צרה ושמה: מטוס מנהלים

הכותב הוא יועץ לשיווק ומוציא בשיתוף גלובס הניולזטר השבועי "טרנדים" - להרשמה בחינם, לחץ!

שמחה סיגן הוא יועץ לשיווק ומפרסם בשיתוף גלובס את הניוזלטר השבועי "טרנדים" - להרשמה לניוזלטר בחינם, לחץ כאן

לפני כחודשיים דרש יו"ר וועדת הקונגרס האמריקני מהמנכ"לים של החברות המובילות לייצור רכב שבאו לבקש סיוע מהממשל, להיפטר ממטוסי המנהלים שלהם כתנאי לא פורמלי לקבל את הסיוע ולהינצל מפשיטת רגל.

מנהלי חברות הרכב עוררו את זעמו של יו"ר הוועדה, וכפי שמסתבר גם את זעמו של הציבור האמריקני, כאשר כל אחד מהם הגיע למפגש בוושינגטון באמצעות מטוס המנהלים של החברה שלו - כדי לבקש מיליארדי דולרים שיחלצו אותם ממצוקתם. הם שולחו למשרדיהם וחזרו פעם נוספת לוושינגטון, כשזנבם מקופל והם עושים את כל הדרך ממשרדיהם במערב התיכון במכוניות.

היו אלה אותם מנהלים, חלק מקבוצה נכבדה של מנהלי תאגידי ענק, שרק לפני מספר חודשים הפעילו את כל קשריהם העסקיים והחברתיים כדי להיות מקודמים בתור להזמנת מטוס המנהלים החלומי "גולפסטרים 650" תמורת המחיר הצנוע של 60 מיליון דולר. עתה, הם ואחרים מבטלים בזה אחר זה את ההזמנות, למרות שכבר הפקידו מקדמה סמלית בסך 500 אלף דולר.

20 אלף דולר לטיסת פנים

שוק מטוסי המנהלים בכי רע, לא רק שמתבטלות הזמנות למטוסים חדשים, אלא שתאגידים כמו בנק סיטיגרופ, טיים וורנר ורבים אחרים מוכרים את מטוסי המנהלים המוחזקים על-ידם, מי מסיבות של תזרים מזומנים ומי מסיבות תדמיתיות. ואמנם, התדמית של מטוסי המנהלים מידרדרת במהירות והופכת במידה רבה להיות הסמל הבולט ביותר של משבר האשראי.

התקשורת האמריקנית מתחילה גם היא לנקוט עמדה ולסמן את החברות שהיו מעורבות במשבר האשראי ומחזיקות עדיין במטוסי מנהלים. סוכנות הידיעות AP מדווחת כי שש חברות השקעה מובילות, שקיבלו מיליארדים של דולרים שיעזרו לחלץ אותן מהמשבר, עדיין מפעילות מטוסי מנהלים כדי להטיס את אנשיהן, לא רק לעניינים עסקיים אלא גם לצרכים אישיים. זוהי הפעם הראשונה בארצות-הברית שנוצר באזז תקשורתי המתבטא ב"עליהום" על מנהלים של חברות אשר קיבלו סיוע ממשלתי נדיב, או כאלה המבקשים סיוע כדי להיחלץ מהמשבר, ומחזיקים עדיין במטוסים שלהם.

חברת הביטוח AIG, אשר קיבלה סיוע בהיקף מדהים של 150 מיליארד דולר, מחזיקה בצי של שבעה מטוסי מנהלים, שהוא הגדול ביותר מבין התאגידים. דובר חברת הביטוח אמר לכתב סוכנות AP, כי השימוש במטוסים אלה נעשה במשורה ורק לצרכים חיוניים, וכי החברה ביטלה הזמנה של ארבעה מטוסים נוספים. לאחרונה גם מתפרסמים נתונים על העלויות הגבוהות של הטיסה במטוסים אלה. לדוגמה, עלות של טיסה ממזרח ארצות-הברית למערבה מגיעה לכ-20 אלף דולר, בעוד שמחיר כרטיס לטיסה מסחרית באותו מסלול נע בין 300 ל-900 דולר.

האווירה שנוצרה עקב כך מחלחלת עד לב-ליבם של תאגידים, שהרגישות שלהם לתדמיתם הציבורית גבוהה במיוחד. כך למשל, ההנהלה של יצרן השבבים אינטל הוציאה הוראה חד-משמעית, הדורשת מעובדי החברה ומנהליה לטוס אך ורק בטיסות מסחריות של חברות התעופה.

התקשורת החלה לפרסם גם את שמות המנהלים המשתמשים במטוסי המנהלים של החברה למטרות פרטיות, כמו צ'רלס פרינס, המנכ"ל לשעבר של קבוצת סיטיבנק, שבשנת 2007 הגיעה עלות הטיסות הפרטיות שלו ל-170,792 דולר. או כמו ג'ון מק, מנכ"ל חברת ההשקעות מורגן סטנלי, שהצליח להגיע לעלות של 355,882 דולר בטיסות הפרטיות שביצע במטוסי החברה בשנת 2007. דוברי החברה מדגישים כי עליו להשתמש במטוסים גם לצרכיו הפרטיים בשל בעיות ביטחון אישי, בלי לפרט את מהותן.

בשם הצניעות

עתה, כאשר כספם של משלמי המסים מושקע בהיקפים שמעבר לדמיון בחילוץ של חברות, שההתנהלות של חלק מהן לא היתה דוגמה ומופת לניהול תקין, נוצרה בארצות-הברית אווירה עוינת לא רק כלפי החברות, אלא גם, ואולי בעיקר, נגד תופעות אחרות בחברה האמריקנית. חלקן נתפסות כיום כבעלות אופי פלילי, וחלקן כרדיפת בצע לשמה, המקדשת את המטרות.

לאחרונה נשמע קולם של אלה האומרים, כי גם כאשר אמריקה תחזור לאיתנה, ספק רב אם תהיה זו אותה אמריקה קפיטליסטית, עם דאגה מינימלית לחלש ואווירת התהוללות המבטיחה למוכשרים ולטובים את כל הנאות העולם.