משבר האשראי מהווה עילה לבעלי מניות רבים מקרב הציבור להגיש תביעות ייצוגיות כנגד חברות בהן השקיעו

עמירם לוינברג, מנכ"ל גילת לוויינים, ואמיר בסן-אשכנזי, מנכ"ל ביגבנד , יש משהו במשותף. מעבר לעובדה שהשניים מכהנים כמנכ"לים בחברות ישראליות שנסחרות בנאסד"ק - חברות שמתמודדות עם השלכות המשבר הכלכלי ועם השחיקה בשוויין - יש לשניים דאגה משותפת בחודשים האחרונים, והיא תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד החברות שבניהולם.

כנגד גילת לוויינים הוגשה לאחרונה תביעה ובקשה להכרתה כייצוגית על רקע ביטול מכירת החברה לקבוצת משקיעים בראשות איש העסקים מאיר שמיר. ביגבנד, לעומתה, כבר יותר "ותיקה" במערכת התביעות הייצוגיות, ורוב התביעות שהוגשו נגדה (והיו לא מעט) טענו לפרסום מידע מטעה בתשקיף שהגישה החברה ערב הנפקתה בשוק ההון האמריקני.

לוינברג ובסן-אשכנזי לא לבד. חברות ציבוריות רבות "חוטפות" תביעות ייצוגיות מצד משקיעים, כשהעילות המרכזיות בהן הן הטעיה, תיאור מסולף של המצב הפיננסי, פרסום נתונים שקריים והשמטת נתונים מהותיים.

רק בשבועות האחרונים הצטרפו למעגל הנתבעות חברת הפרמצבטיקה סביינט (בעלת זיקה ישראלית); חברת הכרייה הקנדית Crystallex, שנסחרת בבורסת טורונטו לפי שווי של 71 מיליון דולר; ויצרנית התאים הסולריים JA Solar, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 782 מיליון דולר - וזוהי רשימה חלקית בלבד.

למעשה, בשנת 2008 נרשם שיא של 10 שנים במספר התביעות הייצוגיות שהוגשו מצד משקיעים - ולא במפתיע, לאור המשבר הכלכלי שגרם להרבה מניות לקרוס. ממחקר שערכה חברת הייעוץ הכלכלי האמריקנית NERA עולה כי עד אמצע דצמבר אשתקד (מועד פרסום המחקר), הוגשו 255 תביעות ייצוגיות - לעומת השפל שנרשם ב-2006, 131 תביעות, ולעומת 195 תביעות ב-2007.

כאמור, חלק ניכר מהתביעות הוא נגזרת של משבר האשראי. כמעט מחצית מהתביעות, 110 במספר, קשורות למשבר. מתוכן 20 תביעות הוגשו בגין השקעות של חברות בניירות ערך מסוג ARS, שנזילותם נפגעה על רקע החולשה בשוקי ההון.

רוב התביעות (140) שהוגשו אשתקד, מקוטלגות כמקרים "סטנדרטיים" - הטעיות, השמטות של מידע וכדומה. אם בשנת 2006 הנושא החם שהיווה בסיס להרבה תביעות ייצוגיות היה ה-Backdating, שערוך בדיעבד של אופציות - הרי שבשנת 2007 ואשתקד מספר התביעות בנושא זה פחת, כשב-2008 מדובר היה על 5 תביעות בלבד.

מתוך כלל התביעות שהוגשו אשתקד, קרוב למחצית היו נגד חברות מהסקטור הפיננסי (ולמשבר האשראי יש יד בכך), לעומת 16% בשנים 2006 ו-2007.

נתון נוסף שעולה מהמחקר הוא שהעלייה במספר התביעות לא הובילה לעלייה בסכום החציוני של התשלום ששולם בתביעות שהסתיימו בפשרה. סכום זה עמד ב-2008 על 7.5 מיליון דולר, ונשאר, כמו בשנתיים הקודמות, מתחת לרף של 10 מיליון דולר. לפי הממוצע, סכום הפשרה קפץ ל-38 מיליון דולר - תוצאה של מספר קטן של תביעות ענק שהסתיימו בפשרה והקפיצו בשנים האחרונות את הממוצע כלפי מעלה דוגמת מקרי אנרון ו-Worldcom.

נקודה מעניינת נוספת היא שב-5 השנים שחלפו מאז נכנסו לתוקפן תקנות סרביינס-אוקסלי, הסכום הממוצע גבוה בהרבה מהתקופה שקדמה לתקינה, עם ממוצע של 45 מיליון דולר לעומת 17 מיליון דולר קודם לכן. סכום הפשרה נקבע על בסיס חישוב ההפסדים שנגרמו למשקיעים, סכום שקל יחסית לחשב על סמך נתונים פומביים, אך לא ביחס של אחד לאחד. לפי המחקר, גידול של 1% בהיקף ההפסדים מביא לעלייה של 0.4% בהיקף הפשרה.

המודעות גוברת גם בישראל

וכיצד באה לידי ביטוי המגמה בישראל? ד"ר גיל אוריון, עו"ד ושותף בכיר במשרד פישר, בכר, חן, וול ואוריון, סבור כי ישראל היא "הד" למה שקורה בארה"ב. "מגמת התביעות הייצוגיות נולדה באמריקה, וגם אצלנו היא הופכת להיות שכיחה יותר ויותר", אומר אוריון. "יש היום מודעות גבוהה יותר של תובעים לכוח וליכולת שלהם לתבוע בגין פגיעה בזכויותיהם, וגם בתי המשפט בארץ מגלים פתיחות רבה יותר מבעבר".

