מיתון? פיטורים? סטיגמות בצד, בואו לעבוד בבניין

כבר לא מדובר בהערכות או בנבואות פסימיות. המיתון הכלכלי כבר כאן ומדי חודש מצטרפים עשרות אלפי עובדים למעגל האבטלה ההולך ומתרחב. שיעור הבלתי מועסקים בישראל נכון לחודש נובמבר עומד על 5.9%, אך בבנק ישראל מעריכים שעם העמקת המיתון שיעור האבטלה הממוצע הצפוי ב-2009 יהיה 7.6% ויעלה עד 8% בשנת 2010. אבל מנגד, יש תחום עתיר כח אדם שהישראלים, במיוחד היהודים, לא ששים להצטרף אליו - נדל"ן. להיות יזמים כן, גם מתווכים, שמאים ועורכי דין המטפלים בתחום הנדל"ן כמובן לא חסר, אבל אף אחד לא חושב להיות נדל"ניסט של ממש בשטח. וביקוש לא חסר: כשהעובדים הזרים הולכים ומתמעטים, ועל רקע חוסר היציבות של זרם העובדים הפלשתינים, יותר ויותר חברות בנייה יאמצו בשמחה עובדים ישראלים. צריך גם לזכור שהחברות הללו מוכרחות כל העת להצטייד בעובדים חדשים (בעיקר בגלל המגבלות על הזרים), כך שגם בתקופה של האטה יחסית בעבודות הם עדיין זקוקים לכח אדם שמוכן להצטרף לענף.

"קצת פאדיחה"

אבל יש גם בעיה. הענף זקוק כאמור לעובדים, אבל חייב אותם מאוד לא מפונקים. "ישראלים קצת לא בנויים לבניין. צריך שיהיה לך כוח פיסי, זה הרבה שעות בשטח וצריך להרים פלטות", אומר ניר אסולין, בן 23 העובד בבניין. אסולין הצטרף לתחום במסגרת מבצע לגיוס עובדים של חברת תדהר. לדבריו, כיוון שיש הרבה עובדים זרים בתחום אז לא צריך ישראלים. "הזרים יותר נוחים", הוא אומר ומציג צד נוסף שלא היה קיים בעבר, "יש גם סטיגמה של עובד זר, ערבי, זה קצת פאדיחה, אני לא אומר לאנשים שאני עובד בניין אלא עובד בגבס".

לדברי יוסי גורדון, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, "בנייה זאת עבודה פיזית מאוד קשה, העבודה הרטובה, ועובדים שישה ימים בשבוע. מתחילים מאוד מוקדם, כי עובדים בשעות האור בדרך כלל ועובדים הרבה שעות יחסית. אין בעיה של שכר בענף, הוא גבוה, אבל יש בעיה שהיא ייחודית לענף שבניגוד למפעל תעשייתי, בענף הבנייה זה לפי פרויקטים, גומרים ועוברים למקום אחר. יש בעיה מסוימת של קביעות וזה גם מרתיע אנשים ועד היום לא היה ממש אופק".

אמנון טלבי, בן 23, עובד עם אסולין בגבס. הם התחילו אחרי השירות בצה"ל בבניות שיש בשלד ואחרי שלושה חודשים עברו להתמחות בעבודת גבס בתוך עבודת השלד. שניהם עובדים בימים אלו בפרויקט אחוזות הנשיא ברחובות שבונה תדהר. "יכלו להיות הרבה עובדים בענף", אומר טלבי, אך מעביר ביקורת על חברות אחרות שמשלמות משכורות נמוכות. "יותר זול להם להעסיק זרים למרות שעובד ישראלי הוא יותר טוב, עם ראש יותר גדול, איכות יותר טובה ואכפתיות. בתדהר היה שווה להם להשקיע עוד כמה שקלים והם חוסכים בסוף בעלויות, כי אם פועל זר עושה עבודה לא טובה אז צריך לתקן אותה".

גלובס: כל אחד יכול?

טלבי: "זאת עבודה שמכניסה כסף, אך היא לא מתאימה לכל אחד. אני עבדתי בחקלאות וגדלתי על תרבות של עבודה. גם בעיר יש אנשים שעובדים קשה אבל אולי קשה להם עם השם של בנייה. צריך לתת את התנאים שאני מקבל, שזה הגיוני, לדבר עם הישראלים בשפה שהם מבינים ולתת להם גם זמן למידה".

התאחדות הקבלנים, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה והסתדרות עובדי הבניין והעץ פועלות כיום יחד לעידוד קליטה של חיילים משוחררים ודורשי עבודה ישראלים בענף הבנייה.

דוחפים לבנייה הרטובה

לדברי יוסי גורדון, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, "הישראלים בולטים יותר בעבודות הגמר של מיזוג אויר, חשמל, גבס, תבניות וכו'. לעומת זאת בבנייה הרטובה - שלד (טפסנות וברזלנות), טיח וריצוף, יש יחסית מעט ישראלים. חשוב להבין שהיום, עם התיעוש בבנייה, זה לא ממש עבודות רטובות, אבל עדיין יש משהו כמו 35 עד 40 אלף עובדים בעבודות הרטובות ואנחנו עושים עכשיו מאמץ להכניס ישראלים גם לעבודות האלה, שהן בעצם עבודות ה'הארד קור' של הענף".

