לא רק "בלי חניה"

המחשבה הרווחת בקרב רוב המתגוררים במטרופולינים גדולים בעולם היא שהדבר שהכי חסר בערים הוא חניה. זה נכון במיוחד כשהנחת היסוד היא שהגידול בשימוש בכלי רכב ממונעים ימשיך להיות כבעבר. ניסיון אמיתי להעריך מהו נפח התנועה שלגביו צריך יהיה לתת מענה בעוד שנים, מעלה את האמת המרה: אין שום סיכוי שהעיר - תל-אביב או כל עיר אחרת - תוכל לעמוד בנפח כזה. גם אם היינו מחליטים לשטח את הנמל כולו ולהפוך אותו לחניון קומותיים, זה לא היה עונה על הצרכים.

כשמרחיקים ראות מגלים, שהערים הגדולות יהיו חייבות להתבסס על פתרונות אחרים, ולא על חניה. הפתרונות הנכונים יצטרכו להתבסס על עידוד הציבור לנסוע יותר בתחבורה ציבורית, להחזיק פחות מכוניות, ולא לחפש המצאות שיאפשרו לאכלס יותר מכוניות על שטח יותר קטן.

ואכן, זה היה הכיוון שבו נקטנו במתחם נמל ת"א. בחרנו להפחית את מספר מקומות החניה באופן דרמטי, ולא לנסות להצדיק את הדרישה התל אביבית הגוברת לחניה. במקביל, מכיוון ששטח החניה הצטמצם, היה ברור שצריך לאפשר לאנשים להיכנס למתחם בנוחות בדרכים אחרות - והמתחם תוכנן כך שאפשר לעבור בו בנוחיות ובביטחון, ללא גדרות ומכשולים, עם ברזיות זמינות ועם אזורי מנוחה פתוחים. מחודש לחודש אפשר היה לראות איך אנשים עושים שימוש רב יותר בחלופות הניידות הללו.

כיום, נמל ת"א הוא מתחם שמכניס יותר כסף מתשלום על חניה - למרות שמספר מקומות החניה קטן כמעט לחצי, ובמקביל הוא מאפשר להרבה יותר אנשים לנוע בנוחיות בין שפך הירקון לבין טיילת החוף.

בערים הגדולות בעולם כבר יודעים, שהחכמה היא לא רק להטיל "סנקציות" על הנוסעים במכוניות פרטיות, אלא לספק פתרונות פשוטים, ישימים ויעילים, שישכנעו את הציבור לוותר על הנסיעה ברכב הפרטי. אבל במציאות שבה אוטובוסים זוחלים בכבישים פקוקים, תחנות ההמתנה אינן נוחות, צריך לחכות בהן זמן רב והאוטובוס אינו מגיע אל קרבת היעד - הנסיעה בתחבורה הציבורית אינה מספקת כל יתרון, ואין סיבה לצפות מהציבור לוותר על הנוחיות היחסית של המכונית הפרטית.

ארה"ב, שיצרה את התרבות של שטחי חניה עצומים בחינם, הצמודים לכל מקום שאליו רוצים להגיע, עודדה את בנייתם של מתחמי קניות אדירי ממדים, מכוערים ובלתי יעילים, ובמקביל - חינכה את הציבור שלא לעסוק בפעילות גופנית. ארה"ב הזו מכה היום על חטא. בדיעבד, האמריקאים נוכחו לדעת שכשמעודדים את הציבור לא לזוז בלי מכונית, ולשאוף לחנות הכי קרוב ליעד - אי אפשר לעמוד בנפח התנועה, ולא משנה כמה מפלצתיים וענקיים מתקני החניה ומתחמי השירות.

החדשות הטובות הן, שאפשר לשנות את המגמות הללו. כמו שאנשים היטיבו להפנים את ערכי עידן הקניונים והאינסטנט, אם יעמדו לרשותם פתרונות פשוטים, שיאפשרו להם להגיע בנוחיות ממקום למקום, יזהמו פחות וייטיבו עם הבריאות - נגלה שהציבור יודע לאמץ גם את אלו בחום. *

הכותבת היא סמנכ"ל תכנון וקיימות בשיכון ובינוי, ולשעבר מנכ"ל אוצר מפעלי ים, המנהלת את נמל ת"א.