ד"ר אבי רובינשטיין פעם: נירוכירורג היום: עורך דין

* מצב משפחתי: נשוי 4

* במקור: רופא מומחה בנירוכירורגיה

* כיום: עורך דין

* איך זה קרה: הייתי רופא מומחה עשר שנים, עבדתי בבתי חולים, הייתה לי קביעות. לא קרה משהו חד; חוסר השקט ואי-שביעות הרצון מהצורה שבה עבדתי התבשלו במשך שנים. הטריף אותי חוסר העצמאות שלי, הכפיפות להיררכיה, ומאי-השקט הזה נבעו עימותים עם הממסד ועם האנשים שהיו סביבי.

* מסלול: הלכתי ללמוד משפטים ב-1990, בשביל העניין, ולא חלמתי שאעסוק בכך. אחרי סיום הלימודים לקח לי עוד שנה עד שהתחלתי התמחות, וכשהפכתי לעורך דין, ב-1995, המציאות למעשה קבעה את ההמשך: אנשים שהבינו שאני גם וגם הגיעו כלקוחות, והדברים החלו להתגלגל. בתחילת 1996 פתחתי את המשרד יחד עם שותפי, שמואל יקירביץ', שאותו הכרתי במשרד שבו התמחיתי. חוות דעת לבתי משפט הפסקתי לתת ברגע שהתחלתי את ההתמחות, אבל המשכתי לעבוד במכבי כשנתיים, לצורכי פרנסה, כי בתיקי נזיקין שכר הטרחה מגיע בסוף. אז אמנם גררתי חופשה ללא תשלום במשך ארבע שנים וחצי, וחשבתי שאחזור, אבל כבר נקשרתי לשותף וללקוחות, ונשארתי.

* מה יגידו השכנים: אני בסביבה משפטית - אשתי, אחי וגיסתי, כולם עורכי דין. אשתי לא התלהבה מהרעיון, גם בגלל הכניסה להרפתקה שלא ברור איפה תיגמר. חברים לא האמינו שככה אני עוזב את המסלול שהייתי בו, ואימא שלי, שהייתה אחות, מאוד לא אהבה את הרעיון שאני נוטש את החולים הסובלים.

* המחיר: כשאני מגיע לבית חולים או פוגש חבר כירורג הלב דופק, הנחיריים מתרחבים ומריחים את הדם. יכול להיות שאת הטוב שעושים הרופאים לחולים לא יכולים עורכי הדין לעשות ללקוחות שלהם.

* התמורה: באופן אישי זה עושה לי טוב, הפסקתי להיות לא מרוצה ובאי-שקט, הפסקתי לקטר.

* למתלבטים: כל מי שעושה צעד כזה יאמר אמירה נדושה כמו "חיים פעם אחת", אבל מה לעשות, זה נכון; אם אתה לא מבסוט, תפוס את החיים ועשה איתם משהו. צריך לנסות ולא לחשוש, וצריך גם את הכוכב בשמיים.

ענת גל-און