מקל ירוק בגלגלים: הקונפליקט בין סביבה לפיתוח מתחדד בזמן מיתון

י ש כאלה שחיים להם בספירה אחרת. אחרים אולי יאמרו שהם מבקשים בעיקר לתפוס כותרות, להוכיח שהם הכי צודקים והכי נאמנים לאידיאולוגיה הכי טרנדית בסביבה, לאחר שיותר מדי גופים בחרו להרים את אותו דגל ירוק שגם הם נושאים. אותם אנשים עדיין מאמינים שזוהי תקופה הולמת לפצוח בקמפיינים נגד תוכניות בנייה, של חברות שגם ככה מצבן הכספי עגום והסיכוי שהן ירימו בקרוב מנוף חדש כמעט שואף לאפס. במקביל, הם יצאו במאבק נגד פרויקטים שדווקא באים לשרת את הציבור.

ייתכן שהחברה להגנת הטבע, למשל, עדיין לא הפנימה שמשבר האשראי כבר פה. לדלק נדל"ן, לדוגמא, אין את הכסף להוציא אל הפועל את התוכנית ה"גרנדיוזית" שהיא מקמפיינת נגדה בפרויקט מגדלי חוף הכרמל בחיפה. במקביל, עמותת אדם טבע ודין כנראה לא מבינה עד כמה הולך פרויקט המלונאות בתמנע של קבוצת איגרא להביא מקורות עבודה למקומיים - מוצר שנדרש נואשות בימים אלה.

רק השבוע, למשל, אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה כי מבנה מסחרי נטוש בחוף אלמוג בדרום העיר אילת יוסב למלון שיכלול 160 חדרים, ב-6-8 קומות. בהחלטתה קיבלה המועצה הארצית את עמדת הולחו"ף (הוועדה לשמירה על הסביבה החופית) וקבעה כי השימוש המלונאי יותנה בכך שצוות מצומצם מטעם הולחו"ף יקבע את אופן ההשתלבות של המבנה בנוף, וכן יקבע את היקף הבנייה המקסימאלי שיתאפשר במקום. גם עיריית אילת והוועדה המחוזית דרום תמכו בהקמת המלון בהיקף המוצע, במקום העזובה וההזנחה במקום, בשל קרבתו למלון אורכידאה והשתלבותו על רקע מורדות העיר אילת.

אף על פי כן, החברה להגנת הטבע שלחה ביקורת חריפה כנגד התוכנית. "לצערנו, המועצה הארצית העדיפה אינטרס צר של יזמות פרטית על פני אינטרס רחב המבטא את טובת כלל הציבור", מסרה החברה.

"חשבנו ירוק"

רק שאם מדברים על מיתון, צריך אולי לקבל בזרועות פתוחות פרויקטים שיביאו לפיתוח ולשגשוג כלכלי. בכל זאת, עמותת אדם טבע ודין ניסתה לעצור את פרויקט המיזם התיירותי שמקדמת קבוצת איגרא, שבשליטת יואב איגרא, סמוך לפארק תמנע, כ-30 ק"מ צפונית לאילת.

ניסיונותיה של העמותה הגיעו גם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. שם הגישה העמותה עתירה לביטול התוכנית, יחד עם שישה תושבים שמתגוררים בקיבוצים שונים סמוך לבקעת תמנע. בית המשפט קבע בסוף דצמבר כי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז דרום תזמין בין היתר נספח סביבתי מגורם אובייקטיבי שיתייחס לגודל שטח המלון ואופן פריסתו.

