הנקראות ביותר

אתה הבנת את זה, אדיסון?

הם היו חדשניים עוד לפני שבכלל ידעו שהם כאלה. הממציאים הגדולים של הדברים הקטנים, שבלעדיהם החיים שלנו היו נראים לגמרי אחרת > דוד שליט

עשו לעצמכם בוחן קצר: מי המציא את המזגן? את מדיח הכלים? את הטלפון הסלולרי? את שאר הדברים הטריוויאליים ביותר לחייכם? לא יודעים? טוב, זה אינו מקרי. בניגוד לסלבריטאים מסוג כזה ואחר, שאמנותם היא עצם פרסומם, רוב הממציאים נותרים באלמוניות יחסית. אם ההמצאה אינה נושאת את שמם, הם יישכחו מעל דפי ההיסטוריה.

מדוע הם נשכחים? אולי הסיבה נעוצה בכך שרוב ההמצאות הן פיתוחים של פיתוחים, "עמידה על כתפי ענקים", כציטוט שמשמיע אורן נהרי, מי שמפרסם בימים אלה יחד עם יובל אלעזרי את ספר "האישים - לקסיקון מפה", ובו, לצד שאר גדולי עולם, הקדיש גם מקום לאותם ממציאים והמצאות ששינו את חיינו.

"קח המצאה כמו הטלוויזיה", אומר נהרי. "יש שלושה אנשים שעל קברו של כל אחד מהם כתוב, 'ממציא הטלוויזיה', חוץ מעוד כמה אחרים שתרמו. למעשה, אפשר היה לשדר שידורי טלוויזיה כבר ב-1939, אבל אז הייתה מלחמת העולם השנייה, ונוצר המלכוד בדומה לזה שקיים היום עם שידורי היי דפינישן. אף אחד לא היה מוכן לקנות מכשירי טלוויזיה באלפי דולרים, כי לא היו רשתות שידור ושידורים. לקח זמן עד שרשתות הרדיו הסכימו להקים את ערוצי הטלוויזיה שלהן, וזה קרה רק ב-1948".

יש הרבה גניבות קרדיטים בין ממציאים?

"יש הרבה פיתוחים. אדיסון לא הכחיש מעולם שלקח את נורת החשמל של הממציא ג'וזף סוואן. הוא יצר את הנורה היעילה הראשונה, פי עשרה ממה שהיה קודם, ובכך החשיבות. עד השנה היה מקובל שממציא הטלפון הוא אלכסנדר גרהם בל, ומתברר שלא, הקרדיט מעכשיו שייך לאנטוניו מאוצ'י, ממציא איטלקי. מאוצ'י לא הצליח לפתח את המצאותיו בגלל שלא ידע אנגלית ולא היה איש עסקים טוב. הפטנט שלו פג בשנת 1874, והיו חסרים לו עשרה דולרים להמשיך את הרישום, וב-1876 בל, שעשה את ניסיונותיו באותה מעבדה שמאוצ'י אחסן בה את המצאותיו, רושם פטנט. שעתיים אחריו הממציא אלייז'ה גריי רשם פטנט, אבל מאוחר מדי. ועכשיו בית הנבחרים העביר הצעה שמאוצ'י הוא הממציא".

וחזרה עטרה ליושנה.

"זה נחמד מאוד, ובחידוני הטריוויה, כשישאלו מי הממציא האמיתי של הטלפון, כל תשובה תהיה נכונה, אבל אין לזה משמעות גדולה. כולם מכירים את שיחת הטלפון של בל לעוזרו, ווטסון, קן יו קאם היר, וזה מה שנכנס להיסטוריה. אותו הדבר עם קולומבוס. הקדים אותו ב-500 שנה אדם בשם אריקסון, זה נתמך בכל ההוכחות, ועדיין, בראייתנו המטופשת, קולומבוס נתפס כמגלה אמריקה, שלא לדבר על האינדיאנים שהיו שם, אבל מי סופר אותם".

תמיד עולה השאלה איך לא חשבו על זה קודם?

"הדוגמה הכי טובה זה הטלפון הסלולרי, שאיש לא חשב עליו, אפילו לא ברמת הדמיון. תאר לך שלא חזו את הטלפון הסלולרי באף אחת מיצירות המדע הבדיוני. המקום היחיד שבו אנשים משתמשים בטלפון סלולרי מתואר בספר '35 במאי' של אריך קסטנר. כנ"ל עם מחשבים. אצל אסימוב מופיע מחשב מולטיוואק שנותן תשובות, אבל אף אחד לא העלה אי-פעם על דעתו שיהיה לנו בכיס מחשב עם יותר כוח ממה שהיה למחשב של נאס"א ששיגר את האדם הראשון אל הירח".

