אל תשאפו להישג מדיני

בימי נפוליאון מלחמה היתה אמצעי, בימינו זו ברירת מחדל ליישום רק בסכנת ממש לקיום

במבצע "עופרת יצוקה", נראה שהקבינט אחוז תזזית לסיים את הלחימה בהישג מדיני.

שרת החוץ שואפת לתוצר מדיני מעל ראשו של החמאס ולא איתו. ראש הממשלה ושר הביטחון שמחים לדון עם מצרים, צרפת, ארה"ב וכל גורם בינלאומי אחר על הסדר יציב וארוך טווח שימנע איום צבאי על ישראל מעזה. ממשלת ישראל מוכנה לכל הסכם בתנאי שחמאס לא יהיה צד בו, וזאת על מנת למנוע מהארגון לגיטימציה בינלאומית כל שהיא.

האובססיה הקבינטית להשגת תוצר מדיני ניזונה מהאמונה העיקשת שניצחון צבאי מותנה בהישג מדיני. ללא הישג מדיני, אנו מתבשרים בכל אמצעי התקשורת, אין לניצחון צבאי כל משמעות והוא יתמוסס ויימוג לאחר המערכה.

התיזה הזאת נסמכת על הוגה הדעות הצבאי הידוע קרל פון קלאוזביץ ומיוחסת לקביעתו הקלאסית כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". הלכתו החבוטה של קלאוזביץ הפכה מזה שנים למנטרה שגורה בפי כל. מאמר מערכת חריף ב"הארץ" ציטט את קלאוזביץ ויוסי מלמן נדרש להוגה הדעות הפרוסי בנתחו את תסריטי היציאה מהמערכה בעזה. (1.1.08)

ימי נפוליאון

לאור העיסוק הכפייתי בקלאוזביץ כדאי להוריד אותו מהבוידם ולאוורר קצת את חבילת המלחמה שהוריש לנו. פסיקתו נשענה על שלוש תובנות:

  1. ראשית, המלחמה היא אמצעי ואינה מטרה בפני עצמה. מטרת המלחמה הינה תמיד מדינית.
  2. שנית, המלחמה אינה אירוע יוצא דופן, ובוודאי לא טראומטי, אלא רק "המשך" המדיניות.
  3. שלישית, מאחר והמלחמה הינה המשך כוחני של מהלך מדיני, הרי היא רק אמצעי "אחר", לאו דווקא "אחרון". אי לכך, היא ניטראלית מבחינה מוסרית.

בתקופת קלאוזביץ, שהיה רמטכ"ל צבא פרוסיה וצפה במסע הכיבושים של צבא נפוליאון, היוזמה למלחמה נבעה מאינטרס שלטוני ספציפי, לרוב טריטוריאלי, ולא מרעיון או מאידיאולוגיה כלשהם, דתיים או חילוניים. המלחמות עצמן היו מוגבלות ולא טוטאליות, הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינת יעדיהן, והתנהלו ע"י צבאות מקצועיים, לא עממיים. לכן המלחמה הייתה "המשך" המדיניות ולא החלפתה בדיסקט אלים, אמצעי "אחר" ולא "אחרון" של מהלך מדיני.

בדמוקרטיות מודרניות, המלחמה אינה סתם אמצעי "אחר" או "המשך המדיניות" אלא במפורש "אמצעי אחרון", כשכלו כל הקיצין. מטרתה אינה הישג מדיני כלשהו אלא רק הגנה על הקיום או על אינטרס חיוני. מלחמה כזאת היא, בפשטות, מלחמת מגן. לעומתה, מלחמה המנוהלת כ"המשך" המדיניות וכ"אמצעי אחר" להשגת יעד מדיני כלשהו, טריטוריאלי או אחר, היא מלחמת כיבוש. מלחמות כיבוש זרות לרוח הדמוקרטית וצוברות עוינות והתנגדות הולכת וגוברת בדעת הקהל ובאמצעי התקשורת.

מבצע "עופרת יצוקה" מול החמאס הוא מלחמת מגן מובהקת שצדקתה גלויה לעין וזוכה בשל כך לתמיכה ציבורית מסיבית. לכן, סיומה המוצלח מותנה בהשגת הגנה והרתעה מוחשית ויציבה בפני תוקפנות החמאס. לשם כך אין כל צורך בהישג או תוצר מדיני עם החמאס, מולו, נגדו או מעל לראשו. כל עיסוק כפייתי בכך מחטיא את מטרת המבצע. צריך לומר לדרג המדיני: קלאוזביץ כבר לא גר פה. *

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל