"ארה"ב היתה ונשארה הכלכלה המצליחה בעולם"

בעונג. קראתי את "פייננשל טיימס" לפני שאחרים קראו אותו. כעת זה באופנה וכולם מסתובבים עם "פיננשל טיימס".

בוא נדבר על פסגת ה-20G. מה יהיה המדד שלך להצלחה?

המשימה החשובה ביותר תהיה לספק מסר חזק של אחדות מול פני משבר. יש לכך כמה חלקים. קודם כל, כל המדינות המשתתפות מכירות בכך שמול פני הנסיגה העולמית החריפה, כל אחת מאיתנו צריכה לנקוט צעדים לקידום הצמיחה הכלכלית והסחר; פירוש הדבר הוא גישה בריאה לתמריצים כלכליים ומאבק בפרוטקציוניזם.

שנית, אנחנו צריכים לוודא שכולנו נוקטים צעדים רציניים לטיפול בבעיות במגזר הבנקאי ובשוקי ההון, כלומר סדרה של צעדים לטיפול בנכסים רעילים והבטחת הון מתאים במגזר הבנקאי.

שלישית, רפורמה פיקוחית שתמנע התרחשות חוזרת של סיכונים מערכתיים כאלו, ותחייב כל מדינה לקחת יוזמה, אך גם תחייב תיאום חוצה גבולות מפני ששוקי ההון הם עולמיים. זה יכלול מגוון רחב של צעדים, הוספת סמכויות תיאום בין מפקחים וטיפול של כמה מדינות במקלטי מס בחו"ל.

האם זו בעיה, מקלטי מס בחו"ל?

ובכן, זה משהו שנדון בו. יש חשש שאנשים יכולים לרמות את השיטה או לעקוף שוקי הון מפוקחים, ואנחנו רוצים להבטיח שהמפקחים שלנו יטפלו לא רק בבנקים, אלא בכל מוסד שיכול להוות איום על כל המערכת.

תחום אחרון של פעולה מתואמת נוגע למוסדות פיננסיים בינלאומיים, וליכולתם לסייע לשווקים מתעוררים, וזאת בזמנים שבהם השווקים הללו עלולים להיקלע ללחצים עוד יותר חריפים מאלה של המדינות העשירות יותר.

עלינו לוודא שלמוסדות כמו קרן המטבע הבינלאומית יש משאבים לספק סיוע כזה, ושאספקת המזון העולמית לא תועמד בסכנה כתוצאה מקריסה של הסחר העולמי - אלו הן הבעיות שלדעתי נצטרך להתייחס אליהן.

אני בטוח, בהתבסס על השיחות שקיימתי בשבוע שעבר עם אנגלה מרקל, סרקוזי, קווין ראד (ראש ממשלת אוסטרליה) וכן שיחות שהיו לי לפני כן עם גורדון בראון ואחרים, שיש כבר קונצנזוס כללי שכאשר נגיע ללונדון (לפסגה), נוכל לרשום התקדמות משמעותית בכיוון הנכון.

גישה משולבת

נדבר לרגע על התמריצים לעידוד הכלכלה. לפי שעה יש עלייה של 1.8% מהתמ"ג של מדינות G20 בתקציבים הללו ב-2009. יש חששות בקרב כלכלנים שיהיה צורך בתמריץ מתמשך, וששנת 2010 תהיה שנת המפתח. האם תוכל לקבל התחייבויות מפורשות מן האירופים, נניח, לפעולה בשנת 2010 במידת הצורך?

יש שתי נקודות שאני רוצה לציין בהקשר זה. הראשונה: התקשורת נוטה להתייחס לכך כאל גישה של "או זה או משהו אחר". יש כמה מדינות 20G שקוראות בתקיפות לתמריצים חזקים, ויש מדינות שקוראות לרגולציה חזקה. מה שאני טענתי בעקביות הוא שאנחנו זקוקים לגישה משולבת.

אנחנו זקוקים הן לתמריצים והן לפיקוח. אנחנו צריכים לטפל בבעיות שלפנינו, וגם לוודא שאנחנו נוקטים צעדים למניעת הישנות של משברים כאלו.

במה שנוגע לתמריצים, תהיה הסכמה שמדינות G20 יעשו את כל הנחוץ לקידום הצמיחה והסחר. אני חושב שיש דאגה לגיטימית שמאחר שרוב המדינות כבר השיקו תוכניות המרצה משמעותיות, אנחנו צריכים להיווכח שהן עובדות.

אני מעריך כלכלנים, ללא ספק. יש לי כמה בצוות שלי. אך להתחיל לתכנן מגוון רחב של תוכניות לשנה הבאה, מבלי שיהיה לנו מידע טוב יותר על איך עובדות התוכניות השוטפות, זה רעיון מעורר דאגה.

לכן מה שאנחנו הולכים לראות הוא במה ארה"ב מובילה בתחום הזה. היינו אגרסיביים מאוד בחבילות ההבראה שלנו. הן בנויות כך שהכסף יוצא גם בשנת 2009 וגם ב-2010. אך לכל מדינה יש את המגבלות שלה, את הקצב הפוליטי שלה ואנחנו רק רוצים לוודא שכולם מכירים בצורך להתקדם בחזית הזו, ושכולם מוכנים להיכנס לנושא הזה אם יתברר שהמאמצים הנוכחיים לא מספיקים.

ישנו האתגר הגדול של ניהול המשבר - גישור על פני הפער בין מה שנחוץ מבחינה כלכלית לבין מה שאפשרי מבחינה פוליטית. איך אתה מגשר על הפער הזה?

זה רק פער אחד. יש גם פער בין הרעיונות של איך לגשת למשבר כזה. בייחוד בין כלכלנים - למרות שבנושא של התמריצים נראה שיש קונצנזוס רחב של כלכלנים שמרניים וליברליים לגבי הנחיצות של התמריצים.

כפי שאתם יודעים, המשבר הפיננסי פגע תחילה בארה"ב; כעת מרגישים אותו ברחבי העולם. שלא במפתיע, נקטנו בפעולה אגרסיבית מוקדם יותר מאשר מדינות אחרות, מפני שההשפעה הורגשה באופן המיידי ביותר בוול סטריט.

כאשר מדינות אחרות מתחילות לעבור את הירידות הדרסטיות בתמ"ג וביצוא שלהן, אני חושב שתחושת הדחיפות גדלה, ונתחיל לראות התלכדות של התגובה הבינלאומית. בכל המדינות יש מתח מובן בין הצעדים הנדרשים לאתחול מחדש של הכלכלה לעובדה שרבים מהצעדים הללו יקרים מאוד.

למשלמי המסים יש ספקנות בריאה לגבי הוצאה מוגזמת של כספם, בייחוד כאשר התחושה היא שחלק מהכסף לא מוצא לטובתם, אלא על אחרים, שנחשבים לאחראים למשבר. לכן תמיד יהיו אתגרים, ומה שקשה בנוסף לכך הוא העובדה שהמדיניות שאנחנו נוקטים תדרוש זמן כדי להשפיע, והפוליטיקה מטבעה מחפשת תגמולים מיידיים יותר.

אך אני בטוח שהעם האמריקני, ואני חושב שאנשים בכל העולם מצפים מהמנהיגים שלהם להנהיג, ושכמה מהצעדים שנקטנו כבר מתחילים להניב פרי. אנחנו רואים סימנים של התייצבות בכלכלות, ועדיין לא ראינו...

סימנים של התייצבות?

כאן בארה"ב, למשל, מתחילים לראות כיסי התייצבות בשוק הדיור. התוכניות שלנו בתחום הזה הובילו לשיעורי הריבית הנמוכים ביותר על משכנתאות מזה תקופה ארוכה, ומתחילים לראות כמות ענקית של החלפת משכנתאות במגזר הבנקאי.

בשווקים מסוימים, כמו שוקי ההלוואות לקניית רכב או ההלוואות לסטודנטים, מאמציו של שר האוצר טים גייתנר לספק שוק לני"ע מגובי הנכסים, נושאים פרי. אמנם יש עוד דרך ארוכה לפנינו, אך אני סמוך ובטוח שאם נהיה עקביים, ולא ניגש לזה עם מחשבה שיש כאן תרופת פלא, אלא נהיה מוכנים לנסות מגוון רחב של שיטות כדי לספק את הצמיחה במקומות העבודה, נצליח להיחלץ מן המשבר הנוכחי.

הזכרת את הסיכונים של הפרוטקציוניזם המסחרי. הבנק העולמי זיהה 73 אמצעים שונים של מגננה כזו מאז הפסגה הקודמת של ה-G20, ואם כן, מה יכול לעשות הממשל במונחים מעשיים כדי להפסיק אותם - והאם אין סיכון ממשי שאנשים באירופה יחששו ממה שקורה על גבעת הקפיטול עם כל הסעיפים של "קנה תוצרת אמריקה" בהצעות החוק?