לממציא יחיד היום יש סיכוי ומשאבים מול פיתוח במעבדות של החברות?

"יש היום מקרים בודדים, כמו זה של אלכסנדר פלמינג שגילה את הפניצילין. הוא הסתכל על צלוחית וגילה שפטריית עובש יכולה לעכב ולהמית חיידקים, ואמר ניקח את החומר ונטפל בזיהומים חיידקיים. זה המקרה של אדם בודד שצעק אאוריקה. בעולם המודרני זה כמעט לא קורה. ההמצאות היום הן של עבודת צוות".

בית שימוש | אלכסנדר קאמינגס

* ההמצאה: סילוק פסולת הגוף מעסיק את התרבות משחר ההיסטוריה, ומסיבות ברורות. צורות פרימיטיביות של בתי שימוש נמצאו כבר מאות רבות לפני הספירה, ובתקופת האימפריה הרומית אף יצרו מתקנים בעלי רמה טכנולוגית גבוהה, שאבדו עם נפילת האימפריה. ג'ון הרינגטון, אציל בריטי ששירת בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה, נחשב לאבי בית השימוש המודרני. ב-1596 פרסם הרינגטון את החיבור "שינוי הצורה של השירותים", שבו הציג בית שימוש המצויד במכל הדחה ובצינור ניקוז. הספר זכה לעניין רב, אבל המשתמשת המלכותית סלדה מהרעש המלווה את פעולת בית השימוש, ואנגליה כולה דחתה את ההמצאה. רק ב-1775 המציא אלכסנדר קאמינגס הבריטי את המתקן בצורת S המשמש אותנו עד היום, כאשר המים עומדים בגובה מסוים וגם חוסמים ריחות רעים.

* עוד משהו: את תא השירותים הראשון הציבו בארמונה של המלכה ויקטוריה רק ב-1860, והיא היחידה שהורשתה להשתמש בו. עברו עוד כמה שנים, והמתקנים המשופרים היו נגישים לציבור הרחב.

1775

1849

סיכת הביטחון | וולטר האנט

* ההמצאה: הרעיון של סיכת הביטחון היה קיים עוד מתקופת יוון העתיקה, אבל האנט הוא הראשון שעיצב אותה מחוט מתכת אחד, מסובב כקפיץ באמצעו, מה שמקנה לו את הגמישות להינעל תחת תפס מתכת. נראה שהאנט לא ממש העריך את המצאתו. למעשה, הוא המציא את סיכת הביטחון כדי לממן תשלום חוב שלו בסך 15 דולר, ובתוך שעות ספורות מכר את זכויות הפטנט על הסיכה לחברת וו.ר. גרייס תמורת 400 דולר, עשרת אלפים דולר בכסף של היום. בעבר שימשו סיכות הביטחון בעיקר בביגוד, ונהנו מפופולריות רבה בעידן חיתולי הבד, בידי אימהות שחרדו פן ידקרו את תינוקיהן.

* עוד משהו: גם המצאות אחרות שלו האנט לא ניהל כהלכה מבחינה כלכלית. כך, הוא סירב לרשום פטנט על גרסה מוקדמת שהמציא למכונת התפירה, מחשש שהדבר יוביל לפיטורים המוניים של נשים שתופרות ושאורגות ביד.

ריץ'-רץ' | ווית'קומב ג'דסון

סוף המאה ה-19

ההמצאה: הראשון שעלה על עקרון הרוכסן היה אלייס הו, ב-1851. הו, שזה עתה המציא גם את מכונת התפירה, היה כנראה מלא מעצמו, ולא הקדיש ממרצו לשיווק המצאתו החדשה. עברו ארבעים שנה, ואת הקרדיט כאבי הריץ'-רץ' קיבל ווית'קומב ג'דסון, מהנדס משיקגו. הוא הציג את המצאתו כעבור שלוש שנים ביריד העולמי בשיקגו, אבל למרבה האכזבה הציבור לא גילה עניין במוצר.

עוד משהו: מנגנון הרוכסן שופר על-ידי ממציא נוסף, מהנדס חשמל ושמו גדעון סנדבק, שרשם את הפטנט שלו רק ב-1917. יצרנית הגומי גודריץ' הזמינה אצל סנדבק רוכסנים למגפי גומי חדשים שייצרה, ואף העניקה לאביזר החדשני את שמו הקליט - Zipper.

