צו 8 לעסקים

איבוד לקוחות והכנסות הן שתי הבעיות הקריטיות של בעלי עסקים המקבלים צו 8, ומחויבים לעזוב הכול ולהתגייס מיידית לשירות מילואים. מלבד תשלום ביטוח לאומי על אובדן ימי עבודה, אף אחד אינו טורח לפצותם על ההקרבה העסקית. "ההשפלה הכי גדולה הייתה שהמדינה פיצתה עסקים בקו עימות ולא מילואימניקים", אומר אחד מהם על הנזקים שנגרמו לו במלחמת לבנון השנייה. מסתבר שהבעיה מחמירה אף יותר בתקופת מיתון

ביום השני ללחימה בעזה אישרה ועדת חוץ וביטחון את בקשת שר הביטחון, אהוד ברק, לגיוס מוגבל של חיילי מילואים לתמיכה בהמשך הלחימה. ביום התשיעי, אישרה הוועדה גיוס נוסף של עשרות אלפי חיילי מילואים, בכדי לאפשר את הרחבת הפעולה והעמקתה. על-פי צה"ל, מרבית המילואימניקים שנקראו ל"עופרת יצוקה" בצו 8 משתייכים למערך הלוחם, חלקם לפיקוד העורף והיתר למערכי הצבא השונים.

צו 8 הוא פקודת גיוס מיידית. לעזוב הכול - שכירים את מקום עבודתם ועצמאים את העסק שלהם - ולהתחייל. היעדרות בגין שירות מילואים, בין אם בצו 8 ובין אם בשוטף, היא בעייתית. לא אחת שמענו על עצמאים שאיבדו עסקאות והכנסות, ועל שכירים שפוטרו ממקום עבודתם בגלל יציאה למילואים. אם כי בארבע השנים האחרונות מסתמנת מגמת ירידה במספר התביעות נגד מעסיקים שמפטרים עובדים-שכירים שיצאו למילואים. מבדיקה שערכה התאחדות התעשיינים עולה כי מדובר בירידה של 56%, מ-114 תביעות ב-2004 (מתוכן 47 התבררו כמוצדקות), ל-50 תביעות ב-2007 (מתוכן שלוש התבררו כמוצדקות, 20 הסתיימו בפשרה והיתר עדיין בבדיקה).

אשר לעצמאים, מלבד תשלום מביטוח לאומי בגין אובדן ימי עבודה (המחושב לפי ממוצע המקדמות ששולמו בשלושת החודשים שקדמו לגיוס), הם אינם מפוצים בגין הפסדים כספיים שנגרמו בעקיפין כתוצאה מהיעדרותם. הבעיה, כך מדווחים לנו מילואימניקים, כפולה ומכופלת בימים בהם מנשבות רוחות מיתון לצד רוחות המלחמה. לדברי נשיא לשכת העצמאים (לה"ב), עו"ד יהודה טלמון, עצמאים רבים נקראו ל"עופרת יצוקה" בצו 8 אחרי שלושה חודשים של האטה משמעותית בפעילות העסקית וקיטון במחזורים. "גם כשישובו מהשירות צפויה להם תקופה לא קלה, שהרי אנו בפתחו של מיתון", הוא אומר ומציע לבוא לקראת המילואימניקים-העצמאיים בדחיית הגשת הדו"חות החודשיים למס הכנסה, לביטוח לאומי ולמע"מ בכ-60 יום; בפריסת חובות לרשויות המס, אם נצברו כאלה; ובפריסת תשלומי הארנונה. "לעשות זאת כצעד מניעה ראשון, שיחסוך לעצמאי המגויס קנסות. חוק המילואים שנכנס לתוקף זה מכבר אמנם מטיב את מצבם של חיילי המילואים, ובכללם העצמאים, ומעניק להם יותר הטבות והקלות, אך יש לזכור כי להבדיל מהשכיר, המילואימניק העצמאי מסתכן באובדן הכנסות גם בזמן שירות המילואים וגם לאחריו".

