ברק לא מנהיג

זוכרים את מערכון "הגשש החיוור" על טיל קרקע-אוויר, קרקע-גבעה, קרקע-קרקע וכאלה? עכשיו אפשר להוסיף לרשימה גם את טיל ברק-צרפת-קבינט.

אנשי אולמרט מספרים שראש הממשלה קיבל דיווח על הטיל הזה באינטרנט. אני שמעתי על כך בעת נסיעה במכוניתי, בחצי אוזן, משהו על הפסקת אש, ברק, צרפת. ברור שראש הממשלה ואני זה לא דומה, אבל מתברר שבכל זאת היה לנו דבר במשותף: גם הוא, וגם אני, לא הבנו מה הסיפור הזה, מה בדיוק בישל ברק, איך ולמה.

נפוליאון מתעורר

כמעט מיד לאחר שהפעולה בעזה יצאה לדרך, החל אהוד ברק לעלות בסקרים. מי שמכיר את ברק ידע שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לו - ולנו. כי דבר כזה ישר מוציא מהארון של ברק את הנפוליאון שבו. גם ככה, הבעיה העיקרית שלו זו המחשבה שהוא חכם יותר מכולם, שהוא ענק בין גמדים - למרות קומתו הלא גבוהה, ויש אומרים - במידה רבה בגללה.

בפגישה עם שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, שמע ברק הצעה להפסקת אש הומניטרית חד-צדדית של ישראל ל-48 שעות. אבל ישר מהפגישה הלך ברק לתדרך... לא, לא את ראש הממשלה, גם לא את שרת החוץ.

עיתונאים היו הראשונים שקיבלו ממנו דיווח על ההצעה הצרפתית. אבל לא רק דיווח. ברק גם כיבד אותם ב"סקופ": ישראל בהחלט מוכנה לשקול בחיוב את ההצעה. ישראל, מכיוון ש"ישראל זה אני". אבל למרבית המזל, "ישראל" במלחמה הזאת היא גם אהוד אולמרט וציפי לבני, והם החליטו לא רק לדחות את הצעת קושנר, אלא לא לדון בעת הזאת בשום הצעה להפסקת אש. אלא שבינתיים הנזק כבר נעשה. נזקים, בעצם - שלושה.

נזק ראשון: מדינה ללא רחמים

הנזק הראשון הוא תדמיתי. גם ככה הפצצת עזה היא לא בדיוק מהלך מעורר סימפטיה. הצעה למחווה הומניטרית נופלת בתנאים כאלה על קרקע פורייה מאוד. לכן, מה שהיה מתבקש מיד, ומהר, זה הסבר לעולם מדוע הפסקת אש כזאת אינה רצויה.

במקום זאת קיבל העולם מברק הודעה שהתפרשה כהסכמה. ואז, כאשר הוחלט לדחות את ההצעה, קיבלה ישראל תדמית של מדינה ללא רחמים.

נזק שני: מאחורי הגב

הנזק השני קשור לחזית הפנימית. אחד ההישגים של המנהיגות הישראלית היה היכולת, כך זה נראה, להתעלות על מחלוקות ומריבות שהיו קיימים ביניהם בעוצמות גדולות. "שלושת הגדולים" הופיעו יחד במסיבת עיתונאים, קיימו פגישות תכופות - נוצר רושם של חזית מנהיגותית אחידה ומאוחדת.

אין צורך לומר שהרושם הזה השרה הרבה רוגע וביטחון על הציבור, מעין תחושה שהפעם אפשר לסמוך שלא יהיו חריקות בגלל מריבות פנימיות.

החריגה הראשונה מהאחדות הזאת היתה של ברק - והיא היתה בוטה וצורמת. ללכת, בעת מלחמה, מאחורי גבו של ראש הממשלה, ולארגן, ללא ידיעתו, שלא לומר הסכמתו, מהלך של הפסקת אש?! צריך באמת להיות אדם חסר אחריות ושיקול דעת ברמה גבוהה כדי לעשות זאת. יותר מכך: הגב של אולמרט לא היה היחיד שברק פעל מאחוריו; יש גם לבני, שהיא לא רק שרת החוץ, לא רק שותפה למטבח המלחמה - היא גם מועמדת רצינית לראשות הממשלה.

למעשה, מבין השלושה, ברק הוא הפרטנר הקטן ביותר כאשר מדובר בתחום הפוליטי-מדיני. מה שעשה ברק, אם כן, זה לערער את יסודות האחדות המנהיגותית, וזה מעשה מכוער, מזיק ובלתי נסלח בעיצומו של מאבק מזוין כל כך חשוב.

נזק שלישי: ברק פגע בעצמו

הנזק השלישי הוא הפחות משמעותי בגלל הקשר בברק עצמו. הוא הוכיח פעם נוספת, אולי פעם אחת יותר מדי, שאי אפשר לסמוך עליו כמנהיג עליון. אולי יש לו יכולת בתחום הביטחוני, אנחנו מקווים מאוד שכן, אבל את זה עוד נצטרך לראות אם וכאשר כוחות היבשה ייכנסו לפעולה. אבל כשמגיעים לצומתי החלטה חשובים, אסור להשאיר את ברק לבד. חייבים להצמיד אליו בייביסיטרים שישמרו עליו - מפני השגיונות האנליטיים שלו, מפני שיגעון הגדלות, מפני עצמו. וזה אולי תפקידם העיקרי של אולמרט ולבני מכאן ואילך.

התגובה והעובדה

תגובת ברק (באמצעות "מקורבים") היא ש"זכותו של שר בכיר לנהל שיחות עם מנהיגים מהעולם". לנהל שיחות כן, אבל לקבל החלטות ללא הסכמתו וידיעתו של ראש הממשלה - זו אינה זכותו, וזה מה שהוא עשה. אי אפשר לומר פעם אחת מצטער, טעיתי?!

matigolan@globes.co.il