אוריון מסביר כי יש שני סוגים של תביעות קבוצתיות (ובהקשר שלנו, מצד משקיעים). הראשונה היא תביעה ייצוגית, בה טוען בעל מניות שהוא ואחרים נפגעו, למשל מניהול לא תקין של החברה. השנייה היא תביעה נגזרת, ובה אם בעל מניות טוען כי החברה עצמה נפגעה בשל האופן שבו נוהלה - הוא יכול לנהל את ההליך (לאחר קבלת אישור בית המשפט, בדומה לתביעה ייצוגית) בשמה של החברה.

אוריון מסכים כי התופעה מתעצמת גם בגלל האווירה המאקרו-כלכלית. "באופן טבעי, המשבר הכלכלי יכול להעלות שאלות בנוגע לאופן ניהול החברה ומידת הסיכון שנטלו מנהליה, וכן תהיות בנוגע לחלוקת דיבידנדים ושכר מנהלים", הוא אומר. עם זאת, להערכתו, דווקא בזמני משבר, בתי המשפט לא ימהרו "לעשות נו-נו-נו" למנהלים, כי ברוב המקרים זו פשוט חוכמה שבדיעבד. "אף אחד הרי לא צפה משבר כל כך סוער", הוא אומר.

ברוב המקרים, אוריון מייצג את החברות שנתבעות. לנתבעות פוטנציאליות הוא ממליץ להיוועץ באנשי מקצוע - עורכי דין, רואי חשבון וכלכלנים - במסגרת הניהול השוטף, לתעד את מהלכיהן, לערוך בדק בית, ולוודא שיש להן תוכניות חירום, כדי לחסוך את כאב הראש שיגיע עם הגשת התביעה הראשונה. "תביעות כאלה יכולות להגיע למאות מיליוני שקלים, הן גוזלות זמן ניהולי, וכרוכות בהוצאות רבות על עורכי דין ומומחים, ובמקרים מסוימים גם בתשלום בגין פשרה או ככל שנדרש מהחברה בבית המשפט".

כך או אחרת, בעלי מניות שמחליטים להגיש תביעה ייצוגית, מבינים כי לא מדובר בתהליך של מספר ימים או שבועות. המחקר של NERA עקב אחר 235 תביעות שהוגשו בשנת 2000, וגילה כי 8 שנים מאוחר יותר, 7% מהתביעות עדיין תלויות ועומדות, ללא הכרעה, ואילו רוב התביעות (59%) הסתיימו בפשרה בין הצדדים.

גם במקרים המעטים בהם התביעה הגיעה לבית המשפט והתקבלה הכרעה בגינה, לא תמיד היא היתה חד-משמעית לטובת אחד הצדדים. המחקר מונה 20 מקרים מהשנים האחרונות, מתוכם 7 מקרים הסתיימו עם הכרעה לטובת הנתבעים, וב-5 ניצחו התובעים. בשני מקרים נוספים התקבלה הכרעה "מעורבת", וב-6 מקרים הצדדים הגיעו לפשרה במהלך המשפט.

ומה צופן העתיד בתחום? ב-NERA מעריכים כי שני גורמים מנוגדים ישפיעו על המגמה של גובה הסכומים בפשרות שיושגו בעתיד. מצד אחד, הפסדי המשקיעים בתביעות שקשורות למשבר האשראי גבוהים משמעותית מאשר בתביעות אחרות. הסכום החציוני בתביעה מסוג זה הוא 3.4 מיליארד דולר, לעומת 387 מיליון דולר בתביעה "רגילה". מכאן מסיקים אנשי NERA כי תיתכן עלייה בסכומי הפשרה.

מצד שני, ב-NERA מציינים כי המשבר הכלכלי השפיע גם על "עומק הכיסים" של החברות הנתבעות. ברוב המקרים, יש קשר כמעט ישיר בין שווי החברה שנתבעת לבין הסכום שהיא משלמת בפשרה. המשבר העולמי "כיווץ" את שווי הנתבעות וגם את הכיסים שלהן (במיוחד בסקטור הפיננסי), ולפעמים אפילו עד כדי מצב של פשיטת-רגל - וכך היכולת שלהן לשלם פוחתת.

תובעים בלי הפסקה

* 255 - מספר התביעות הייצוגיות שהוגשו בארה"ב אשתקד, 110 מספר התביעות מתוכן שקשורות למשבר האשראי.

* העילות להגשת התביעה: 41.5% - פגמים במוצרים (כולל מוצרים פיננסיים); 25.3% - בעיות חשבונאות; 13.1% - תחזיות החברה

* גובה הסכום ששולם בתביעות שהסתיימו בפשרה בשנת 2008: 57% - עד 10 מיליון דולר; 18% - בין 10 ל-19.9 מיליון דולר; 13% - בין 20 ל-49.9 מיליון דולר; 6% - בין 50 ל-99.9 מיליון דולר; 6% - למעלה ממאה מיליון דולר