את הפרויקט התיירותי, שאמור להוות מוקד משיכה לתיירות מדברית ובכלל זה מלון, מקדמת קבוצת איגרא מאז 2002. הקבוצה קיוותה שהמרכז יהפוך למרכז לטיולי מדבר והיא תכננה להשקיע כ-120 מיליון דולר בהקמת הפרויקט. "חשבנו שיש לבנות מוצר שיציע חוויית נופש אחרת לקהל", מספר מנכ"ל הקבוצה, מיקי חברוני, "לאו דווקא לכאלה שבאים ללון אלא גם לשוחרי סביבה שרוצים לטייל - מעין נווה מדבר שישמש מוקד משיכה לקהל שאוהב לטייל בטבע, עם מלונאות של תכנים. אנחנו לא מאמינים במלונאות בטן גב אלא במלונאות של תוכן. חשבנו כך לפני שבע שנים כשיצאנו לדרך והיום אנחנו בטוחים שזו החשיבה הנכונה. אנחנו רואים בעולם טרנד של בניית מלונות לרוכבי אופניים, למשל, ואנחנו מאמינים שהתכנים לא יכולים להיות מנותקים מהסביבה. זו הסיבה שבמיקום הספציפי הזה היה ברור לנו מהתחלה שכל הנושא האקולוגי, הירוק והמדברי חייב להיות בבסיס הפרויקט, אחרת לא תהיה לו זכות קיום. העיצוב בכל הרבדים שלו הוא חלק מהחוויה והחוויה לא מסתכמת באיך הציעו לך את המיטה - אלא המקום נתפס מהרגע שהגעת למקום ועד הרגע שעזבת אותו. הקו שיואב איגרא מוביל הוא קו עם אחריות לסביבה וזאת הוא עושה על דעת עצמו מבלי שאף אחד י בקש ממנו".

קבוצת איגרא קיבלה הכשרה לתכנון על מתחם הכלול בתוכנית המתאר המקומית "אתר תיירות ונופש בקעת תמנע" שפורסמה ב-1996. תוכנית זו מטרתה יצירת מסגרת תכנונית להקמת אתר תיירות, נופש ומלונאות באזור בקעת תמנע על ידי שינויים בייעודי קרקע, סלילת דרכים, מסלולי טיולים רגליים ורכיבה בתחום האתר. כ-60 אלף דונם באזור בקעת תמנע הוגדרו כשמורת טבע ואילו 300 דונם לייעוד מלונאי. כעבור עשר שנים הפקידה הוועדה המחוזית מחוז דרום את התוכנית המפורטת של קבוצת איגרא להקמת מתחם תיירותי. התוכנית פורסמה ואושרה ואילו אדם טבע ודין וששת התושבים הגישו את עתירתם בסוף מארס 2008, כשנה וחצי לאחר המועד האחרון.

לדברי חברוני, "הובלנו את קידום הפרויקט בשיתוף פעולה מלא עם הגורמים הירוקים הרשמיים. מהיום הראשון עירבנו את המשרד להגנת הסביבה, את רשות הטבע והגנים, את החברה להגנת הטבע ואת יישובי הסביבה. השקיפות היתה חשובה לאורך כל הדרך והופענו בפורום ראשי היישובים כדי להציג את הפרויקט. כולם היו שותפים לתהליך, ניהלנו איתם דיאלוג והבקשות שלהם הוטמעו בתוך התוכנית. ויתרנו על 100 דונם מתוך ה-300 והחלטנו שלא יהיה בהם פיתוח למרות שיכולנו לבנות על שטחים טופוגרפיים יותר גבוהים ולפי בקשותיהם ויתרנו על אותם מדרונות".

