עו"ד רם כספי, האב הרוחני-משפטי של הקונצרנים הגדולים: "יש פה עריפת ראשים לא מוצדקת; אפשר לחשוב שההפסד הוא האחריות של המנכ"ל"

לפני שלושה ימים, פנה מנכ"ל אחת הפירמות הגדולות והמוכרות במשק לבעלי השליטה בה, בבקשה לקבל תקציבים לשם הרחבת והעמקת פעילות הפירמה בתחומים נוספים, על מנת לייצב את מצבה. הוא הסביר להם שהליך כזה יכול להזניק את הפירמה קדימה, לאפשר קליטת כוח אדם נוסף, או לכל הפחות שמירת כוח האדם הקיים, ועמידה בהתחייבויות לטווח ארוך. לתדהמתו, הוא נתקל בסירוב מוחלט של בעלי השליטה, שטענו, במידה מסוימת של צדק מבחינתם, שהם זקוקים לאמצעים הכספיים על מנת לעמוד בפירעונות של חובות בתשעת החודשים הקרובים. "קיימת סכנה קיומית לפירמה. אם הפירמה לא תיכנס לתחומים נוספים, אולי נעמוד בהתחייבויות של היום, אבל מחר נתמוטט", הפציר המנכ"ל, אך בעלי השליטה לא השתכנעו. וכך, כמעט במחי יד, ביטלו בעלי השליטה את המנדט שהיה למנכ"ל הבכיר לקבל החלטות משמעותיות בפירמה שבניהולו.

הסיפור הזה הוא דוגמה אחת מיני רבות לצמצום מתחם שיקול הדעת של מנכ"לים העומדים בראש הפירמות הגדולות במשק. הקברניטים של הספינה, רותקו לתאם קצת אחרי שהסערה במשק החלה. אלה שעדיין לא מרותקים לתא, מתמודדים עם מציאות שלא ידעו שכמותה, שבה כל האצבעות המאשימות מופנות אליהם. תפקידם הוא לכבות שריפות ולחזר על פתחי הבנקים, והם מודעים באופן כואב לכך שהראש הראשון שייערף במקרה של הפסדים בחברה יהיה שלהם.

השבוע התפטרו מנכ"ל תנובה ליעד כהן (תוך נימוק לקוני של החברה שזו "החלטה פרטית על סיום תפקידו"), מנכ"ל סנפרוסט והחברה-הבת מעדנות יענקלה יערי ("מסיבות אישיות") ומנכ"ל צים דורון גודר ("הבדלי גישות בנושאים הקשורים בהיערכות צים לנוכח המשבר הכלכלי העולמי").

שלושה מנכ"לים בשבוע, בחברות בולטות כל-כך, הוא הספק נאה בהחלט. כל סיפור שונה מהאחר במאפייניו, בנפשות הפועלות ובמניעים (ראו מסגרת), אך גם קווי הדמיון בין הסיפורים לא נסתרים מן העין: כולם קורים כאשר המתח בין בעלים למנכ"לים גואה עקב המשבר העולמי שמשפיע על החברות הישראליות. על רקע התפטרותם המפתיעה של כהן, גודר ויערי, בדק "גלובס" איך הפכו בכירי ואהובי הפירמות לקורבנות של המשבר.

הקבצנים של המשק

"מטבע הדברים, כשיש קברניט שנמצא בין הגלים בים סוער, אז הוא זה שסופג את המלח, את הסערה ואת מזג האוויר הקודר תרתי משמע. כשהאונייה שטה על מי מנוחות, כולם מסתכלים מעלה-מעלה אל הסיפון, אל הבגדים הבוהקים שלו ואל הכובע שמונח על ראשו בצורה יפה, אבל כשקשה, פתאום הכובע הופך לכובע טמבל", אומר גורם בכיר במשק. "כשהעסק פחות טוב מסתכלים פתאום מטה כלפי הקברניט ואומרים, 'תשמע, בשביל מה אתה מקבל משכורת? גם כדי לעמוד גם בתקופות קשות, ולא רק בתקופות קלות".