1914

מסכת גז | גארט א' מורגן

* ההמצאה: הרי לכם מכשיר שנולד לרווחתם של פועלי המכרות, בפרוסיה הרחוקה, עוד ב-1799, אבל לא עוגן בפטנט. גרסה מאוחרת של לואיס האסלט בקנטקי, ב-1849, נועדה לשמש יותר כמטהר אוויר מחלקיקי אבק. אך הממציא שאוהבים לשייך לו את התהילה הוא גארט א' מורגן, איש עסקים וממציא אפרו-אמריקאי, שגם הוא פיתח את המסכה תחילה כדי להציל כורים שנלכדו בסביבה רעילה בבטן האדמה. מורגן רשם את הפטנט ב-1914. צבע עורו השחור אילץ אותו להשתמש בשותף לבן, כאשר ביקש למכור את ההמצאה שלו. את פרסומו הלאומי ואת הפיכתו למותג השיג מורגן כאשר זינק, יחד עם אחיו ועם עוד שני מתנדבים, כולם מצוידים במסכה שלו, להצלתם של אנשים שנלכדו בפיצוץ שאירע במנהרות תת-קרקעיות באזור אגמים שבקליבלנד. בעקבות מבצעו המתוקשר קיבל מורגן הזמנות מרחבי ארצות הברית ובריטניה.

* עוד משהו: מורגן התבקש על-ידי ממשלת ארצות הברית לפתח את המסכה שלו לצורכי הצבא. מלחמת העולם הראשונה, שבה נוהלה מלחמה כימית, ובעקבותיה המלחמות המאוחרות יותר, הצריכו פיתוחים נוספים של מסכת הגז, והפכו אותה לפריט הכרחי.

1760

משקפיים דו-מוקדיים | בנג'מין פרנקלין

* ההמצאה: אחד הממציאים המוכרים הוא בנג'מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקאית, מי שניסח וחתם הן על הצהרת העצמאות והן על החוקה האמריקאית, ושדיוקנו מציץ אלינו מעל גבי שטר 100 הדולר. פרנקלין היה גם מדען וממציא, שבזכותו נולדו בין היתר כליא הברק ואפילו הקטטר, שנועד להקל את בעיית הכליות של אחיו. את המשקפיים הדו-מוקדיים המציא פרנקלין לצרכיו שלו, כאשר עייף בגיל מבוגר לעבור מזוג משקפיים אחד לאחר. הוא ניסר את העדשות באמצען ויצר עדשה אחת, חציה התחתון לקריאה וחציה העליון לראייה למרחוק.

* עוד משהו: ההמצאה לא תפסה מיד. בתחילה היו בעיות בקו החיבור, שבו הצטבר לכלוך, וגם בהתאמה למסגרת המתכת, אבל לימים היא שימשה מיליארדי צרכנים נזקקים, לפי הפיתוח המקורי של הנשיא האגדי.

שנות ה-50

חצאית מיני | מרי קוונט

* ההמצאה: עיצובי בגדים הם תחום שבו חיקויים מיידיים מציפים את השוק, אבל יש שמות שהשיגו מעמד איקוני, כמו זה של מרי קוונט, מעצבת בריטית שפתחה חנות בגדים בקינגס רואד בלונדון בסוף שנות ה-50 של המאה שעברה, והחלה למכור בה עיצובים שלה, ביניהם גרסה מתקצרת והולכת של חצאית. "נשים צריכות להיות מסוגלות לרוץ ולתפוס אוטובוס", הסבירה קוונט, והגיעה לעיצוב הסופי של חצאית המיני, שהחלה כעשרים סנטימטרים מעל הברך, והפכה לפריט האופנה הלוהט של שנות ה-60, בשורה שהתפשטה מלונדון העליזה לעולם כולו. היו עוד מעצבים שהחלו לפתח את המיני במקביל, ונושא הבכורה לא סגור רשמית, אבל קוונט העניקה למיני את שמו, על-שם דגם הרכב הזעיר החביב עליה.

* עוד משהו: בשנות ה-70 נסוג המיני מול אופנות המידי והמקסי, אך זכה בשנים האחרונות לקאמבק נאה, לצד גרסת המכנסיים שלו, השורטס.

