עו"ד יוסי מנדלסון: "יונה נאור נוקמת בי כי סירבתי לסייע לה לקבל כסף מבעלה לשעבר"

לטענת מנדלסון, נאור איימה עליו באמצעות בא-כוחה כי "תהרוס" אותו אם לא ישתף עימה פעולה בהשגת כספים מבעלה ; לדבריו, עו"ד רון דרור אמר לו כי הפגיעה בשמו היא בגדר מטרה של נאור וכי הוא נשכר על-ידה לשם כך

עו"ד יוסי מנדלסון, מבכירי הפרקליטים בתחום דיני המשפחה, טוען כי התביעה שהגישה נגדו יונה נאור היא חלק ממסע סחטנות ונקמנות שלה בו, במטרה לפגוע בשמו הטוב ולהפעיל עליו לחץ פסול. זאת, כיוון שהוא סירב לדרישתה לשתף עימה פעולה בהשגת כספים מבעלה לשעבר ודחה את ניסיונה לכפות עליו לפגוע בבעלה לשעבר בדרכים פסולות.

נאור ביקשה בתביעתה לחייב את עו"ד מנדלסון להמציא לה את כל הפרטים והמסמכים הנוגעים לסכומי שכר-הטרחה שבעלה לשעבר שילם לו בתקופה בה ייצג את השניים במשותף. כמו כן, היא ביקשה להצהיר כי עו"ד מנדלסון לא הנפיק קבלה וחשבונית מס כדין בגין 1.3 מיליון דולר שהעבירה אליו.

בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, טוען עו"ד מנדלסון כי החל מינואר 1995 שימש כעורך הדין המשותף של בני-הזוג נאור. לדבריו, ביוני 2007 פנה אליו בא-כוחה של נאור, עו"ד רון דרור, וביקש ממנו להיפגש איתו ל"שעת ייעוץ אישית". אלא שלדבריו לא היה מדובר ב"פגישת ייעוץ אישית", אלא הוא התבקש לפנות לאבי נאור כדי לשכנעו לשלם לגרושתו כסף או על-ידי השגת "חומר" נגד בעלה לשעבר. לדברי מנדלסון, עו"ד דרור אמר לו כי לדעתה של נאור, מנדלסון הוא בעל השפעה רבה על בעלה לשעבר, וכי הוא יכול להשיג לה את סכומי-העתק שלדעתם מגיעים לה.

לטענת מנדלסון, עו"ד דרור אמר לו כי אם הוא לא ישתף פעולה עם נאור במאבקה נגד בעלה לשעבר, תוך הסתרת הדבר ממנו - אז תוגש נגדו התביעה. לדבריו, עו"ד דרור הניח בפניו טיוטה של כתב תביעה על סך של 150 מיליון שקל.

התנגדות לסחיטה

מנדלסון מציין כי הוא הבהיר כי לא יאפשר לסחוט אותו וכי הוא יגיש כתב תביעה שכנגד נגד נאור ושותפיה. לדבריו, מאותה רגע "פתחה נאור במסע בוטה ומכוער של סחטנות ונקמנות כנגדו". מנלדסון מציין כי עו"ד דרור אמר לו כי הפגיעה בשמו היא בגדר מטרה של נאור, וכי הוא נשכר על-ידה במטרה "להרוס" אותו, "שלא יהיה עוד עורך דין".

בעניין הסכום בסך 1.3 מיליון דולר שהעבירה לו נאור, טוען מנדלסון כי היא אינה זכאית לקבל מידע לגבי השימוש שעשה בכסף. מנדלסון טוען עוד כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף גם בשל היעדר עילה וגם בשל התיישנות. לדבריו, מדובר בתביעה שקרית, חסרת כל הצדקה עניינית, שהוגשה בחוסר תום-לב קיצוני ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. (ת.א. 2332/08).