איך שהזמן טס. כמעט בלי שהרגשנו, עשור שלם בו ירד מבול של הנפקות טכנולוגיה ישראליות על שוק ההון האמריקני, חלף עבר לו. עשור שהתחיל בגאות של הנפקות ראשוניות (IPO), רגע לפני תחילת האלף השלישי, המשיך לתוך משבר שזכה לכינוי "ימי הבועה העליזים", גלש לתוך אחת התקופות המפנקות ביותר שידע העולם הכלכלי, והסתיים במשבר שסופו עדיין לא נראה, ועוצמתו קובעת כמעט מדי יום שיאים חדשים.
כן, תאמינו או לא, עשר שנים שלמות עברו מאז החלו חברות טכנולוגיה ישראליות צעירות ופוחזות לרוץ אל שערי הנאסד"ק כאילו אין מחר, וכך הפכו את שנת 1999, וגם את זו שבאה אחריה, לשנות שיא בגיוסי הון של חברות ישראליות בשוק ההון האמריקני. באותה השנה, ביום השני של חודש פברואר, גילת לוויינים הצליחה לגייס סכום אסטרונומי של 311 מיליון דולר במסגרת הנפקה שנייה - סכום שבחלוף הזמן לא ממש סייע לחברה להימנע מכמעט קריסה, תהליך הבראה, וניסיון מכירה שכשל והותיר את החברה על המדף.
בהמשך, 23 ימים מאוחר יותר, חברה בשם טי.טי.איי הלכה בדרכה של גילת לוויינים והשלימה הנפקה שנייה בהיקף צנוע של 9 מיליון דולר, וגם אצלה מדובר היה בניצול הזדמנות של הרגע האחרון. חודש ימים אחרי, דלתא גליל, חברת הטקסטיל הוותיקה קבעה שלא רק טכנולוגיה ישראלית תיכנס בשערי הנאסד"ק, והשלימה הנפקה ראשונית במסגרתה גייסה 26 מיליון דולר.
ואז ניתן האות. 12 ימים לאחר מכן החל המרוץ של חברות הטכנולוגיה הישראליות אחר כספי הציבור האמריקני. אחת לחודש בממוצע, ושנה מאוחר יותר בתדירות גבוהה יותר, ניפקה ישראל חברת טכנולוגיה נוספת לשוק ההון האמריקני - מתוך כוונה לנצל חלון הזדמנויות שנפתח, אך אולי גם מתוך רצון להגשים את החלום להיות צ'ק פוינט הבאה'.
אך 'צ'ק פוינט הבאה' לא צמחה כאן, וכנראה גם לא תצמח. מבול הנפקות הטכנולוגיה הישראליות בארה"ב בעשור האחרון זרע יותר אכזבה מאשר הצלחה, ולרגל תום העשור לעיל, ואולי בגלל צילו המאיים של משבר האשראי, החלטנו ב"גלובס" לבדוק כמה באמת שרפו אותן חברות ישראליות שהונפקו בארה"ב מתחילת שנת 1999 ועד היום, בלי שייצרו דולר אחד של ערך, כרווח נקי או כתזרים מזומנים מפעילות שוטפת (ראו מתודולוגיה בהמשך).
למען האמת, גם אנחנו עדיין לא מעכלים את ממצאי הבדיקה, שרק מהווה סממן נוסף לכישלון חלקי של הטכנולוגיה הישראלית. 8 מיליארד שקל. 8 מיליארד שקל שרפו 21 חברות ישראליות אותן זיהינו כמשמידות ערך סדרתיות, כשרובן, עשור אחרי, נפלו לתהומות הנשייה (עיינו ערך ויריאנט), הבינו שמספיק ודי (דוידי גילה וחברת ואיו), וחלקן עדיין נאבקות על הגרוש האחרון (עיינו ערך מטאלינק). אם כוללים את הסכומים שעדיין נותרו בקופתן, מגיע סכום הגיוסים הכולל לרמה של 10 מיליארד שקל.
כיצד בדקנו?
ובטרם נחזור לממצאים - המתודולוגיה. "גלובס" סרק את רשימת ההנפקות הישראליות שבוצעו בארה"ב מתחילת 1999 ועד היום, ובחר רק את החברות שלא הצליחו, באופן רצוף וקבוע, להרוויח בשורה התחתונה (ולא תפעולית או במונחי EBITDA) ולרשום תזרים מזומנים מפעילות שוטפת. מתוך עשרות חברות ישראליות שהונפקו במהלך העשור האחרון, זיהינו 21 כאלו. לאחר מכן בדקנו כמה גייסו אותן חברות בהון, מקרנות הון סיכון (טרם ההנפקה), בהנפקות לציבור (ראשוניות ומשניות), ובמסגרת הנפקות פרטיות כחברות ציבוריות (PIPE). אספנו את נתוני הגיוסים למספר אחד, והתוצאות לפניכם (ראו טבלה, הנתונים הם ברוטו, טרם תשלום עמלות לחתמים).