"כל פעם שאני במילואים, אני מאבד לקוחות"

סיפורו של רב-סרן במילואים, מנחם עונר (42) מגלם קונפליקט. מצד אחד, הוא פטריוט שמקפיד להתנדב לשירות מילואים, וגם הפעם, כמו במלחמת לבנון השנייה, התייצב לשירות מילואים ביומו הראשון של המבצע בעזה. מצד שני, הוא בעל עסק קטן ("פלא קור" ממושב מולדת) המוחא על אוזלת ידה של המדינה, שאינה מפצה על הפסדים כספיים הנגרמים לעסק בעקבות היעדרות לצורך מילואים. "כשאני במילואים, העסק שלי מושבת כמעט לחלוטין ואין מנגנון שמפצה אותי על כך", אומר עונר. "גם מלחמת לבנון השנייה הסבה לי נזק כספי משמעותי, שאף אחד לא פיצה אותי עליו. החור הגדול שנגרם לי אז בכיס, אילץ אותי לעזוב את המשפחה לתקופה מסוימת לטובת חיפוש עבודה בחו"ל. ההשפלה הכי גדולה בעיניי הייתה שהמדינה פיצתה עסקים בקו עימות ולא מילואימניקים כמוני, שאמנם העסקים שלהם יושבים מחוץ לקו אבל הם נלחמו בשביל המדינה. גם התשלום מביטוח לאומי בגין אובדן ימי עבודה הוא סיפור עצוב, כי מקבלים רק חלק ממה שבאמת מגיע".

עונר, אב לשלושה, מתפרנס ב-12 השנים האחרונות ממתן שירות תיקוני מקררים ומזגנים בעיקר לחקלאים, למסעדות וליחידים. "כשמקרר או מזגן מתקלקל, הלקוח לא יכול לחכות לך עד שתחזור ממילואים. הוא רוצה שתתקן לו את המכשיר כאן ועכשיו. לכן, בכל פעם שאני במילואים, אני מאבד לקוחות", אומר עונר. הוא אמנם מעסיק שני עובדים, אך אלה לא יכולים לספק את כל המענה הנדרש, ו"חוץ מזה", הוא מדגיש, "לבעל העסק אין תחליף. לקוחות רוצים אותך כי אתה הפנים והרוח החיה של העסק".

*האם הפרנסה לא קודמת לפטריוטיות?

"הפרנסה היא לא מעל הכול. אם אנחנו לא נשרת, אז מי ישרת את המדינה? זה בדיוק הזמן ליישם ולתרום את כל מה שלמדתי במסגרת הצבאית במשך שנים. כך עשיתי במלחמת לבנון השנייה, וכך אני עושה הפעם. אני יוצא למילואים כי אכפת לי מהמדינה הזאת".

"מדובר בנזק של עשרות אלפי שקלים"

שחר סימון, לוחם צנחנים שגויס בצו 8, לא עונה לסלולרי. סימון (30) הוא קיבוצניק מקיבוץ רמת הכובש, שמנהל, יחד עם אלעד סלע (40), אף הוא חבר הקיבוץ, מיזם בבעלות הקיבוץ לגידול נבטים ("עלעלים"). התוצרת - כעשרה סוגי נבטים הגדלים על גבי מצע מנותק - נמכרת במסעדות, בבתי-מלון, בחברות קייטרינג, בחנויות אורגניות, ברשת רמי לוי ואצל ירקנים, בהיקף כולל של כמיליון שקל בשנה.

סלע מדווח על קושי רב בניהול העסק לבד, בלי סימון. "כל הנטל נופל עליי. אמנם האצלתי סמכויות לעובדים, אבל אף עובד לא יכול למלא באמת את מקומו. אי-אפשר לקחת עובד ופתאום להפוך אותו למנהל. אין לו את הידע ואת ההכשרה איך ומה לעשות. לכן, הפיתוח העסקי והלוגיסטי והטיפול במשכורות ובחשבוניות שהיו בתחום אחריותו של שחר - נעצרו. אם הוא לא יחזור בימים הקרובים, ייתכן שנאלץ לשכור קבלני משנה לדברים מסוימים".

*האם ההיעדרות של סימון הסבה למיזם נזק כספי?

"ההיעדרות של שחר מעכבת לנו תכנית יציאה לשווקים חדשים בארץ ובחו"ל. קשה לי להעריך את הנזק העתידי, אך לדעתי מדובר בעשרות אלפי שקלים".

*האם העובדים "מגויסים" יותר לעסק?

"שבעת העובדים שלנו הם ערבים מטירה. יש להם חברים בעזה, ולכן המורל פה לא טוב. התחושה הכללית לא טובה ולא קלה. מזלנו, שהתפוקה שלהם לא נפגעה בגלל זה. קשה להם עם זה שאחד מהמנהלים הולך לעזה. שחר הוא אדם עדין שלא מסוגל לפגוע בנמלה, וקשה להם לחשוב שהוא אולי פוגע באנשים בעזה. אני בכל אופן, מנסה להפגין רגישות, להשתתף בצערם על המצב. אמרתי להם שאני מצטער מאוד על המצב שנוצר".