לפי התכנון היה הפרויקט אמור לכלול ארבעה אגפים על פני שטח עיקרי של 24 אלף מ"ר עם 400 מפתחות מלונאים. "חשבנו ירוק בפרויקט הזה הרבה לפני שהירוק הפך לטרנד", אומר חברוני, "אנחנו מאז 2003 מקדמים הקמת מתקן לטיהור שפכים שיאפשר טיהור שפכי הפרויקט. בחנו פתרונות סולאריים שהם לא פופולאריים. בחרנו שיטת בנייה יקרה שהאפ-סייד שלה היא פגיעה מינימאלית בפני השטח ומחומרים ממוחזרים לפי תו תקן, בבנייה שתתרחש ברובה מחוץ לאתר. למראית עין היה ברור לנו מהיום הראשון שהפרויקט הולך לאכלס קהל שלא יסבול פלסטיק מהמובן הכללי של המילה ושלא יסבול פיתוח ובנייה שלא משתלבים עם המקום. התוכנית הופקדה, עברה, קיבלה תוקף וניגשנו לתכנן לצורך קבלת היתרים, אבל בסוף 2007 התעוררו מספר תושבים מהאזור, פחות מעשרה, שהובילו מהלך נגד הפרויקט תוך יצירת רושם שהם ירוקים ואנחנו כרישי נדל"ן. אותם התושבים הצליחו לרתום למאבק את אדם טבע ודין".

"פרנסה בלי סוף"

הקבוצה גם מדברת על הפיכת הטבע לחוויה לכולם ועל העשרת האזור. "אנחנו מאמינים שהנאה מהטבע היא דבר שצריך להיות נחלת הכלל וכדי ליהנות מהטבע יש לספק תנאים הולמים", אומר חברוני, "כמעט בכל פארק לאומי בעולם יש סידורי לינה. אנחנו מאמינים שלמוקד תיירותי כמו בקעת תמנע או פארק תמנע מגיע לקבל הרבה יותר מ-80 אלף מבקרים בלבד בשנה. היום מגיעים כ-80 אלף מבקרים שברובם תלמידים - לא משפחות שבאות לראות את המקום. פרויקט שכזה במתכונת הנוכחית ובמיקום הנוכחי היה מצליח להגדיל באופן משמעותי את מספר המבקרים. מדובר בהגדלת מספר מקומות העבודה באזור - הפרויקט היה יוצר 600 מקומות עבודה למרות שאותם גופים ניסו לטעון שמדובר בחוטבי עצים ושואבי מים. הכוונה לטענתם היא שאני נלחם על 600 משרות בשכר מינימום, וזה לא נכון. עלות השכר הממוצעת במלונאות היא 1,600 עד 1,700 דולר לחודש לעובד. לא מעט אנשים באזור היו מוצאים פה פרנסה ולא רק במסגרת השירותים שאנחנו היינו מספקים אלא בשירותים נלווים כמו הסעות, הדרכה, טיולים, אטרקציות, מכבסה, נגריה, מסגריה - בלי סוף. אם היה לנו ההיתר, היום כבר היינו מתחילים לעבוד - זהו פרויקט שיכול היה לעלות על הקרקע לפני חודשים רבים.

עכשיו גם יותר זול והיינו יכולים לנצל את זה, אבל אני חושב שכולם מפסידים מהמהלך. אני לא רואה איך מישהו יכול להרוויח מאי-פיתוח. זהו חבל שמבחינתו פיתוח תיירותי הוא מנוע צמיחה אז כבר מפסידים מנוע צמיחה ומקומות עבודה".

האם יכול להיות שהירוקים, בהתנגדותם, שמו רגל להזדמנות למיזם ירוק? "הגופים המתנגדים מפספסים פה הזדמנות פז להיות שותפים לפרויקט שיכול להוות מודל לבנייה אקולוגית", מסביר חברוני, "הוא יכול להוות מודל לבנייה באזור רגיש מבחינה סביבתית ונופית. זה יכול היה להיות מודל לשנים עם מינימום פגיעה והפרעה. שביל ישראל עובר בתוך השטח וניסו לייחס לנו כוונות כאילו ביקשנו להעתיק אותו. אמרו עלינו שרצינו לגדר את השטח כי הוא מיועד לעשירים בלבד, אבל הצעד הזה בא מרשות הטבע והגנים על מנת שבעלי חיים לא ייכנסו לפרויקט - הפרויקט ברובו פתוח לכל אדם. נשאלת השאלה היכן עובר הקו הזה בין המחיר הסביבתי שראוי ואפשר לשלם בעד פיתוח. אני חושב שלאורך הדרך קצת איבדנו את הכיוון. הכי קל להגיד לא - החכמה היא להגיד כן".