מטבע הדברים, לא כללנו ברשימה חברות שנמכרו לחברות זרות (כי עצם המכירה יצר ערך והחזיר, לפחות בחלק מן המקרים, את ההון שהושקע בהן). בין החברות שנמכרו ניתן למצוא את נגהטק שנרכשה בידי צורן (כן, הייתה חברה כזו והיא גייסה 42 מיליון דולר באביב של שנת 2000); את אקורד שנרכשה בידי פוליקום (אחרי שגייסה 63.3 מיליון דולר); את פריסייס שנמכרה לוריטאס (אחרי שגייסה סכום מדהים של 236 מיליון דולר), ואת וריסיטי שנמכרה לקיידנס (אחרי שגייסה רק 23.4 מיליון דולר).
כל ההתחלות דומות
ובחזרה לממצאים. במקום הראשון, כמשמידת הערך הבולטת ביותר של העשור האחרון, התמקמה לא אחרת מאשר ואיו , יציר כפיו של דוידי גילה, שניסה להפוך אותה לספקית גישה רחבת פס לרשתות אלחוטיות ולמפעילות כבלים. ניסה, ולא הצליח. גילה לא הצליח להגשים את החלום של ואיו ותוך כדי ניסיונותיו הוא שרף סכום מדהים של 225.2 מיליון דולר (937 מיליון שקל) שממנו לא נותר כמעט כלום. ואיו, למי ששכח, התפרקה מנכסיה וגילה רכש את יתרת מניותיה ומחק אותה מהמסחר תמורת נזיד עדשים.
במקום השני שלנו יש סיפור מעט מורכב, אך בבסיסו מדובר בחברה שעדיין לא ממש מייצרת מזומנים. אלווריון , תוצר המיזוג שבין בריזקום לפלאוור, אולי עולה על הגל ששמו Wimax, אך הגלשן שסייע לה לטפס עליו עלה לא מעט. בריזקום גייסה במהלך חייה הפרטיים והציבוריים לא פחות מ-210.3 מיליון דולר ואילו פלאוור "הסתפקה" בסכום של 92.3 מיליון דולר, וביחד - 303 מיליון דולר (1.3 מיליארד שקל) - שעדיין לא הוכיחו עצמם. נכון, אלווריון עדיין חיה ובועטת, נסחרת לפי שווי של 189 מיליון דולר, אך מתקשה לייצר רווחים, ואנו לא מתכוונים, כאמור, לרווחי EBITDA. נכון להיום, יש לאלווריון קופת מזומנים בשווי של 141 מיליון דולר.
הבאה בתור היא קיריקס ביופרמצבטיקה (כי איך אפשר לסכם עשור של שריפת מזומנים בלי חברת ביומד אחת לפחות?). ובכן, הסיפור של קיריקס הוא עוד סיפור על חברה ישראלית שמאוד רצתה להמציא תרופה לסרטן ומחלות סופניות אחרות, וכשלה. נקודה. בדרך לחלום היא שרפה 191.8 מיליון דולר, ומה שנותר מהחלום שלה הוא קופת מזומנים בשווי של 26.5 מיליון דולר וחברה ששווייה הוא רק 6 מיליון דולר, ולא יותר מזה.
על החברה שהתמקמה מאחורי קיריקס כתבנו כאן בשבוע שעבר, ולמען האמת מצבה הנוכחי היה מהגורמים שדחפו להכנת הפרויקט. מטאלינק , שפרסמה הערת "עסק חי" לפני מספר שבועות, נושמת את נשימותיה האחרונות, וגם 149 מיליון דולר שגייסה מאז הקמתה לא סייעו לה להגשים את מטרותיה. נכון להיום, נותרו בקופת החברה רק 5.8 מיליון דולר ושווייה עומד על בקושי 3 מיליון דולר.
החברה הבאה בתור עדיין חיה ובועטת אך גם עתידה לוט בערפל, והיא עונה לשם אופטיבייס . אופטיבייס, שניסתה לעלות על הגל ששמו IPTV אך מעולם לא הצליחה, גייסה מיום הקמתה 137.7 מיליון דולר, ומה שנותר מהם היא חברה ששווה 16 מיליון דולר וקופת מזומנים שמכילה משהו כמו 10 מיליון דולר.
הבאה בתור, והאחרונה לה הקדשנו מספר מילים היא בקווב , פרי יצירתם של האחים אלי וניר ברקת. ברקת, שהפכו למיליונרים לאחר שזיהו את הפוטנציאל בסטארט אפ צעיר ששמו "צ'ק פוינט", האמינו שיש להם מגע של זהב וניסו להפוך את בקווב לאחותה הקטנה של צ'ק פוינט. הניסיון כשל, ובדרך התעופפו להם 123.9 מיליון דולר. מה שנותר הוא חברה ששווה כמעט אפס, נסחרת ברשימה דלת מסחר בשוק ההון האמריקני וזיכרונות נחמדים מימים יפים יותר (פחות או יותר בדומה למה שנותר מרדוויו, ויריאנט וגם דלתא 3).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
