הנקראות ביותר

בטירוף שלהן

לרגל פסטיבל "אישה" שיחל מחר בחולון, מעלות רמה מסינגר ושרית וינו-אלעד מופע מוזיקלי-קברטי - "אומרים שהיא קוקו", העוסק במורכבות הבלתי נסבלת של הקיום מנקודת מבטן של נשים שמסרבות לטייח. השתיים שזוממות כבר הרבה זמן על מופע משותף, מספרות מה לטירוף ולהומור, לשירה ולקפיצה מהחלון, לאילוף הסוררת ולחינוך העם

רמה מסינגר ושרית וינו-אלעד פותחות סוף סוף את הפה. בגדול. מחר (חמישי, 26.2) מילים וצלילים שבערו בקרבן על אש קטנה במשך שנים יגיעו לנקודת הרתיחה. על פניו, אין מדובר בשחקניות הסובלות ממחסור בבמה. שתיהן דמויות בולטות בתיאטראות החשובים בארץ שעושות גם סרטים וטלוויזיה, שרות עם תזמורות וזמרים, וקוטפות בדרכן פרסים נאים. ובכל זאת, דווקא במסגרת פסטיבל קונספט יתממש חלום משותף של שתיהן: ערב מוזיקלי-קברטי-פואטי משירי משוררות ומשוררים וכן קטעים מקוריים.

המופע - "אומרים שהיא קוקו", שיעלה במסגרת פסטיבל "אישה" בתיאטרון העירוני חולון ב-28-26 בפברואר, עוסק במורכבות הבלתי נסבלת של הקיום מנקודת מבטן של נשים שמסרבות לטייח. בערב יבוצעו בשירה, בדרמה ובקומדיה טקסטים פרי עטן של מסינגר ווינו-אלעד ושירים מאת יונה וולך, דליה רביקוביץ', אגי משעול, חוה פנחס כהן, נתן זך, נתן יהונתן, שייקספיר ונגה יתומי - מחברת השיר שעל שמו נקרא המופע.

במניה-דיפרסיה לא מטפלים באל.אס.די

בסיום בוקר חזרות, אחרי שפונו מגשי הבורקס, מתיישבות השתיים, יחד עם המלחין המיילד של השירים - אורי לשמן, בשולי במת התיאטרון, כדי לגלות מה לטירוף ולהומור, לשירה ולקפיצה מהחלון, לאילוף הסוררת ולחינוך העם. על מי להישמר מלפגוש את מסינגר בסמטה אפלה, ולמי מתקשרת וינו אלעד בימות מלחמה.

*איפה נולד "אומרים שהיא קוקו"?

וינו-אלעד: "כבר כמה שנים אני מחזרת אחרי רמה כדי שנעשה משהו ביחד. ואז יצא לנו לטייל לירושלים למופע עם מאי ישראלי - אשתו של אורי וזמרת נהדרת - וחווה פנחס כהן. רמה שאבה שם חלב מול כל הקהל, ובאותו רגע אמרתי לה - 'הלו! אנחנו צריכות לקחת את הערב הזה ולהפוך אותו למשהו שלנו'".

מסינגר: "שרית ואני חברות הרבה שנים ושתינו משחקות ב'כנר על הגג'. אז כבר הרבה זמן שאנחנו רוצות לעשות משהו ביחד שיבטא את האהבה שלנו לשירה העברית בכלל ולנושא הנשי בפרט. זה עבד מצוין עם אורי, שהחיבור שלו לנשיות של עצמו מאוד מובלט".

*איזו חוויה אתן רוצות לעבור ולהעביר דרך הטקסטים?

מסינגר: "רגעים שאישה פוגשת. נפש של אישה. חיים של אישה".

וינו-אלעד: "אבל אנחנו מנסות למצוא את הרגעים הקיצוניים. רגעי סף. לא רגעים סתמיים".

*רגעי סף-טירוף כמו אצל יונה וולך ודליה רביקוביץ'?