בעתירה המשפטית טענו אדם טבע ודין וששת התושבים כי בתוכנית של קבוצת איגרא נפלו שלושה "פגמים חמורים". לטענתם, התוכנית סותרת את הוראות תוכנית המתאר (שפורסמה ב-1996), את הוראות תקנות התכנון והבנייה וכן שעל פי הוראות תוכנית המתאר הארצית לבנייה (תמ"א 35), לא היה מקום לאשר את התוכנית. סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניל הנדל, אמר בפסק הדין כי "סבורני שלא יהיה זה נכון, צודק ומידתי להורות על ביטול התוכנית". כאמור, הוא הורה לוועדה המחוזית לקיים דיון בתמ"א 35, להזמין נספח סביבתי ולהחליט האם להשאיר את אישור החלטת התוכנית על כנה.

"המפלצות החדשות"

קשה גם להבין מדוע דווקא עכשיו מתעוררת החברה להגנת הטבע ומחוללת מאבק ציבורי נגד "בניית ארבעה רבי קומות נוספים בחוף הדרומי של חיפה". בקמפיין חדש קוראת החברה "לעצור את המפלצות החדשות" משום שלדבריה "עשר שנים לאחר בניית שניים ממגדלי חוף הכרמל, שמהווים את אחד הפרויקטים הבוטים והמכוערים ביותר לאורך קו החוף הישראלי... נודע כי היזמים, חברת דלק נדל"ן, ועיריית חיפה מעוניינים להמשיך ולקדם את הקמת ארבעת המגדלים הנוספים בפרויקט במהירות האפשרית".

החברה גם כוללת את הפרויקט בדוח האיומים על השטחים הפתוחים לשנת 2009, בו היא מפרטת 81 איומים מרכזיים על השטחים הפתוחים בישראל. היא מציבה את הפרויקט במקום ה-19 וטוענת כי תוכנית מגדלי חוף הכרמל כוללת בנייתם של שישה רבי קומות באזור חוף הכרמל, על בסיס תוכנית משנת 1978.

אם תוכנית כזו באמת עמדה על הפרק, היתה נדרשת דלק נדל"ן, שבשליטת יצחק תשובה, להוציא עשרות מיליוני שקלים לפחות על מנת לבצע אותה. הראיות בשטח הן שדלק נדל"ן נמצאת במאמצים להגדיל מזומנים ולא לאבדם. אפילו הכסף הרב שתניב תגלית הגז הטבעי בקידוח "תמר 1", בו שותפות דלק וישראמקו מול חופי חיפה, הוא עוד חזון למועד.

בדיקת "גלובס" מעלה שבפועל, דלק נדל"ן לא הגישה כל בקשה להמשך בניית המגדלים. היא אמנם ביקשה לייבש רצועת ים, אבל בדצמבר התקיימו דיונים והעירייה הביעה התנגדות, שבעקבותיה דחתה המחוזית את הבקשה ודרשה מדלק לבוא עם הצעה חדשה.

בנוסף, למרות שלחברה יש זכויות מוקנות במקום משנות ה-70, ניסתה העירייה להגיע להסכמה עם דלק נדל"ן לנייד את הזכויות אבל מינהל מקרקעי ישראל דחה את הבקשה. אז עם מחסור במזומנים, עירייה שלא תומכת בפרויקט ותוכנית שכלל לא הוגשה, מדוע חושבת החברה להגנת הטבע שיש לה על מה להפגין?

200 אלף מבקרים

אם נניח את הפרויקטים היזמיים לרגע בצד, נוכל לראות שהארגונים הסביבתיים זועקים אף נגד תוכניות שמטרתן היא דווקא הסדרת הטבע והשמירה עליו. נוצר הרושם שהם מבלבלים כוונות אלה עם הרצון לפיתוח וליזמות נדל"נית, כמו למשל בקמפיין שמנהלת החברה להגנת הטבע נגד תוכנית הסדרת חוף הבונים שבתחום המועצה האזורית חוף הכרמל.

בחלקו הדרומי מוכרז חוף הבונים כשמורת טבע, אותה מנהלת רשות הטבע והגנים. לעומת זאת, החלק הצפוני של החוף טרם הוכרז כשמורה. חלק זה של החוף איננו מוסדר וקרוי בלשון הירוקים "חוף פרא". היותו של החוף לא מוסדר באה לידי ביטוי בין היתר בכך שבחוף לא קיימים מתקני שירותים, כשדיונות החול הן אלה שלמעשה ממלאות פונקציה זו. בנוסף לא קיימת חנייה מוסדרת. נסיעת רכבים על החוף היא תופעה נפוצה במקום, למרות האיסור המפורש, ובמהלך העונה מהווה החוף אתר להתיישבות קבע של מטיילים. את אלה יש לשים בקונטקסט של עומס מבקרים, בהיקף של 200 אלף לעונה, שנמשכת בדרך כלל שלושה עד ארבעה חודשים. לשם השוואה, במערת הנטיפים, אחד האתרים המתויירים בישראר, מבקרים 250 אלף מטיילים במהלך שנה שלמה.

"חושבים שאני יזם נדל"ן"

בימים אלה מקודמת תוכנית שהגישו משרד התיירות, המועצה האזורית חוף הכרמל ורשות הטבע והגנים להסדרת החוף הצפוני שמצפון לשמורת הטבע המוכרזת. התוכנית מדברת על הגנה ושימור משאבי הטבע והנוף באזור, לצד מתן מענה והסדרת השימושים הציבוריים הקיימים לרחצה בחוף, פעילויות סיור וטיול, פנאי ונופש. התוכנית כוללת הגדלת השמורה ב-90 דונם והפיכת החוף הצפוני, באורך 150 מטר, למוכרז. כן מגדירה התוכנית מגרשי חנייה עם מקסימום קיבולת של 770 כלי רכב ופיתוח של שני מוקדי שירותים - הצפוני בהיקף 300 מ"ר והדרומי בהיקף של 120 מ"ר. הוראות התוכנית יסדירו דרכי גישה ולא יתירו קיום אירועים והקמת אוהלים בתוך השמורה.

התוכנית עברה את כל רשויות התכנון, כולל הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חוף הכרמל, הוועדה המחוזית מחוז חיפה, הולחו"ף של משרד הפנים ואת הולנת"ע (הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. אולם, בדיון האחרון של הולחו"ף החליטה החברה להגנת הטבע להגיש ערר לוועדת הערר הארצית. זו החליטה לפני שבועיים להעביר את ההכרעה הסופית לולחו"ף.

ברשות הטבע והגנים אומרים כי נסיעת החוף האסורה גורמת נזקים לבית הגידול הטבעי ולשמירה על החולות. אם החוף היה מוסדר, הם אומרים, אפשר היה לאכוף האיסור על הנסיעה בחוף. ברשות מספרים, כי יש אנשים שמקימים אוהלים בתחילת העונה ומפרקים אותם בסופה, כשהמשמעות היא שמופעלים גנראטורים שמספקים חשמל ותאורה בלילה במקום שאמור להיות חשוך, שלא לדבר על הרעש (שני גורמים שפוגעים קשות בצבים שבאים להטיל באזור). ברשות גם טוענים כי נעשה במקום הרס אקולוגי ממדרגה ראשונה.

אף על פי כן, בדוח האיומים של החברה להגנת הטבע היא מציבה את פרויקט חוף הבונים במקום ה-24. "חוף הבונים הוא אחד החופים היפים, העשירים והמגוונים ביותר בחופי ישראל", נכתב בדוח, "בהשוואה לחופים אחרים באזור, חוף הבונים הוא העשיר והמגוון ביותר מבחינה נופית ואקולוגית. בתוך המכלול הנופי מצויים מספר ערכי טבע שיש לשמור עליהם במיוחד". אבל כל אלה, אומרים ברשות הטבע והגנים, דווקא מחזקים את הצורך בהסדרת החוף.

"זוהי לא תוכנית יזמית", אומר כרמל סלע, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל. "סטאטוטורית אין היתר ותב"ע למקום ויש צורך להסדיר אותו", הוא מוסיף, "היום המצב הוא בלתי נסבל. לא נעים להגיד אבל אנשים עושים את צרכיהם בכל מקום. רכבי 4X4 משתוללים, הורסים את החול ואת הצמחייה הייחודית. הבעיה העיקרית היא שהירוקים חושבים שאני בונה מיזם נדל"ני, שבעצם אני בונה טיילת מבטון ומוקד מקומי של 250 מ"ר. אומרים שאני אהפוך את המקום לגן אירועים ולכפר נופש. 250 מ"ר כמוקד של שירותים ומקלחות זה לא גן אירועים. אני בא לשמר את החוף, לא להרוס ולא להשתמש בשטח לנדל"ן. היתה מתוכננת מסעדה בשטח 90 מ"ר, אבל אם מסעדת ה-90 מ"ר היא הבעיה אז לא תהיה מסעדה. חשוב לציין שמהחלק הצפוני של התוכנית ועד לקיבוץ נוה ים יש 3.3 ק"מ של חוף פתוח. הקשיים שלי באופן כללי מול הירוקים הם חוסר תקשורת והבנה בסיסית. אני לא פחות ירוק מאף אחד. נולדתי פה, אני מגדל בננות, מכיר את מערת האדם הקדמון יותר מכל אחד אחר ומרגיש שאני לא פחות ירוק מאחרים, אבל צריך להבין שטבע צריך לשמר כי אם לא, הוא ייהרס. אנשים הרבה פעמים לא מבינים שצריך לתת לציבור אפשרות ליהנות מחופי הים בארץ. המדינה מתפתחת וה יא גדלה ואנחנו צריכים לאפשר לתושבים ליהנות מהחוף ולא לנסוע לקפריסין, לטורקיה או לנואיבה".

לפחות בפרויקט גדול אחד הגיעו הירוקים והמתכננים לסוג של שביתת נשק וניסיון לשיתוף פעולה - כל זאת מבלי לדלג תחילה על מאבקים משפטיים כמובן. זהו פרויקט הקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב, שעלותו מוערכת ב-2-3 מיליארד שקל עם עלות תחזוקה שמוערכת בסכום דומה. במסגרת העברת מחנות צה"ל לנגב צפויים אלפי חיילים ואנשי קבע לעבור לשרת בנגב ולהשתקע באזור עם בני משפחותיהם ובצה"ל מקווים כי העברת הבסיסים תאיץ את פיתוח התשתיות בנגב, תייצר מקומות תעסוקה ותסיט אוכלוסיה צעירה ואיכותית לנגב.

"הירוקים בני ברית"

ב-2007 הגישה עמותת אדם טבע ודין, יחד עם הארגון מגמה ירוקה, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע נגד הליכי התכנון והבנייה שננקטו בנוגע לעיר הבה"דים. תהליך התכנון של הפרויקט החל ב-2004 בוולמ"ב (הוועדה למתקנים ביטחוניים) שבסמכותה לתת היתר בנייה לבניין, מחנה או דרך שמוחזקים על ידי צה"ל.

העותרים ביקשו שההליכים בעניין עיר הבה"דים יהיו הליכי תכנון ובנייה רגילים ולא יידונו בוולמ"ב משום שהעיר אינה סודית ואין דחיפות בהקמתה. בית המשפט דחה את העתירה בטענה החוק אינו מגביל סמכות לוולמ"ב רק למקרים חריגים של דחיפות או סודיות המתקן.

מאוחר יותר ניגשו אדם טבע ודין ומגמה ירוקה לבית המשפט העליון וביקשו לבצע תסקיר השפעה על הסביבה באזור בו מתוכננת לקום עיר הבה"דים. במארס לפני שנה קיבל העליון את עמדתם וחייב את משרד הביטחון לבצע תסקיר השפעה על הסביבה וקבע שלא ניתן יהיה להתחיל בעבודות לפני הכנת התסקיר.

"אנחנו אמרנו שבדרך כלל בהליך תכנוני, כשעושים תסקיר באים לבדוק מה ההשפעות של הפרויקט על הסביבה", אומר אביתר חכמון, ראש מינהלת מעבר צה"ל לנגב במשרד הבטחון, "ואילו פה יש את ההפך. פה לא רוצים תסקיר שיראה איך הקמת הקריה תשפיע על הסביבה, כי לא הקריה מייצרת זיהום, אלא מה תהיה ההשפעה של הסביבה, כלומר רמת חובב, על הפרויקט. יש לציין שבשנת 2005 נחתם הסכם בין המדינה לבין המפעלים שנקרא הסכם הגישור שזכה לתוקף פסק דין. אנחנו ב-2004 באנו לממשלה ואמרנו שלא נתקדם בפרויקט עד שלא יהיה הסכם ראוי עם המפעלים ואז המדינה נכנסה להליך גישור עם המפעלים ואלה חויבו להרבה מאוד קריטריונים מחמירים בהם הם צריכים לעמוד.

המפעלים כבר צעדו כברת דרך והשקיעו למעלה מחצי מיליארד שקל בהטמעת טכנולוגיות סביבתיות. תפקידנו לוודא שהם ימשיכו לעשות זאת עד לעמידה ביעדים המחמירים שקבע המשרד להגנת הסביבה לסוף 2010, שנה לפני שנאכלס את קרית ההדרכה.

"המועצה ברמת חובב הקימה מערך ניטור שנמצא בנקודות שונות באזור ומנטר אונליין חומרים מסוכנים. ניתן להיכנס לאתר האינטרנט של מעבר צה"ל לנגב, לצפות אונליין בנתוני איכות האוויר, ולראות כל שעה מדידה של קרון הניטור. בנוסף, מנכ"ל משרד הביטחון הקים ועדת פיקוח של מערכת הביטחון על רמת חובב שחברים בה ראש מינהלת מעבר צה"ל לנגב, קצין רפואה ראשי, נציג של אדם טבע ודין, המשנה למנכ"ל במשרד להגנת הסביבה וראש מחלקת התשתיות באגף התכנון בצה"ל. זוהי ועדה ממשלתית עם כל המשתמע מכך שמפקחת ומוודאת שהמפעלים ברמת חובב עומדים ביעדים המחמירים שנקבעו להם. מתקיימות ישיבות קבועות של ועדת הפיקוח ומוצגת ההתקדמות. אנחנו רואים בירוקים בני ברית. בסופו של דבר הם עוזרים לנו ללחוץ ולוודא שהמפעלים אכן עומדים ביעדים המחמירים מאוד שנקבעו להם. זה רק מוכיח שבשיתוף פעולה אפשר להשיג יותר מאשר בויכוחים". *

michal-m@globes.co.il

"גם בשעת מיתון שלטון החוק אינו נסוג"

החברה להגנת הטבע מסרה כי מרבית ההתנגדויות של החברה הן לתוכניות ויוזמות הסותרות ומנוגדות למדיניות התכנון הארצית, כפי שבאה לידי ביטוי בתמ"א 35, שאושרה על ידי המועצה הארצית והממשלה. "אילו היו מוסדות התכנון והיזמים מקפידים למלא אחרי המדיניות הכללית, מרבית ההתנגדויות שלנו היו יורדות מן הפרק וכלל לא היינו נדרשים להגיש אותן", נמסר מהחברה.

