בנק ירושלים חויב בהוצאות בסך 130 אלף שקל בשל "האשמות פסולות" כלפי נאמן להסדר

לדברי השופטת ורדה אלשיך, מטרת הבנק היתה להפעיל לחץ בלתי הוגן על הנאמן או "לנקום" בו על החלטה שלא היתה לרוחו

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את בקשת בנק ירושלים , אחד מנושיה של חברת שבירו תעשיות זכוכית, לאשר לו להגשת תביעה אישית נגד הנאמן להסדר הנושים של החברה, חיים קמיל. לדברי השופטת ורדה אלשיך, מטרת הבנק היתה להפעיל לחץ בלתי הוגן על הנאמן או "לנקום" בו על החלטה שלא היתה לרוחו.

השופטת אלשיך חייבה את הבנק בהוצאות הנאמן בסך 100 אלף שקל וכן בהוצאות הכנ"ר בסך 30 אלף שקל בשל "התנהלות פסולה שהדעת אינה סובלת אותה של העלאת האשמות נגד הנאמן, הדומות להאשמות במעשי מירמה ומעשים אחרים הגובלים בפלילים".

הבנק ביקש אישור להגשת תביעה נגד הנאמן בשל כישלונו של הסדר הנושים, ובשל דחיית עמדתו בידי הכנ"ר ושורת טענות נוספות המבססות, לטענתו, עילת תביעה אישית כנגד הנאמן.

אלשיך קבעה כי מדובר ב"בקשת סרק, חסרת ביסוס משפטי מינימאלי, שהוגשה בהתעלמות תמוהה ממשכלות מהותיות דיוניות בסיסיות". לדבריה, "הבנק, בצר לו, מנסה לגבב טענות מן הגורן ומן היקב ולהעלותן בזו אחר זו בבחינת 'הנייר סובל הכל', באורח המנסה לחפות על חולשתן ועל העובדה כי אין בידיו אפילו לכאורה עילת תביעה אישית כנגד הנאמן".

השופטת הדגישה כי "מדובר במקרה קיצוני, חריג בחומרתו, בו יזם נושה - שעמדתו לא התקבלה - בקשת סרק משפטית ועובדתית לתביעה אישית כנגד בעל תפקיד, אשר מקורה ככל הנראה באי שביעות רצונו של הנושה מאי קבלת עמדתו לגבי אורח ניהול התיק".

אלשיך הוסיפה כי התחושה היא שכל מטרת הבנק היא פתיחת חזית נוספת וארוכה בבית משפט אזרחי, שתאפשר לו להמשיך ולהכפיש את הנאמן ולהסב לו נזקים כבדים, גם אם בסופו של דבר התביעה היתה נדחית.

אלשיך החליטה לחייב את הבנק בהוצאות גבוהות כדי "שיהלמו התנהלות כה חריגה וחמורה", וכיוון שלדבריה, על ביהמ"ש לאמץ מדיניות שתרתיע הגשת בקשות סרק שכאלה בעתיד. אלשיך ציינה גם כי שקלה אם יש מקום להטיל על הבנק הוצאות גם לטובת אוצר המדינה, אולם החליטה שלא לעשות זאת לפנים משורת הדין. (פש"ר 1242/02).