ברור שכאשר התקופה הכלכלית טובה, כשיש צמיחה והעסקים גורפים רווחים - כולם חוגגים. בחסות הכסף הגדול והרווחיות המשגשגת, מתחבאים כל חילוקי הדעות או שהם מטואטאים מתחת לשטיח, כי לא כדאי להעלותם. כולם הרי נהנים מהמצב. אבל כשמתחיל משבר, כשצריך כסף, כשחברות מקצצות ומפסידות, והבעלים מרגישים לחץ ואיום - כל חילוקי הדעות פורצים החוצה כמו שד שפורץ מבקבוק.

"פתאום מתחילים לפשפש בקטנות, בטיב כל ההחלטות והאסטרטגיות שקיבלו המנכ"לים. התחושה שמישהו עלול לשלם איזשהו מחיר משפטי או ציבורי גוברת, והמתחים ואי הנוחות שנוצרים גורמים לכך שלפעמים פוקעת סבלנות המנכ"לים או שהחיים נהיים הרבה יותר קשים עבורם, והם כבר לא יכולים לספוג את מה שמתחולל מסביבם, ועוזבים", אומר אותו גורם בכיר.

ההתמודדויות היומיומיות של המנכ"ל המצוי מאז פרוץ המשבר, שונות מאוד מההחלטות החשובות והעסקאות השמנות שעשו עד לאחרונה. עד כדי כך שונות, שיש מי שאומר שהם עושים תפקיד שונה לחלוטין מהתפקיד שאותו התגייסו לעשות. "ההתמודדות היומיומית בלתי נסבלת. זו בכלל עבודה אחרת, ג'וב אחר ממה שהיה להם. כשהם נכנסו לתפקיד לפני חמש שנים היה להם ג'וב א', ופתאום הם עברו לג'וב ב'", אומר גורם בשוק.

*שונה באיזה אופן?

"היום כל מנכ"ל צריך לפשוט יד ולחזר על הפתחים של הבנקים ושל הספקים, ולומר להם 'תדחו לי תשלומים בבקשה, תתחשבו בנו'. פתאום עיקר העבודה זה להתעסק באיך לגרד כסף - לא לקבל כסף, אלא איך לגרד עוד קצת כסף כדי שהכדורים שנמצאים באוויר לא יפלו. הם מגלגלים כדורים באוויר וצריכים למנוע התרסקות שלהם. זה עולם אחר. זה עולם שאתה חי על חוט השערה, עולם של הישרדות. הם היו רגילים לשנים ארוכות של חגיגות. כל הבנקים וכל האחרים חיזרו אחריהם ואמרו להם רק תיקחו הלוואות. עכשיו הם הקבצנים של המשק".

לצד כל אלה, מעיקה על המנכ"לים העובדה שהם צריכים להציג תוכניות הבראה בעלות משמעויות קשות לרבים סביבם. הם צריכים לפטר עובדים שעבדו איתם שנים ארוכות, או לקצץ במשכורות ובהטבות. לדברי רו"ח איריס שטרק, יו"רית וחברת דירקטוריונים וועדות ביקורת וכספים בחברות ובתאגידים מהגדולים במשק, המתח רשום למנכ"לים על הפנים: "המנכ"לים מתמודדים היום עם לחץ של אשראי, מלאי שתקוע במחסנים, מימון שאינו בנמצא והרבה פעמים גם עם בעלי שליטה שלא עומדים בהתחייבות להזרים כסף, כי גם הם נפגעו, ועם הצורך להציג לדירקטוריון תוכנית הבראה שתיראה מאוד משמעותית, ובקושי עומדים בכך.

"השתתפתי לאחרונה במפגש למנהלים בנושא התמודדות עם משברים באוניברסיטת ת"א, ולצדי ישבו מנכ"לים של הפירמות הגדולות במשק. הייתה תחושת מתח מאוד קשה באוויר. היו הרבה פרצופים עצובים, והרגשות של לחץ וחשש - שלטו".

כולם - בעלי השליטה, הדירקטוריון, בעלי המניות והעובדים - מצפים מהמנכ"לים לתשובות, שלאף אחד בעולם אין היום. שטרק: "המתחים עם הדירקטוריון החמירו, כיוון שהדירקטוריון פתאום יותר יושב על הראש ורוצה לדעת ולא תמיד יש לך תשובות. למעשה, לרוב אין לך תשובות. היחסים עם בעלי השליטה נמצאים קבוע על סף פיצוץ, כיוון שבעלי השליטה בטוחים ששיקול הדעת שלהם היום הוא נכון יותר וטוב יותר. האצבע המאשימה לכל בעיות המשבר מופנית אל המנכ"לים בלי היסוס".

ההפסד הוא יתום

עו"ד רם כספי, שמייצג חברות רבות במשק, בהן גם החברה לישראל, רואה מקרוב את המציאות הבלתי אפשרית שעמה מתמודדים היום גם המנכ"לים וגם בעלי השליטה, ומתאר איך היא מידרדרת בקלות למחלוקת שאינן בנות-ריפוי. לדבריו, "להצלחה יש הרבה אבות, אך ההפסד הוא יתום. המשבר הכלכלי העולמי שפוקד גם את ישראל, מוליד פירמות מסחריות לחוצות ובעלי שליטה מודאגים. על הרקע הזה, נוצרים לעתים חיכוכים לגבי הדרכים לייצוב הפירמה אל מול המשבר. טבעי שיתעוררו מחלוקות בין בעלי השליטה לבין ההנהלה, והתוצאה הנגזרת מכך היא מחשבה של בעלי השליטה שאם יחול שינוי בזהותם של המנכ"לים, יחול שינוי גם במצב הפירמה".

במפתיע, דווקא כספי, האב הרוחני-משפטי של הקונצרנים הגדולים וחברם הקרוב של בעלי שליטה ובעלי הון רבים במשק, קורא להפסיק את העליהום על המנכ"לים. "יש פה עריפת ראשים לא מוצדקת. המשבר כה גדול וכה עמוק, שיש לי ספק רב אם שינוי זהותו של המנכ"ל ישנה את מצב הדברים. לו הדבר היה תלוי בי, לא הייתי עורף ראשים.

"אפשר לחשוב שההפסד הוא האחריות של המנכ"ל. הבעיות הכלכליות של החברות נמצאות בתחום המקרו, ולא במיקרו. כשכולם מקרטעים, אז זו לא בעיה של המנכ"ל אלא של העולם. בעלי השליטה, ההנהלה והעובדים משלים את עצמם, טומנים את ראשם בחול כמו בת יענה, וכך, במקום לשנס מותניים ולהיאבק במצב, תוך הסתייעות במעורבות ממשלתית שכבר קיימת, מתחיל מחול שדים בין בעלי השליטה ובין המנכ"לים, וחבל שכך".

גורמים שונים במשק מעריכים שאלו רק סנוניות ראשונות שמבשרות על פיטורים או התפטרויות נוספות. "אין ספק שמצבים של מנכ"לים שלא יידעו להתמודד עם הלחץ או כשלים שיתגלו בחברה, שהם לאו דווקא אשמים בהם אלא הם תוצר של המצב, יובילו בקרוב לשינויים מבניים וגם לפיטורי מנכ"לים. אין לי ספק שיש במקרים האחרונים סוג של אות אזהרה. השאלה היא מי הבא בתור", אומרת שטרק, שמכירה את הדברים מבפנים.

גורם אחר במשק מוסיף: "היום חיי רגע זה חיי נצח. המנכ"לים צריכים לפתור את הבעיה של היום ושל עוד שנה. מכיוון שבמקרים רבים זו משימה כמעט בלתי אפשרית, נראה התפטרויות נוספות ופיטורים. וגם אם לא יהיו התפטרויות, הלחץ מכריע את כולם. כולם לחוצים, בלי יוצא מן הכלל".

בין "סיבות אישיות" ל"הבדלי גישות"

1. מרוב עצים לא רואים את יערי

אחרון המתפטרים לעת עתה הוא מנכ"ל סנפרוסט, יענקל'ה יערי, שהתפטר אתמול (ד'), לאחר שסיים לטפל במשבר שהתרחש בחברה לפני חודש וחצי, אז התברר כי חלק ממוצרי החברה-הבת של סנפרוסט, מעדנות, נגועים בחיידק הליסטריה, והמוצרים הורדו מהמדפים. השבוע חזרה אספקת המוצרים של מעדנות לשוק.

התפטרותו של יערי, איש אהוב מאוד בחברה ואיש מקצוע מעולה בתחומו, השאירה את הבכירים בסנפרוסט מופתעים. מצבה הכלכלי של סנפרוסט טוב, ועד לתקלה של חיידק הליסטריה הם לא העלו על דעתם שחילוקי הדעות יגיעו לכדי התפטרות. אלא שמאז רכישת אייפקס-שמיר את תנובה והחברות-הבנות, השתנה ניהול סנפרוסט. אם קודם למנהלים בקבוצה היה גיבוי רב מרייכמן, שלעתים אף קיבל את הדיווח על עסקה בדיעבד, תחת חברת אחזקות המנכ"לים צריכים לקבל אישור גם על עסקאות שאינן מהותיות, כך שחייו של יערי היו קשים עוד טרם החיידק הקטלני.

2. תנובה חדשה

ביום ב' הודיע על התפטרותו ליעד כהן, מנכ"ל תנובה, אחרי 15 שנה בחברה, ארבע שנים כמנכ"ל תשלובת החלב ורק כשנה וחצי לאחר שבעלי תנובה החדשים, קבוצת אייפקס-שמיר, נכנסו לתפקידם.

"הוא רוצה להמשיך הלאה אחרי 15 שנים בתנובה" ו"ההתפטרות היא על רקע תפיסות ניהוליות שונות", היו הגרסאות שהתפרסמו בתקשורת, ואילו כהן עצמו אמר את המשפט המעורפל הבא: "מיציתי והגיע הזמן לפנות לכיוונים חדשים, זו החלטה פנימית שאינה קשורה למצב הכלכלי ולשינוי מבנה הבעלות, אלא למניעים ולתובנות שלי לנסות לחפש לי אתגרים חדשים".

בכיר בתנובה אומר ש"ליעד כהן לא רצה להישאר בתנובה החדשה. זהבית כהן היא אישיות דומיננטית, חזקה, מוכשרת אך גם מאוד תובענית, בעוד שבעבר כהן היה בן טיפוחיו ושותפו הצמוד של רייכמן לכל המהלכים קדימה. הוא פשוט בחר שלא להתפטר בתקופה של העברת בעלות בגלל נאמנותו לעובדים".

3. יצא מגודרו

המנכ"ל של צים, דורון גודר, איש עבודה שמעורב בחברה לישראל כבר שנים, היה הראשון להודיע על התפטרותו בתחילת השבוע. הסיבה המוצהרת: חילוקי דעות ביחס לעתיד החברה, ובעיקר רכש הספינות שצים מחויבת למחיריהן מתקופת השפע ובינתיים לא מצליחה לדחות. חילוקי הדעות, התברר בהמשך, הם עם יו"ר צים, עידן עופר.

צים שגשגה בשנים האחרונות תחת משפחת עופר, ובארבע השנים האחרונות גם תחת המנכ"ל גודר. אלא שהיום - עקב המשבר הכלכלי העולמי שהביא לקריסת מחירי ההובלה הימיים ב-90%, לצד הצניחה בסחר העולמי - מסובכת צים בהתחייבויות של מיליארדי שקלים. וגודר הוא זה שמשלם את המחיר.