בנוגע למאבק במגדלי חוף הכרמל, מסרה החברה להגנת הטבע כי "שני המגדלים הקיימים בחוף כבר גרמו נזק רב לסביבה החופית ולחזותה של חיפה. במאבק סביב קידום מגדלי חוף כרמל ייקבע צביונו של קו החוף העתידי של חיפה - פתוח וטבעי או בנוי וחסום. קידום הפרויקט הוא בניגוד לאינטרס הציבורי והוא יגרום להמשך הפגיעה הקשה בחוף הים. החברה להגנת הטבע פועלת לאימוץ חלופה שתנייד את זכויות הבנייה של היזמים למתחם צבאי סמוך, העתיד להתפנות מהנוף לטובת פיתוח אזרחי למגורים ומלונאות. פרויקט פוגעני כזה לסביבה, לחוף ולציבור צריך לעצור בכל תקופה ובכל מצב, ללא קשר למצב הכלכלי".

משרד הפנים אישר בתגובתו כי "לא הוגשה לוועדה המחוזית כל תוכנית להקמת ארבעה מגדלים נוספים. הוועדה המחוזית דנה ואישרה הנחיות לתסקיר השפעה על הסביבה לייבוש רצועת ים, תוך הארכת הרצועה המבוקשת דרומה".

בנוגע לחוף הבונים, מסרה החברה כי "הקמת המוקד הצפוני וחוף הרחצה יהוו ללא כל ספק פגיעה במשאבי הטבע ובמערכות האקולוגיות הנדירות הקיימות באזור זה, כולל הפרעה ופגיעה בפעילות ההטלה של צבי הים. לכך יש להוסיף את תפקוד המסעדה, אשר בפעילותה הרועשת שתימשך עד שעות מאוחרות של הלילה תפגע בהטלת הצבים. בנוסף לכך, הפגיעה האקולוגית הצפויה, המופע החזותי של מוקד השירותים והמסעדה באזור טבעי זה הוא בעייתי ביותר ויש בו פגיעה של ממש באופיו של האזור. החברה להגנת הטבע מציעה כחלופה את פיתוחם והרחבתם של מוקדי הפיתוח הקיימים בנווה ים ודור. פיתוח בחופים אלה יביא בסופו של דבר למשיכת קהלים גדולים אשר מבקשים להשתמש בנגישות נוחה לחופים ובאפשרויות מגוונות בחוף, כולל לינת לילה ויאפשר את האיזון הרצוי בין שימר הסביבה החופית ובין התועלת והנאת הציבור.

"חשוב לציין כי ועדת הערר של המועצה הארצית החליטה לפני כמה שבועות כי ניתן לממש את מטרות התוכנית גם מבלי פיתוח נוסף באזור. בין היתר תמכה הוועדה בהחלטתה בטענה שבעיות כגון נסיעת כלי רכב על החוף, לכלוך ופגיעה בסביבה האקולוגית ניתנים לטיפול באמצעות מנגנונים חוקיים קיימים ובוודאי שאין צורך בהכרזת החוף כשמורת טבע כדי להבטיחם".

אדם טבע ודין מסרה, כי "העובדות המתוארות הן לגבי תמנע והן לגבי עיר הבה"דים )בנוגע למניעת יצירת עבודה בנגב - מ.מ) רחוקות מלשקף מציאות. בשני המקרים קיבל ביהמ"ש את עמדת אדם טבע ודין. החוק לצדנו ושלטון החוק מחייב את עמדתנו. אם הטענה היא שבשעת מיתון, שלטון החוק נסוג או שפרנסה חשובה מחיי אדם, אז אנו דוחים עמדה זו מכל וכל". *