האמבוש של עיני וברוש

1

ניסיון האמבוש שזממו הצמד עופר עיני ושרגא ברוש, בתגבור ארגוני העצמאיים, הקבלנים, המלונאות, לשכת המסחר, היהלומנים ועוד - לא הצליח. גם המיקום שנבחר בקפידה, חדר האוכל של מפעל אסם בשדרות, הממוגן היטב והקרוב ביותר לקרבת הקסאמים שהמשיכו לרדת באזור, לא עזר לעיני; גם לא המשפט הדרמטי שנאמר בעיניים מצועפות "אני אוהב אותך, אהוד". ברוש הנהן בחיבה, רה"מ אהוד אולמרט כירסם עוגייה וליטף את קרקפתו של ברוש.

הארגונים הכלכליים זממו להפוך את שר האוצר בר-און והאוצר למטרות נייחות. זה היה קרב פנים אל פנים. האמת היא שהתכנון המקורי היה לכנס את כל החברים ולומר את כל הדברים בלי שבר-און יוזמן. הם רצו במה חופשית: לתקוף בלי לקבל תשובה.

אלא שככל הנראה בהתערבות אולמרט, גם לבר-און הודיעו אתמול בבוקר על האירוע והוא הגיע וצעד לאולם יחד עם אולמרט. התוקפנות של טליה ליבני מנעמ"ת, הדברים הקשים של יהודה טלמון מהארגונים העצמאיים, אלי קינן מהמלונאים, ראובן שיף מרו"ח, ניסים בובליל מהקבלנים היתה - אם אפשר להגיד - קצת מוגזמת. אבל בסוף האירוע קם עופר עיני וערך הצבעה. הצעתו, איך לא, נתקבלה פה אחד. 100% מהקולות. הטענות היו שהאוצר מתמהמה, שבר-און נרדם בשמירה. כולם השתמשו במילים מלחמתיות כיאה לימים אלה.

זה לא עזר להם, כי אולמרט, אורח הכבוד שציפו שייקח צד נגד שר האוצר בר-און, אמר במילים מפורשות: "מה אתם רוצים חברים, מה אתם צועקים ודורשים? הממשלה אף פעם לא התחמקה מאחריות והיא תיקח אחריות על כל הנזקים. אבל כל דבר בעיתו".

המלחמה לא הסתיימה. שפך הדם לא נגמר. הריצה המשונה הזאת לקיים כנס כספים בשדרות היתה אירוע ציני, ואם נרצה להיות נדיבים זה היה אירוע מעליב.

2

הקבוצה המכובדת שהתכנסה לה בעיצומם של הקרבות דורשת לטפל כבר עכשיו בפיצויים מלאים ולקבל מהממשלה כסף, שלא יכסה רק את פגיעות המלחמה והטראומות שלה, אלא גם למעשה את פגיעות המיתון העולמי. כלומר, מתן פיצויים בתנאי מלחמת לבנון השנייה, שהיתה שנה של צמיחה כלכלית, בלי להתחשב בעובדה שמלחמת סוף 2008 עד תחילת 2009 נעשית בתנאים של שפל כלכלי.

מי ששתק באירוע הזה היו אלה אנשי עבודת האמת: 480 עובדי מפעל אסם שנכחו וממשיכים יום-יום להגיע לעבודה למרות הכול. דן פרופר, יו"ר אסם, סיפר שלפני שבוע בתחילת המלחמה הורחב המפעל וגויסו עוד 80 עובדים מהאזור.

3

דרישת הארגונים הכלכליים היא ליישם את שתי תוכניות הפיצויים שהיו במלחמת לבנון השנייה: סבב החלטות ראשון היה ביולי 2006 וסבב שני כמעט 25 ימים אחרי תחילת המלחמה בצפון. הדרישה של הארגונים הכלכליים היום היא להחיל את סבב הפיצויים השני כבר עכשיו, לאחר שהמלחמה הנוכחית גזלה שמונה ימי עבודה בלבד.

כאמור, רמת הפיצויים שניתנה במלחמת לבנון השנייה התבססה על שנות הצמיחה של 2006 ו-2005, והארגונים דורשים לקבל פיצויים המתבססים על מחזורים והכנסות של העסקים מלפני השפל כלומר, הם דורשים להתבסס על הכנסות ומחזורים של סוף 2007 עד ינואר 2008. ואת כל זה הם דורשים להכיל על כל רוחב המעטפות שמסביב לעוטף עזה, כלומר 40 ק"מ סביב הגבול.

בשיחות המקצועיות שמקיים האוצר עם הארגונים הכלכליים, הוא רוצה לקבוע מקדם שיתחשב בהאטה. הארגונים דורשים שתוכנית הפיצויים תתחשב בגאות. דבר נוסף שנשמע חשוב ביותר לעופר וברוש זה ה"ביחד". הם דורשים להיות שותפים מלאים למו"מ ולכל ההחלטות של האוצר.

הם כמובן לא ירצו לקחת חלק כאשר המדינה תגיע לרמת גירעון שתדרוש ממנה גיוס כספים מאסיבי. את זה יהיה קשה מאוד לעשות בעולם, והאוצר יצטרך לעשות את זה בתוך מדינת ישראל. המשמעות היא שהשוק המקומי כמעט ייסגר בפני פירמות מקומיות לגיוסי הון והמיתון הקיים היום יוחמר בהרבה. *