תוכניות קודמות שקידמה הממשלה בעבר לקליטת מובטלים כפועלי בניין בענף הבנייה לא הניבו תוצאות ומספר המובטלים הישראלים שנקלטו היה אפסי. הסיבות לכישלון חוסר שיתוף פעולה מצד לשכות התעסוקה שלא הפנו מובטלים לענף ואי העברת כספים לחברות הבנייה בגלל בירוקרטיה. כעת, מאמין גורדון שכבר רואים שינוי לטובה ושתהיה הצלחה בגיוס של עובדים. אולי שיתוף הפעולה העכשווי בין הסתדרות עובדי הבניין והעץ והתאחדות הקבלנים יצליח למשוך מובטלים ישראלים, חיילים משוחררים ועולים לעבודה בענף.

לאחרונה הועבר תקציב של כ-30 מיליון שקל מהאוצר לקופת התאחדות הקבלנים והקרן לעידוד הבנייה לצורך הנושא. כמו כן, יש שיתוף פעולה עם משרד התמ"ת והיחידה להכוונת חיילים משוחררים לצורך הרחבת התמיכה ושיפור בתהליכי ההכשרה והגמישות בהתאמתם לצרכים, כולל מסלול מקוצר למתאימים לאופק ניהולי באמצעות קורס "מנהלי עבודה".

כמו כן, ניתן דגש מיוחד לתמיכה לחיילים משוחררים. מבוצע תהליך לגיוס חברות בנייה שישתתפו במיזם באמצעות מחויבות לשילוב ישראלים, למרות התקופה הקשה במשק ובענף. אל חברת תדהר שהייתה החלוצה, ולחברת אביב שהצטרפה לפני כמעט שנה לפיילוט, הצטרפה חברת סולל בונה, שכבר התחייבה לקלוט חלק מהעובדים הישראלים.

יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ טוען כי היום התנאים בשלים לקליטת דורשי עבודה, עולים וחיילים משוחררים בענף הבנייה. לדבריו, הענף מציע היום לדורשי העבודה מקצוע עם אופק שמציע משכורות הוגנות, הכשרה מקצועית מסובסדת ואפשרות להתקדמות מהירה לתפקידי ניהול ואף ללימודים אקדמאיים בתחום. הסכם העבודה הקיבוצי מבטיח לעובדים שכר גבוה יחסית ומענקי התמדה ותמריצים לעובדים שיתמידו בענף.

שכר התחלתי: 7,000 שקל לחודש

בחודש הבא תיפתח המדינה קורס ראשון של שלדאים (בנאים וטפסנים) לעבודה בענף הבנייה. התאחדות הקבלנים והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה מנסים לפתות את הישראלים גם בהבטחות למסלול מקוצר לניהול. אחרי 3 שנות עבודה יוכלו העובדים המצטיינים להתקבל ללימודי מנהלי עבודה ולהתקדם בענף.

ומה בנוגע לשכר? העובדים יקבלו בתקופת הלימודים שכר שנע בין 3,000 שקל ל-4,500 שקל לחודש, וזאת רק עבור הלימודים ללא עבודה באתרים. לאחר שלושה חודשים הם יקלטו באתרים לצורך סטאז', בשכר של 7,000 שקל. בגילום מענקי ההתמדה והתמריצים ניתן להגיע לשכר של יותר מ-8,000 שקל. בנוסף, מקבלים העובדים דמי התמדה גבוהים, שיכולים להסתכם בלמעלה מ-20,000 שקל למתמידים לאורך שנתיים בפרויקט. על פי נתוני הלמ"ס, השכר הממוצע בענף הבינוי עמד באוקטובר על 6,944 שקל לחודש. מדובר במקום טוב באמצע (השכר הממוצע עוד על 7,812 שקל לחודש) - גבוה בהרבה מעובדי המסעדות והחקלאות (3,750 שקל ו-5,343 שקל, בהתאמה) ובפער צפוי ומשמעותי מעובדי מקורות וחברת חשמל (18,871 שקל לחודש).

"היתה לנו מחלקת תרבות, אנשים קראו ספרים"

"עד 1967 הייתה גאווה לעבוד בסולל בונה. אבל אז התחילו להגיע הפלסטינים, שהיו יותר צעירים, ועבודת הבניין היא מאוד קשה פיסית. ביום שמש, בחורף גשם, אין חדר אוכל, מקלחות או מקום סביר לאכול. העובדים המבוגרים שלנו לא יכלו להשתוות לערבים הצעירים והזולים. נוצרה תחרות שהפועל העברי לא יכול לעמוד בה בגלל גילו. מנהלים הסתכלו פחות על האיכות ויותר על המחיר וכך לאט לאט נפלטו אנשים ולא נכנסו חדשים במקומם, ואז הגיעו הפועלים הזרים והוציאו את הצורך בפועלים ישראלים מכל הסוגים".