1810

קופסת השימורים | ניקולה אפר

* ההמצאה: על יריית הפתיחה רשום ממציא צרפתי בשם ניקולה אפר, שלאחר 15 שנות ניסיונות, פיתח ב-1810 שיטה לשימור מזון באמצעות טבילת צנצנות חתומות של מזון במים רתוחים. עוד באותה שנה בא הבריטי פיטר דורנד, והחליף את צנצנות הזכוכית השבירות בקופסאות מתכת עבות. דורנד היה סוחר יותר מאשר ממציא, ולכן מיהר למכור את הפטנט שלו לשני יזמים, והם שפתחו בית חרושת לייצור קופסאות שימורים. ב-1813 כבר שיווקו השניים לצבא הבריטי מזון משומר בקופסאות.

עוד משהו: כדי לפתוח את הקופסה היה צורך בפטיש ובאזמל, והצרכנים נאלצו להמתין בסבלנות חמישים שנה להמצאת פותחן הקופסאות. עברו עוד עשר שנים, ופיתוח נוסף של פותחן הציג להב מסתובב, אלא שזה התאים רק למידה אחת של קופסה, וזאת לאחר שנקבו אותה באמצעה. הפותחן המודרני, הסובב לאורך הדופן העליונה של קופסת השימורים, הומצא ב-1925.

1886

מדיח כלים | ג'וזפין קוכראן

* ההמצאה: כאשת המעמד הגבוה מהעיר שלביוויל במדינת אילינוי בארצות הברית, קוכראן לא בדיוק שטפה כלים בתום המסיבות החברתיות שנערכו בביתה, אבל הטריד אותה שהמשרתים שלה סודקים שוב ושוב את כלי החרסינה היקרים שעברו במשך דורות במשפחתה. בייאושה היא החלה לשטוף את הכלים היקרים לה בעצמה, ומהר מאוד הגיעה לשאלת השאלות של כל עקרת בית: מדוע אף אחד לא המציא משהו שיעשה את העבודה הזאת במקומי? קוכראן, שבאה מהבית הנכון - סבה בנה ספינת קיטור שקדמה לזו של רוברט פולטון - החליטה לעשות זאת בעצמה. היא עיצבה מכל הרתחה מנחושת, בתוכו הניחה מיסב, ועליו נעו, מחולקים למספר תאים, כוסות, צלחות וכלים נוספים, ומנוע מתיז מי סבון חמים. חבריה העשירים של קוכראן התלהבו והזמינו ממנה מכשירים.

* עוד משהו: המדיח של קוכראן נחשף לכלל הציבור ביריד העולמי בשיקגו ב-1893, והפך בן רגע לסיפור הצלחה.

1899

מהדק נייר | יוהאן וולר

* ההמצאה: מהדקים ידועים בצורתם הראשונית עוד מהמאה ה-13, בצורת גומיות, התכות שעווה וסיכות ישרות, ששימושן המקורי היה לצורכי תפירה. את מהדק הנייר המודרני מייחסים למתמטיקאי נורווגי ששמו יוהאן וולר, עובד שכיר במשרד להמצאות, שרשם את הפטנט בגרמניה ב-1899, ומאוחר יותר בארצות הברית. המהדק היה עשוי חוט מתכתי מקופל לצורת מלבן או משולש, ושני קצותיו, מונחים זה לצד זה, מצביעים לכיוונים מנוגדים. מהדק הנייר זכה לפיתוחים שונים במשך השנים, עד לצורתו המעוגלת של ימינו.

* עוד משהו: בזמן מלחמת העולם השנייה אסר השלטון הנאצי על תושבי נורבגיה לענוד כפתורים עם מה שאפילו ידמה לראשי התיבות של שם מלכם. לאות מחאה הם ענדו מהדקי נייר על דש בגדם, אותה המצאה של בן ארצם, שסימלה סולידריות ואחדות.

1890

סכין הגילוח | קינג ג'ילט

* ההמצאה: את השם הזה כולם מכירים - התעשיין קינג ג'ילט פיתח, יחד עם המהנדס וויליאם ניקרסון, סכין גילוח בטוח. ג'ילט לא היה הראשון שפיתח את סוג הלהב הזה, החושף אל העור רק את הצד החד של הסכין, ושבא להחליף את התער משסף הגרונות. גדולתו של ג'ילט הייתה במודל הכלכלי. הוא האמין שניתן להשיג רווחים גדולים מפיתוח של סכין גילוח לא יקרה, שלהבה ניתן להחלפה. הייצור עצמו התעכב, משום שלא היה קל להשחיז את הפלדה לחוד הנדרש. השיווק החל בשנת 1903 שבה נמכרו 51 סכינים ו-168 להבים. ב-1915 ג'ילט כבר מכר 70 מיליון להבים, ועם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה הזמין אצלו הצבא סכיני גילוח לכל חייליו.

