מבצע מדשדש, פוליטיקה מבעבעת

הפנטזיה: אנייה בחוף עזה אוספת את הנייה, א-זהאר וג'עברי ומשיטה אותם לביירות

חוק הכלים השלובים של הפוליטיקה הישראלית קובע: כאשר מבצע צבאי מתחיל לדשדש, הפוליטיקה מתחילה לבעבע.

הפוליטיקה, כמאמר המשורר, היא בבחינת "מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר".

השיח הפוליטי יקבע אם היה כאן ניצחון או כישלון, הישג או חידלון. אלה שתובעים לסלק את החמאס מעזה, ידברו על פספוס היסטורי. אלה שמסתפקים בהשבת החיים הנורמליים לנגב וצמצום ההברחות, יצביעו על ההישגים.

מלחמות, להבדיל מספורט, שוב אינן מסתיימות בהכרעה ברורה. התוצאה נקבעת בפרשנות ולפוליטיקה הפנימית, כמו לדרבי, חוקים משלה.

בתום מלחמת לבנון, למשל, היה נסראללה משוכנע שהוא הובס. הפוליטיקה שלנו, שחיפשה את ראשם של בכירי הממשלה והצבא, שכנעה אותו שהוא ניצח. לא במקרה שותק נסראללה ודומם החיזבאללה כאשר ישראל, מטעמי ביטחון מוצדקים, מפרה את הריבונות הלבנונית יום וליל, ביבשה, בים ובאוויר. לא במקרה ירה נסראללה כמעט מדי ערב 30 אלף מילים אך לא טיל אחד מתוך 30 אלף הטילים שלו.

הוויכוח על המשך מבצע "עופרת יצוקה" או סיומו הוא ויכוח לגיטימי. אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט, משוכנע שחייבים להמשיך ולהסתער. אם תשאלו את הרמטכ"ל גבי אשכנזי או את ראש אמ"ן עמוס ידלין, הם יאמרו, שהמטלות בוצעו, יעדי הבסיס הושגו. החמאס הוכה קשות, כוח ההרתעה שוקם, לא נפתחו חזיתות נוספות וישראל ניצבת על סיפה של מציאות חדשה בדרום.

ניתן לסיים את המבצע תוך יומיים-שלושה או תוך שבועיים-שלושה. לממוטטי החמאס יידרשו חודשיים-שלושה. ההבדל בין החלופות הוא במספר הנפגעים, שלנו ושלהם, בהעמקת הקרע עם טורקיה, ירדן, קטאר ומדינות אחרות, במחיר המדיני והכלכלי, ביחס שבין השקעה לתשואה.

אחד הפוליטיקאים הישראלים נשאל על-ידי בכיר האיחוד האירופי, חוויאר סולנה, לתמונת הסיום שלו. אנייה בחוף עזה, השיב הפוליטיקאי הישראלי, אוספת את איסמעיל הנייה, מחמוד א-זהאר, אחמד ג'עברי וחבריהם ומשיטה אותם מעזה לביירות.

תמונה כזו, אם תצולם ברגישות, יכולה בהחלט להוות סיום רומנטי למבצע. קיימת במקרה כזה בעיה קלה בתיאום ובתזמון: חילופי משטר באמצעות מלחמה, קשים ויקרים לביצוע, מעיראק עד אפגניסטן בואך לבנון.

ישראל, אם הבנו נכון, לא יצאה למבצע כדי להחליף שלטון בעזה. אבו מאזן או סלאם פייאד לא לוהקו לתפקידו של באשיר ג'ומאייל המנוח במלחמת לבנון הראשונה. קשה יהיה להרכיב ועדה קרואה לעזה, גם אם נסרוק בקפידה את כל המרחב שבין מצרים לליגה הערבית.

החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש רחוקה מלהיות כליל השלמות. היא מכירה, במשתמע, ברצועת עזה כרצועת חמאס. אך יש בה יתרונות לא מבוטלים: נסיגה רק לאחר הפסקת אש, הטיפול בהברחות קודם לסוגיית המעברים, ההברחות יהוו הפרת הפסקת האש.

הימנעות ארצות הברית בהצבעה, שבפוליטיקה הישראלית עטו עליה בחדווה אופוזיציונית, איננה חדשה ולא תקדימית. ארה"ב נמנעה בהצבעה בפרשת מנהרת הכותל ואירוע הדמים שבעקבותיה, 1996, נמנעה בעת פלישה לרפיח, 2005, והצביעה נגד ישראל יותר מפעם אחת בעת מבצע "חומת מגן".

ראש הממשלה אולמרט אמר בפתח ישיבת הממשלה היום, שישראל מתקרבת ליעדים שהציבה לעצמה ונדרש עוד מאמץ נוסף. היעד, אמר, הוא שינוי המציאות "הביטחונית" בדרום.

בין שר הביטחון ברק, שסבור שהיעד הושג, לשרת החוץ לבני, שחתרה לסיום יזום וחד-צדדי - כדאי שראש הממשלה יזכור, שאף שקיים פיתוי גדול וקורץ להמשיך הלאה - תפסת מרובה לא תפסת.

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2