וינו-אלעד: "עם יונה וולך עשו טעות פרמדיקית קשה. אין מה לעשות. היום אנחנו יודעים שבמניה-דיפרסיה לא מטפלים באל.אס.די. יש לנו גם טקסט שאנחנו עוד מתלבטים לגביו מאת תרצה אתר, שעד היום התגלע ויכוח האם היא נפלה מהחלון או קפצה ממנו. יש הטוענים שפשוט היו שיפוצים מתחת לבית שלה וזה כל-כך הטריף אותה שהיא עמדה בחלון וצרחה על הפועלים עד שהיא נפלה.

"זה נראה לי הגיוני לאישה הזו, לדפוס חייה. נשים שלא הולכות לפי מה שמצפים פנטסטית וקלאסית מנשים לעשות, נשים שהן אקסצנטריות בהופעתן ובדרכים שבהן הן מתבטאות, נשים כאלו הופכות לסוג של מוקצות, סוג של מוטרפות בשולי החברה".

לשמן: "אבל יש הבדל דורי. במופע יש שירים רבים של אגי משעול שהיום היא נחשבת לאחת המשוררות הישראליות החשובות, בלי להיות מוגדרת ככותבת של שירה נשית. פשוט כמשוררת".

מסינגר: "נכון. אולי בגלל זה בשירה של אגי משעול יש המון הומור. ליונה וולך לא היה את הספייס הזה להביא הומור. כשהיה הומור אצל וולך זה היה הומור כואב. אצל אגי יש גם הומור מאוד קליל, לא כואב בכלל".

*יש מימד קומי חזק ב"אומרים שהיא קוקו".

מסינגר: "כן. כי אנחנו תוססות".

וינו-אלעד: "הדרך הטובה ביותר שלי להתמודד עם העולם זה דרך הומור. יש אנשים שאני יודעת שכשיש פיגוע או יצאנו למלחמה כדאי לי להתקשר אליהם כי הם יתנו לי את הכלים להתמודד עם בדיחות איומות ונוראות של הומור שחור. יש במופע הרבה דברים שהם בורות של כאב, אז רצינו להקליל את זה כדי שאנחנו והקהל נוכל להתמודד".

מסינגר: "יש משהו בשירה, גם בשירה כתובה וגם בשיר מושר, שזה הדבר הכי תרפויטי שאני מכירה. ברגעים הכי קשים של החיים שלי אני שרה. יש לזה אופי הילרי ברור. וגם להומור. רוב השירים במופע נוגעים או נובעים מהמקומות הכי איומים וקשים של הנפש, הכי כואבים. ויחד עם זאת, יש בהם אלמנט של זיכוך. זה נכון גם לגבי ההומור".

*גם לסקס גם יש אפקט כזה. זה מרכיב הפיתוי-שחרור בבורלסק ובקברט.

מסינגר: "כן, אם היינו יכולות לעשות סקס על הבמה אז היינו עושות גם את זה".

חיות בדציבלים גבוהים

מרבית השירים במופע זכו ללחנים חדשים שכתב לשמן, הנעים מקברט דרך בלוז וג'אז ועד רוק רך. הטקסטים שבחרו וינו-אלעד ומסינגר, כמו גם הטקסטים שכתבו, עוסקים במיניות, בריבוי התפקידים - המתנגשים לכאורה, שעלינו למלא בהצלחה בכל רגע נתון, בתיוג השלילי של נשים שחיות בדציבלים גבוהים, בהורות, בדימוי גוף, בפנטזיות רומנטיות ופטריוטיות, ובטירוף. אבל למרות ההבטחה לפריקת עול והתרת רסן, מקפידים היוצרות והמלחין לציין תדיר במהלך השיחה שמדובר במופע הנוגע בציפור הנפש של כולנו, ופונה לגברים ולנשים כאחד. מופע אוניברסלי".

*אתן חוששות מלהגדיר את "אומרים שהיא קוקו" כמופע פמיניסטי?

