בעל השליטה בבית ההשקעות הדס ארזים: "יש אנשים שלא מסוגלים להתאים את עצמם לסקטור הפרטי"

לפני כשנה אייזיק סיטון והמנכ"לית לינדה בן-שושן נראו כמו ההבטחה של שוק ההון. היום הם מתגוששים משפטית מבלי שעשו אפילו השקעה אחת ; בראיון ראשון מנסה סיטון להסביר מה קרה בבית ההשקעות

כעס לא הולם את אייזיק סיטון, בעל השליטה בבית ההשקעות הדס ארזים. הוא נצר לשושלת של כסף ישן, שיודע להקרין נינוחות וסגנון של איש העולם הגדול, יחד עם חום אישי והומור. אבל גם השפה המעודנת והגינונים אינם מצליחים להסתיר את העלבון ואת הזעם. סיטון נתון בעיצומו של מאבק עם אחת הדמויות הבולטות בנוף הבנקאות המקומי, לינדה בן-שושן, עד לפני כחודש המנכ"לית שהייתה אמורה להפוך את בית ההשקעות הישראלי שלו לשם דבר. "יש אנשים שאם אתה מעביר אותם מסקטור ציבורי ומוסדי לפרטי", הוא אומר, "לא מסוגלים להתאים את עצמם".

רק לפני קצת יותר משנה הטונים היו שונים. סיטון, יחד עם חברת ההשקעות C3 קפיטל (של הבנקאית לשעבר קתרין בנט) ועם איש העסקים מוונצואלה דוד יזרעאל, רצה להקים בישראל בית השקעות בסטנדרטים בינלאומיים. בן-שושן, אז סמנכ"לית בכירה בדיסקונט, הפנתה את השותפות לקופות הגמל של בנק מרכנתיל, והשליטה בהן נרכשה כבסיס הפעילות. כיום הדס ארזים מחזיקה 51% מהקופות (מרכנתיל ממשיך להחזיק 49%), המנהלות - לאחר ההתכווצות שעבר השוק - כ-3 מיליארד שקל.

זמן לא רב לאחר הרכישה עזבה בן-שושן את דיסקונט. הרקורד המרשים שלה, תחילה באוצר כסגנית הממונה על שוק ההון ואחר כך בבנק, והאישיות האנרגטית והשאפתנית שלה מצאו חן בעיניהם של סיטון ומנהלת קשרי המשקיעים שלו, עדינה ברנר, והיא מונתה למנכ"ל קבוצת הדס ארזים, תמורת חוזה העסקה נאה: כ-100 אלף שקל בחודש לשלוש שנים, ו-15% מהמניות. השמועות דיברו על כך שבעלי הדס ארזים קיוו גם שקשריה בבנק דיסקונט יועילו לבית ההשקעות הצעיר.

שנה אחר כך, בסוף דצמבר האחרון, התפוצצה החבילה, ובין הצדדים פרץ מאבק משפטי שהתגלגל לבוררות אצל השופט בדימוס בעז אוקון. המאבק כספי בעיקרו, אך נראה כי המעורבים מודעים להשלכותיו האפשריות על תדמיותיהם, בוודאי לאור הפרטים שנחשפו בדיונים. למשל, למרות ההצהרות והכוונות הראשוניות, שום עסקת רכישה, מיזוג או מיזם משותף לא נחתמו מאז נרכשו הקרנות ממרכנתיל. הצד של סיטון טען בדיונים כי הדבר נובע מניהולה של בן-שושן, שלא "הביאה את הסחורה". בן-שושן ענתה כי דווקא סיטון הכשיל עסקות שהביאה, בכך שלא עמד בהתחייבותו להזרים כסף. כך או אחרת, העיכוב היה בעל השפעה דרמטית על בית ההשקעות הצעיר, שכן כסף שניתן היה לגייס בסביבות יוני, לפני המשבר, קשה מאוד לגייס היום.

כאשר גייסת את בן-שושן, אמרת שהיא אינטליגנטית, מבינה דברים במהירות, ושבחים נוספים. שינית את דעתך?

"אנשים עושים טעויות, אבל תופסים את הטעות, מתקנים והולכים הלאה".

לפי אחת הטענות העיקריות שלה, היא יכלה לקדם פרויקטים עם האנשים הכי בכירים במשק, אבל כיוון שלא הזרמת כסף, היא לא יכלה לפעול.

"אני רוצה לשאול שאלה: לא טבעי שאראה תוכניות ודוחות לפני שאני מוציא כסף? אני אמור לזרוק כסף סתם? היא לא הגישה תוכניות למועצת המנהלים, ולכן לא הייתה לי שום חובה להביא כסף. מעולם לא הובאה להחלטת הדירקטוריון עסקה לאישור, וממילא מעולם לא נדחתה עסקה כזאת".

היא טוענת שכדי לבוא אליכם, ויתרה על הצעות עבודה אחרות, טובות.

"לא הכרחתי אותה לבוא".

לדורי דורות

מקורבים להדס ארזים הרבה פחות מנומסים כשהם מדברים על בן-שושן. לדבריהם, קיבלו הדים מאנשי עסקים מרכזיים, שלפיהם לאחר פגישה או ארוחת צהריים, בן-שושן ניתקה קשר ולא המשיכה את המגעים. הם טוענים שההתנהלות הזאת פגעה בבית ההשקעות ויצרה לו תדמית לא רצינית. הם גם מספרים על יחסי עבודה רעועים בין בן-שושן למנהל נושא הפרייבט אקוויטי בבית ההשקעות. לדבריהם, הוא התקשה לקבוע איתה פגישה, וגם כאשר ניאותה סוף-סוף להיפגש עמו, במשך מרבית הפגישה היא הייתה שקועה בשיחות טלפון. לפי אותם מקורבים, כשהוא ניסה לפנות לסיטון דרך עדינה ברנר, מנהלת קשרי המשקיעים של הדס ארזים, מנעה ממנו בן-שושן את הדבר, ואמרה לו "אתה תחת מרותי". מאוחר יותר אף פיטרה אותו.

איך בכלל נוצר הקשר עם בן-שושן?

ברנר: "חיפשנו קופות גמל. קראתי בעיתון שהיו בעיות במשא ומתן על קופות הגמל של דיסקונט. הרמתי אליה טלפון, והיא אמרה שהעסקה שם מתנהלת כסדרה. שאלתי, 'אולי נפלו פירורים?' וסיפרתי לה שאני מייצגת משקיעים בינלאומיים שרוצים להיכנס ארצה, ורוצים, על בסיס קופות גמל, לבנות בית השקעות בינלאומי. קבענו פגישה שבה היא סיפרה שבחברה הבת של דיסקונט, מרכנתיל, יש קופות גמל שהשליטה בהן עומדת למכירה".

היו הרמות גבה על ששכרתם לעבודה מישהי שהייתה מעורבת בעסקה עם הבנק.

סיטון: "נכון שהיא הייתה מעורבת, אבל אין קשר בין הדברים. היא עזבה את הבנק ביוני 2007, ואנחנו התחלנו לחפש מנהל לקבוצת הדס ארזים רק באוקטובר. דיברנו עם כמה מועמדים, שהיא הייתה אחת מהן. עליי לציין שכאשר המשא ומתן איתה התקדם, פנינו לשלמה זוהר, יו"ר דיסקונט, לשאול אם יש לו התנגדות, והוא אמר שאין בעיה". בן-שושן סירבה להגיב לגופן של הטענות: "אין בכוונתי להיגרר אחרי פרובוקציות. בהסכם שנתחם ביני לבין שותפיי, הסכם המחייב גם את מר סיטון, התחייבנו להימנע מלפרסם כל דבר בנוגע לחילוקי הדעות. באופן לא מפתיע, סיטון הפר התחייבות זו. בכוונתי לקיים את הוראות ההסכם ועל-כן אמנע מלהגיב לטענותיו".

אתם משקיעים לזמן קצוב?

"לא. אנחנו לא קרן בסגנון פרייבט אקוויטי שצריכה לצאת מההשקעה. אנו פה לטווח ארוך. אולי לדורי דורות. זה אחד הדברים שהדגשתי לממונה על שוק ההון כשבאתי לבקש רישיון".

מרכנתיל הוא הגוף היחיד שקיבל אישור להמשיך להחזיק חלק מהבעלות על קופות הגמל שלו, במסגרת הרפורמה בשוק ההון. לעסקה שני חלקים, שהראשון שבהם כבר בוצע - רכישת 51% מהקופות - והשני יתרחש בעוד כשנתיים: אז יש אופציית פוט המחייבת את מרכנתיל למכור את שארית האחזקה להדס ארזים. עד אז מקווים בבית ההשקעות שישלימו את בניית מערכי ההפצה העצמאיים, אומר רמי דרור, המנכ"ל החדש של הדס ארזים.