ובכן, ראשית אני חושב שחשוב לציין שכאן בארה"ב, למרות קצת רטוריקה פרוטקציוניסטית ותסכול כלכלי גדול מאוד, על רקע הקריסה של שוקי ההון והעלייה הגדולה באבטלה, סעיף "קנו תוצרת אמריקה" שהיה בחבילה הכלכלית שלנו נכתב במיוחד כך שיעלה בקנה אחד עם הכללים של ארגון הסחר העולמי. עניין המשאיות ממקסיקו הוא כעת נושא למשא ומתן, כדי להבטיח שלא נראה הסלמה במלחמת הסחר.

קצוות פתוחים

זה אינו הזמן לפזר רמזים על מגננה כלכלית, ואני אמשיך להתנגד למאמצים לסגור את השוק האמריקני. אני חושב שבדמוקרטיה, תמיד יהיו קצוות פתוחים. זה נכון אצלנו וגם בעולם, אבל בסך הכל, אינני חושב שראינו נהירה לפרוטקציוניזם. זו לא תהיה הרטוריקה של המנהיגים שמתכנסים בלונדון.

מאחר שהעם האמריקני, האירופים והאסיאתים, האפריקנים והלטינו-אמריקנים חשים כולם ביטחון שמנהיגיהם עושים כל שביכולתם כדי לעודד ולקדם צמיחה כלכלית, ושכולם פועלים למען האינטרסים של עמיהם, אני חושב שנצליח להימנע מכרסום משמעותי בחזית האחידה שלנו.

אדוני הנשיא, האם אתה חושש, בייחוד בעקבות המחלוקת בנושא הבונוסים שחולקו ב-AIG, שיש סכנה מסוימת שהאמון כלפי העסקים ושלטון החוק בארה"ב נשחק, ועלול לפגוע בכמה מצעדי ההבראה?

אני חושב שיש מקור לחשש כזה באזורים מסוימים. ראשי התעשיות חשים בתסכול הלגיטימי של העם האמריקני כאשר הם קוראים על הבונוסים האדירים שהולכים לעובדים בפירמות שמקבלות חבילות חילוץ בכספי משלם המסים.

אני חושב שהם יכולים לנקוט צעדים להפחתת הסכנה הזו, ונפגשתי ביום ו' שעבר עם כמה בנקאים, וזו היתה שיחה קונסטרוקטיבית. אחת הנקודות שהעליתי היא, שזהו הזמן שבו כולם צריכים להקריב משהו, ויש צורך בתחושת הקרבה דומה מצד אלו שסייעו ליצור את המשבר הזה, ושהם צריכים להפגין איפוק ולבנות את חבילות התגמולים כך שתהיה דחייה מסוימת עד שהכספים יוחזרו למשלמי המסים והכלכלה תבריא.

אבל אתם יודעים, צריך גם לזכור שלמרות שצפויות להיות, אני מניח, תגובות אמוציונליות ותלונות לגיטימיות בנושאים הללו, ארה"ב היתה ונשארה הכלכלה המצליחה ביותר בעולם, בדיוק הודות לכבוד שאנחנו מייחסים זמן כה רב לחוזים חוקיים ולתפקוד שקוף ומוסדר של השוק. זה לא הולך להשתנות.

אדוני הנשיא, בהתחשב בנטייה הגוברת לפופוליזם על גבעת הקפיטול, האם אתה חש ביטחון שבזמנים כאלו אתה יכול ללכת לקונגרס ולבקש את גיבוי ההון שרוב הכלכלנים חושבים שיהיה נחוץ בטווח הקרוב?

חשוב לנו להראות שהכסף שכבר אושר, הוצא כהלכה. שהוא מסייע להניב הלוואות שהולכות לעסקים קטנים וגדולים, שמצידם משקיעים ויוצרים מקומות עבודה. אם המצביעים חושבים שזו דרך חד-סטרית, ושאנחנו רק שופכים עוד ועוד כספים לתוך מוסדות בלי לראות החזרים, מלבד מניעה של אסונות נוספים, יהיה קשה יותר לנמק התערבויות נוספות בשוק החופשי.

מצד שני, אם אנשים יתחילו להגיד שהם יכולים להחליף את ההלוואה על הבית שלהם, ושהילד יכול לקבל הלוואת סטודנט, ושהעסק הקטן שלהם יכול לשמור על קו האשראי שלו - כלומר, שיש תוצאות מוחשיות ומשמעותיות לאמצעים שנקטנו - אני חושב שנוכל לשקם את האמון ואת הביטחון של העם האמריקני.