עיקר ההתעניינות התקשורתית במה שלא היה אמור להיות יותר מטלנובלה יומיומית (מיד נשוב אל ההגדרה המדויקת של הז'אנר), נבעה מזהות יוצריה, במיוחד זו של רם לנדס. אם מי שיודע דבר או שניים על ההתנהלות מאחורי הקלעים של מהדורת החדשות, יוצר סדרה על עיתונאיה ומגישיה, הרי שחייב להיות בה יותר מקורטוב של אמת. ברוח זו (שיחסי הציבור עודדו) הוצגה גלי (יעל בר-זוהר) כבת-דמותה של מיקי חיימוביץ', וגם לדמויות האחרות בסדרה נמצאו דמויות מקור במציאות.
חלק גדול מהצופים, שבדרך-כלל לא נמנים עם הגרעין הקשה של צופי סדרות כאלה, צפו בה קצת כפי שצופים בגרסה מצחיקה-פחות של "החרצופים", כאשר הדמויות הן בעצם בובות שנועדו לייצג מישהו מוכר ולהקצין את מאפייניו לכדי קריקטורה. הייתה זו מלכודת הדבש של "חשופים", שכן לטלנובלה חוקים משלה - ואחד מהם גורס "נגעת - נסעת". כלומר, אם צפית בכמה פרקים ברצף, ואפילו יצאת ידי חובתך במלמול של "מה זה השטויות האלה?" (שכן כלל ידוע הוא בקרב גבוהי המצח, כי ניתן לצפות גם ב"חומרים אסורים" ובתנאי שאחת לכמה זמן אתה משלם את מס השפתיים הראוי), הרי שנתפסת, כי באמת - לפעמים אין כיף גדול יותר מלהתמכר להבל-הבלים הזה. אופס, הנה זה קורה גם לי.
כדי להקל על הציבור, שמפחד להיתפס בדרכו בין הסינמטק לספרייה כשהוא צופה ב"טלנובלה", החליטו לכנות את הז'אנר בשם "דרמה יומית". מה בין דרמה יומית לבין טלנובלה? בערך אותם ההבדלים שבין "בלתי מעורבים" ל"נשים וילדים", כלומר - סמנטי בלבד.
אני מודה שלא עקבתי בנשימה עצורה אחרי הנעשה במערכת החדשות של ערוץ 4 (כך נקראת התחנה המשדרת בסדרה), אבל בכל פעם שבה נחשפתי ל"חשופים", דווקא נהניתי וציינתי לעצמי שאילו הייתי מנוי של חברת הכבלים, יש סיכוי ש"חשופים" הייתה ממלאת אצלי את הצורך לשבת כחצי שעה רגועה, מדי יום, מול המסך, ולא להתאמץ יתר על המידה (ערך שאני משתדל לקדש גם באספקטים אחרים בחיים).
ייחודה של הטלנובלה הישראלית הוא בהיותה כור היתוך לשחקנים מתחילים ולשחקנים ותיקים גם יחד, ואילו "חשופים" הגדילה לעשות, ולצד שחקני העונה הקודמת, הציבה בכמה תפקידי משנה ליהוקים מפתיעים כמו מרינה מקסמיליאן בלומין (המפתיעה לטובה) בתפקיד כתבת לענייני ערבים (ותודו שיש כאן סוג של הומור), או אורנה זץ, כגרושתו של מנכ"ל החדשות (דץ כגרושה? החבר'ה שם ממש מתפרעים!). אבל הטוויסט הגדול של העונה שייך לגלי (יעל בר-זוהר) שהפכה לגאלי. הא' הנוספת באה לה עקב הארה רוחנית בתום מסע להודו.
כמובן שכמו אצל כל ה"רוחניקים", מדובר בשינוי רק בסגנון - התוכן נשאר כשהיה. אם תרצו, יש כאן איזו אמירה. אבל גם אם לא תרצו, לא נורא: לא תמיד צריך לנסות ולחפש רבדים בטלנוב... סליחה, בדרמה יומית. וזאת שעונתה השנייה תחל הערב, היא ממש לא רעה. *
שיחת הכבשים
"סטודיו למשחק" עם אנתוני הופקינס, א' 23:20, ערוץ 8
בהמלצות סוף השבוע האחרון נכתב כאן על "סטודיו למשחק", 40 דקות של "אנטי-טלוויזיה" קסומה, והנה הערב חוזרים ליפטון ואורחיו בבית הספר למשחק לעונה נוספת, שנפתחת עם אנתוני הופקינס.
אני מכיר מישהי שמאז "שתיקת הכבשים" לא יכולה לשאת את דמותו של השחקן המוכשר הזה אפילו בקומדיה. אולי הטיפול הנכון עבורה (מעניין על מה ד"ר חניבעל לקטר היה ממליץ) הוא צפייה משוחררת ומשחררת באיש החביב והמוכשר הזה מספר על הקריירה הארוכה שלו, ששיאה היה בתפקיד הרוצח הפסיכופת בסרטו המצוין של ג'ונתן דמי. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