מסינגר: "בפירוש לא! אני אגיד את זה בצורה מאוד ברורה. אם יש נשים שמכעיסות אותי זה נשים שמגדירות את עצמן כלא פמיניסטיות, או כפוסט-פמיניסטיות. זה באמת נשים שלא כדאי להן לפגוש אותי בלילה בסמטה חשוכה. הן מרגיזות אותי. אני חושבת שכל אישה חייבת להיות פמיניסטית. המצב רחוק מלהיות שיוויוני, יש עוד הרבה דרך לעשות.

"אני שיחקתי ב'אילוף הסוררת' לפני כמה עונות, וחוויתי את הקהל, איך היה לו קשה מאוד עם מונולוג הסיום שהוא מאוד פמיניסטי. והייתה לי חברה שאמרה - 'מה פמיניסטי, זה פאסה, את יכולה להיות פוסט-פמיניסטית'. ואמרתי לה לא! ממש לא גמרו את העבודה. היא באה להצגה וישבה שם ואחרי זה הודתה לי. כי היא ראתה את התגובות של הקהל והבינה מה זה אומר. ואלו נשים בעיקר, או לפחות באותה מידה. נשים שלוקות בשוביניזם או שמפחדות להגיד על עצמן שהן פמיניסטיות".

וינו-אלעד: "מספיק לראות את תוצאות הבחירות כדי להבין שאנחנו בישראל, רחוקים מאוד מפמיניזם. בעיניי פמיניזם זה לא קבוצה של בוצ'יות שורפות חזיות. פמיניזם זה שוויוניות ושוויונות, כלפי הכל. הוא לא בא מתוך שנאה אלא מתוך אהבה. אבל כאשר גבר משתמש במילה פמיניזם הוא אומר אותה כמו מילת גנאי. אבל באותה מידה כמו פמיניזם יכולנו לומר שמאלניות".

*איך זה קשור?

וינו-אלעד: "כי שוויון זה שוויון זה שוויון. שמאלניות מדברת על שוויון. פמיניזם מדבר על שוויון. זה לא שאנחנו רוצות להיות שוות כי אנחנו רוצות לזיין את הגברים בבית משפט לענייניי משפחה. זה בולשיט! זה לא פמיניזם. אישה שמשתמשת בילדים שלה ככלי נשק נגד מי שהולך להיות האקס שלה - בעיניי היא לא פמיניסטית בשיט. לבוא ולהילחם רק בשביל נשים כי אנחנו פמיניסטיות זה להתרחק מהמטרה. המטרה היא שוויון".

*אז פמיניזם מזוהה לטעמכן עם שמאל כי שוביניזם זו מערכת היררכית?

מסינגר: "כן. כי שוביניזם זה קבוצה אחת שבולטת ושולטת על השאר".

וינו-אלעד: "שוביניזם זה מערכת היררכית עד נאציונל-סוציאליסטית".

*למה נשים מסתייגות מההגדרה פמיניסטית?

מסינגר: "אני חושבת שהן ספגו את זה. הפחד מלהיות הן עצמן ואולי גם מלעמוד בזכות עצמן. הגישה הפטריארכלית נספגה בהן אז הן מפחדות להעיד על עצמן כפמיניסטיות. אני מעבירה סדנאות לקריאת שירה. ואני לוקחת גם טקסטים שהם שבהחלט שוביניסטים - שירים של אלכסנדר פן ושל נתן אלתרמן, שמוצאים איזה קסם רומנטי בלהשפיל אישה עד כדי להרהר ברציחתה. ואני רואה את התגובות של נשים וגברים והרבה פעמים נשים הן יותר שוביניסטיות. חשוב להן לומר 'אני לא פמיניסטית'. למה להגיד 'אני לא פמיניסטית'? תגידי שאת מפחדת".

*אולי הן לא רוצות להזדהות כקורבן.

וינו-אלעד: "הן מפחדות להזדהות כפמיניסטיות כי יצא לפמיניזם שם לא נשי".

*מה זה נשי?

וינו-אלעד: "נשי זה הכל". *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות