לבקשת פרידמן: דיון נוסף בבג"ץ בנוגע לבלעדיות סמכות הנשיא בחנינת אסיר

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, קיבל את בקשת שר המשפטים, דניאל פרידמן, והורה על קיום דיון נוסף בפסיקת בג"ץ, שקבעה כי לנשיא המדינה סמכות בלעדית במתן חנינה לאסיר, ואם שר המשפטים מצא שכל המידע הרלוונטי היה בפני הנשיא - עליו לחתום "חתימת קיום" ולאשר את החנינה, מבלי שיש לו שיקול-דעת. הנשיאה דורית ביניש תקבע את הרכב השופטים (מספרם וזהותם) בדיון הנוסף.

פסק הדין המקורי ניתן בדצמבר האחרון, ברוב דעות השופטים אדמונד לוי ויורם דנציגר מול השופט אליקים רובינשטיין.

החנינה היא אחת הסמכויות הבודדות שבהן יש לנשיא שיקול-דעת, אך גם היא טעונה "חתימת קיום" של שר המשפטים. הנוהג הוא שמחלקת החנינות במשרד המשפטים אוספת את החומר בעניין האסיר ומעבירה אותו לשר בצירוף המלצתה המקצועית, והשר מאמץ את המלצתה ומעבירה לנשיא. שרי המשפטים נהגו להיענות לרצון הנשיא, ורק במקרים מעטים היו חילוקי דעות, וגם הם בדרך כלל יושבו בהסכמה.

במקרה זה עתר אסיר לבג"ץ בדרישה לחייב את שר המשפטים פרידמן לצרף את חתימתו לחנינה שהעניק לו הנשיא. השופטים לוי ודנציגר סברו כי חתימת שר המשפטים נועדה להבטיח כי כל הפעולות המקדימות להן נדרשים גורמי המינהל התקיימו כסדרן וכי כל החומר הרלוונטי נאסף והועבר לעיונו של הנשיא.

השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר כי חתימת הקיום היא סוג של בקרה על הליך החנינה ולכן במקרה נדיר וחריג שבו לאחר שיקול-דעת "ידו של השר רועדת" בהרימו את עטו לחתום, הוא רשאי שלא לחתום. רובינשטיין הביע ספק אם השר הוא הסמכות המתאימה לבקרה על הנשיא, וציין כי תמיד ניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטתו.

בבקשה לדיון נוסף שהגישו מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד אסנת מנדל, ועו"ד אילאיל אמיר, טען השר פרידמן כי דעת הרוב נוגדת את עמדת הדין הישראלי מאז קום המדינה, לפיה שר המשפטים עורך בדיקה מהותית ומפעיל שיקול-דעתו בטרם יחתום "חתימת קיום" על חנינות, ומבטלת את אמצעי הבקרה שבחוק יסוד הנשיא. כל זאת, מבלי שהוגשה עמדת המדינה, מבלי שהוצא צו על תנאי ומבלי שנתבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה. (דנג"ץ 219/09).