיך ונשקיע בחברות שהמשקיעים שלהן התייאשו, אלא נסתכל על הפלטפורמה הטכנולוגית שתהיה מספיק מעניינת, ושנוכל במחיר נמוך יחסית לקבל אותה ולקחת אותה לכיוון אחר".

רוזנגרטן מכהן גם כדירקטור בחברת דיון נטוורקס, אחת מהזוכות ברשימת הסטארט-אפים המבטיחים של "גלובס" ל-2008-2009. בחברה השקיעה JVP, שהשקעות אחרות שלה בתחום השבבים כוללות גם את סיאנו ואלטאיר, שתי חברות מצליחות יחסית בתחומן.

*יש לכם הרבה כסף וכוונות גדולות. בפועל, מצאתם כבר את ההזדמנויות שאתם מדברים עליהן?

המוכרים מחפשים היום הזדמנויות, והקונים עדיין לא מוכנים להתפשר. בחודשים הקרובים המרחק בין הצדדים יתקרב, ואז יהיו הרבה רכישות. עכשיו מתבצעת בעיקר הרבה מאוד חשיבה".