תכננתם להקים בית השקעות ברמה בינלאומית. בינתיים יש לכם רק האחזקה בקופות הגמל. מה אתם מתכננים לגביו לעתיד?

סיטון: "אנחנו רוצים לגדול אורגנית, גם בדרך של מיזמים משותפים ורכישות אסטרטגיות. אין לנו כוונה לרכוש רק במטרה לגדול, אלא רק מה שסינרגטי לעסקינו - התחום הפיננסי: סוכנויות, חברות ביטוח וכדומה".

יש לכם מדיניות ביחס לגודל הלקוחות?

"אנחנו מקבלים כל לקוח. זאת המדיניות. היה לי לקוח שבא עם 25 אלף דולר. ביקש שאקנה לו משהו, ואיבד את כל הכסף. אחרי חודשיים-שלושה הגיע עם רבע מיליון דולר ואמר, קח, אבל הפעם אתה בוחר במה להשקיע. אתה לא יכול לדעת מי קטן היום ויהיה גדול מחר. היום יש לו 2 מיליון דולר אצלי. אני היועץ שהוא מעדיף. הוא בא לספר לי צרות משפחתיות, יושב אצלי ובוכה".

אתה מעניק גם שירותים פסיכולוגיים?

"קוראים לזה בנקאות פרטית".

סיטון מסרב לנקוב במספרים, אולם אומר כי מידלגייט הוא גוף "לא גדול יחסית לענקים בשוק, קטן יחסית למריל לינץ', אבל עדיין גדול". בתיאור שפרסמה הדס ארזים לפני שנה על הגופים השותפים בה, היא מציינת כי מידלגייט מנהלת 3.5 מיליארד דולר. יש להניח כי כמו כל גוף המנהל כספים בארצות הברית, גם כאן מחזור העסקים קטן בשנה האחרונה.

מספרים עליך שכאשר התפוצצה פרשת מיידוף, לא ידעת מי זה.

"נכון. זה לא המעגל שלנו. הלקוחות של מיידוף זה המעגל של הקאנטרי קלאבים בחוף הצפוני ובחוף הדרומי של לונג איילנד. אני גר בברוקלין".

נפגעתם מהמשבר?

"בוודאי שמחזורי הפעילות שלנו ירדו, אולם נפגענו משמעותית פחות מרבים אחרים. אני לא עשיתי את ההשקעות המאוד רווחיות בסאב פריים, כי לא הבנתי בזה, למרות שזה היה מאוד קל למכור ומאוד רווחי. אני מוכר רק מה שאני מבין".

מה לא הבנת בזה?

"לא הבנתי איך מוצר השקעה יכול להיות גם נזיל, גם רווחי מאוד, וגם מדורג AAA. זה אוקסימורון. לא יכול להיות דבר שאין לו שום מגבלה. אני מבין ומוכן למכור מוצר שהוא נזיל, אבל לא AAA, או מוצר שהוא AAA אבל לא סופר רווחי. באו ואמרו לי, תמכור את זה, מה, אתה טמבל? אבל אמרתי שזה טוב מכדי להיות אמיתי".

לא איבדת לקוחות?

"לפעמים כן איבדתי לקוחות, אבל בדרך כלל לקוחות שמחים כשאתה יותר שמרני מהם. הם מרגישים שלא רק העמלה שתרוויח עומדת לנגד עיניך".

אז אתה לא לוקח סיכונים?

"סיכונים שאני מבין אני כן לוקח. נכנסתי, למשל, לרכישת פוליסות ביטוח חיים מאנשים מבוגרים. פה אני מבין בדיוק את העסק".

היו לך גם כישלונות?

"בוודאי. היו השקעות באיגרות חוב של תאגידים שפשטו רגל. אבל למזלנו ההצלחות עברו בהרבה את הכישלונות".

עוד תחום שמידלגייט נכנסה אליו, דווקא רחוק מאוד מעסקי הפיננסים המסורתיים שלה: קרן לתחום האנרגיה החלופית, וליתר דיוק לייצור חשמל בחוות רוח. בנוסף לחוות הרוח בישראל, מגייסת הקרן כסף כדי להקים חוות כאלה בטורקיה, בפורטוגל ובמקומות נוספים. בישראל המיזם נעשה בשותפות עם שלמה מילוא, בעל עבר עשיר בתחום האנרגיה (ואחיו של רוני מילוא). שתיים מהחוות בישראל - בערד וברמת הגולן - יהיו מוכנות עד תום 2010 וייצרו 200 מגוואט לשנה כל אחת.