"אם הייתי קרבי, העסק שלי היה בצרה צרורה"

יהודה שוויצר, בעל משרד יחסי הציבור "אייטם מדיה", גויס אף הוא בצו 8. הוא אמנם לא לוחם בעזה, אלא משרת במערך ההסברה של פיקוד העורף ברמלה, אך טרוד כל שעות היממה בעניינים שלשמם גויס. "מזל שאני לא קרבי", הוא אומר. "אם הייתי קרבי, העסק שלי היה בצרה צרורה. מאחר שאני לא, מדי פעם מתאפשר לי לפתוח את הלפטופ ולתת שירות ללקוחות שלי. הלקוחות מייצרים תכנים, ואין ברירה אלא לספק להם שירות". עוד לדבריו, עוזרים לו במשימה שלושה תקציבאים שהוא מעסיק, אך לא במאה אחוז. "העובדים שלי, שלשמחתי אף אחד מהם לא גויס, מגויסים לעבודה. אני סומך עליהם אבל יש הרבה מידע שנמצא אצלי בראש. בעסק קטן, הבעלים הוא גם הרוח החיה של העסק. הנוכחות שלו הכרחית. בעל עסק כזה לא יכול להתנתק פתאום לשבוע-שבועיים-שלושה או יותר".

*איך הלקוחות מגיבים?

"הלקוחות מבינים מאוד ומתחשבים מאוד, וזה נותן הרגשה טובה. אני מצדי, וגם אמרתי להם את זה, עושה הכול כדי שלא ירגישו בחסרוני הזמני. אבל זה מצריך ממני הרבה. במקום ללכת לישון בשעה סבירה, אני יושב לכתוב הודעות לעיתונות, לראיין לקוחות, לעשות תחקירים, לדבר עם עיתונאים ועוד. הבעיה הכי גדולה היא שאין לך מושג מתי אתה חוזר הביתה. זאת בעיה קשה, כי אתה לא יודע מתי לקבוע פגישות וכדומה".

"תודה לאל, שיש לי לקוחות שמבינים אותי"

יורם כהן (42) גויס אף הוא בצו 8 לענף ההסברה של פיקוד העורף. כבעלים של "בלין אדטו כהן", חברת פרסום המתמחה בתחום הרפואי, הוא מסביר למה מפלס הלחץ שלו נמוך יחסית למילואימניקים-עצמאים אחרים. "למזלי יש לי 'בק אפ' טוב מאוד במשרד", הוא אומר ומתכוון לשותפיו לעסק. "אני לא יודע מה עושים בעלי עסקים שיוצאים למילואים ואין להם שותף". למרות האמור, כהן, שאמון על ליווי וייעוץ ללקוחות המשרד, חושש כי היעדרותו עלולה להזיק לעסק. "בעסק קטן כמו שלנו, חסרונו של מנהל-בעלים מורגש. תודה לאל, שיש לי לקוחות שמבינים אותי".

"יש דברים שרק אני עושה בעסק והם נפגעים"

גם מפלס הדאגה של איציק כרמי, יצרן ויצואן ירקות שגויס בצו 8, נמוך יחסית. ב"משק כרמי" וב"כרמי אקספורט", שתי החברות שבבעלות משפחתו, עובדים גם אביו ואחיו. "מדובר בעסק משפחתי, שמטבע הדברים מתפקד יפה גם כשאני, המנכ"ל, לא נמצא", אומר כרמי (39) רגע לפני שנכנס לעזה. יחד-עם-זאת, הוא מדווח על פגיעה בגבייה ובעבודה השוטפת מול הלקוחות בחו"ל כתוצאה מהיעדרותו בשבועיים האחרונים. "יש דברים שרק אני עושה בעסק והם, מן הסתם, נפגעים. קשה לי לכמת את הנזק בכסף, אבל הוא בהחלט נגרם".

למרות האמור, כרמי, לוחם צנחנים ממושב משמרת, לא היסס להתנדב למילואים, בדיוק כפי שעשה במלחמת לבנון השנייה, במהלכה נפצע ואושפז בבית-החולים לחודש ימים. "הרבה יותר מפריע לי שלא ראיתי את אשתי ושלוש הבנות שלי כמעט שבועיים, מאשר נזק כספי כזה או אחר שנגרם לעסק", הוא אומר". **