כך מסכם את המצב יהושע רפפורט, מנכ"ל סולל ובונה. החברה, מבית שיכון ובינוי, פועלת בישראל עוד משנת 1924, אז מרבית העובדים היו יהודים. בתחילת שנות ה-80 עוד עבדו בשיכון ובינוי כ-23 אלף עובדים, כולם ישראלים. הרבה מפורסמים עברו בחברה הוותיקה: המהנדס בייגה שוחט, הפועל דוד לוי, הפקידה גולדה מאיר והמנכ"ל הראשון דוד רמז.

רפפורט: "כל מפעלי כור הוקמו על ידי סולל בונה, עד שבסוף שנות ה-50 ההסתדרות חששה שיש לנו יותר מדי כוח. זה אנשים שבנו את המדינה, פעם הייתה גאווה לעבוד בסולל בונה או להיות חבר באגד, אך היום האמא היהודייה לא רוצה שהבן יעבוד בבניין אלא בהיי טק או שיהיה רופא. העובדים שהגיעו בזמנו עם גלי העלייה היו ברמה כזאת גבוהה שהיום הם היו יכולים להיות מהנדסים או פרופסורים, הרמה הערכית של הפועלים הייתה גבוהה, הייתה לנו מחלקת תרבות, אנשים קראו ספרים, אלה אנשים ברמה שאתה לא מוצא היום בתחום. היום מחפשים יותר את הכסף ופחות את האידיאולוגיה, רק שורה תחתונה. איפה הערכים? איפה בניית הארץ? צריך לזכור את העבר ולטפח אותו".

וזה לא שהם לא מנסים. בשנת 2000, כשבנו את הארובה השלישית בחדרה בגובה של 300 מטר, גייסה סולל בונה יחידה אינטגרלית של צנחנים שסיימה את השירות הצבאי. החיילים המשוחררים השתכרו יפה, לימדו אותם את הענף, ומהר מאוד הם נהיו מקצוענים ואפילו קיבלו במתנה כרטיס טיסה לחו"ל. בסופו של דבר, אף צנחן לא נשאר בחברה.

בשנת 2003, בתקופה שאפי איתם היה שר הבינוי והשיכון, גויסו עובדים יהודים מהזרם הדתי-לאומי. רב חשוב נתן הוראה לתלמידיו שילכו ל"שנת שירות" בתחום הבניין וכך היה. גם הפעם המצטרפים קיבלו שכר מעבר לרגיל ועבדו טוב. בודדים נשארו.

בנצי משולם, מנהל מחלקת הבטיחות, עובד 42 שנה בחברה. אביו יצחק היה מנהל עבודה ואחיו עובד בה משנת 1974. לדבריו, "בשנים הקרובות לא תהיה ברירה והישראלים יצטרפו לענף כי העובדים הזרים יעזבו. כוח העבודה בענף משתנה בגלל שיש הרבה קבלני משנה, אבל בשיכון ובינוי יש עובדי חברה ישראלים שעולים יותר אבל גם שווים יותר".

פעם היו פועלים, היום נשארו רק המילים: "יפונקה", "טפלה", או "שנורגריסט"

"אני לא מכירה הרבה אמהות יהודיות שהיו רוצות שהבן שלהן יהיה פועל בניין, אבל פעם להיות פועל בניין זה היה מכובד", מספרת אורלי אינדיצקי, מנהלת אבטחת איכות, העובדת 28 שנה בחברה. אינדיצקי מסבירה שיש היום הרבה מונחים בתחום הבניין שמקורם ביידיש, כמו "יפונקה", "טפלה", או "שנורגריסט", שמקורם בפועלים יהודים עולים חדשים מאירופה שעבדו בענף.

עובדים חדשים נקלטו תחת הגדרה של "זכות עבודה", בהמשך הם נחשבו "עובד קבוע", לאחר מכן "יציב יומי" ועובד מן המניין נקרא "יציב חודשי".

העוצמה של המפעל ההסתדרותי היתה באותה ימים עצומה: העובדים בחברה היו חייבים לקבל משכורת בבנק הפועלים ולהיות חברים בקופת חולים כללית. באחד במאי העובדים השתתפו במצעדים או שעזרו בבניית ביצורים ביישובי הספר דאז, כמו בית שאן. לא דיברו על כסף, אלא בנו מקלטים ומשימות לאומיות אחרות.

שמעון נגר, מנהל הדרכה, 27 שנים בחברה, אמר: "פעם סולל בונה היה קונצרן עם חברות מתחומים שונים מתחתיו: פניציה, כור, חברות שיש, בטון, נגריות, מקררי קור-עוז, חברת העוגן לייצור ספינות, ביטוח הסנה ועוד".

אבנר אביטן, 32 שנה בחברה, אביו חיים שימש כמנהל עבודה של בית אבות בירושלים לפני שפרש לגמלאות, וכעת אבנר משמש כמנהל פרויקט ממילא בירושלים. אביטן מחזק את דבריו של משולם לגבי השקעה בעובדים ואומר: "אתה צריך את הגרעין שלך של העובדים המסורים".

shauly-a@globes.co.il