* עוד משהו: ג'ילט, האיש והאימפריה, הוא בין היחידים שעסקיהם שרדו לאורך המאה ה-20, ורבים רואים בפיתוח שלו את תחילתו של עידן "השתמש וזרוק".

סוף המאה ה-19

דלת מסתובבת | תיאופילוס ואן קאנל

* ההמצאה: לפטנט של ואן קאנל מלאו בימים אלה 120 שנה, אף כי יש עדות לממציא גרמני שרשם פטנט להמצאה דומה שבע שנים קודם לכן. האדריכלים שבנו את רבי הקומות של המאה ה-19 גילו שזרמי האוויר בשרוולים של המסדרונות הארוכים, של גרמי המעליות והמדרגות, ואפילו של הארובות, יוצרים ואקום המקשה את פתיחת דלתות הכניסה לבניין. ואן קאנל המציא את הדלת הנפתחת בהדיפה קלה, המאפשרת כניסה ויציאה סימולטנית של אנשים רבים, והודות לסיבוב הכנפיים על צירה, אף מסייעת לשמירה על חום הבניין בימות החורף ועל קרירותו בקיץ.

* עוד משהו: הדלתות המסתובבות תמיד הוסיפו נופך יוקרתי לבניין. בשנים עברו, בטרם הפכה הדלת המסתובבת לביטוי בעולם העסקי, היא הייתה אייקון קולנועי, מלכודת בסרטי הפשע, ולחלופין - משחק ושעשוע בסרטי הקומדיה.

1902

מזגן | ויליס קרייר

* ההמצאה: תחילה שימש מיזוג האוויר בתעשייה, ולאחר פיתוח המדחס הצנטריפוגלי ב-1921, פרי מוחו של קרייר, החלו להשתמש במזגנים באולמות ציבור ובמשרדים. הדאגה הראשונה של ראשי החברות הייתה לצנן את הסחורה ולדאוג ללחות נמוכה באולמות הייצור, אבל כאשר התברר כי התפוקה בקיץ עולה במקומות העבודה שבהם הוצב מזגן, פרצה המהפכה וההזמנות למערכות מיזוג האוויר הרקיעו. בתום מלחמת העולם השנייה החלו גם במיזוג אזורי המגורים, והדבר אף סייע בתנועת ההגירה הפנימית למדינות הדרום, הסובלות מחום גבוה בעונת הקיץ.

* עוד משהו: קרייר עצמו מת ב-1950, אבל התאגיד הנקרא על-שמו משגשג, ורשם ב-2007 הכנסות בגובה 15 מיליארד דולר.

1964

מגב לרכב | בוב קרנס

* ההמצאה: פטנט הווישר הראשון לרכב נרשם בארצות הברית ב-1903, והממציאה הייתה דווקא אישה, מרי אנדרסון. עד אז הנהגים היו פותחים חלון, מוציאים ראש, ומנסים לאתר את הכביש מבעד לגשם ולשלג. אנדרסון המציאה זרוע מתכת מצופה גומי, שאותה הפעילו הנהגים מתוך הרכב בעזרת מוט. המגב הפרימיטיבי ההוא זכה לשיפורים לאורך השנים, עד לימינו אלה, שבהם מכוניות מצוידות בחיישני גשם חשמליים המתזמנים את פעולת המגבים. אבל הפיתוח המפורסם מכולם שייך לבוב קרנס, שרשם ב-1964 פטנט על מגב המופעל בתדירויות שונות.

* עוד משהו: קרנס ניסה לעניין את יצרניות הרכב הגדולות - פורד, ג'נרל מוטורס וקרייזלר - בפיתוח שלו. אלה דחו אותו, ומשגילה שהן אימצו את הפטנט מבלי להכיר בתרומתו, פתח במלחמה משפטית שנמשכה עד ניצחונו עליהן, חברה אחר חברה, בתחילת שנות ה-90. סיפור מאבקו של קרנס, הממציא הבודד מול הקונגלומרטים, הפך לאחרונה לסרט קולנוע המוצג בימים אלה בישראל, ושמו Flash of Genius.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות