מנכ"לית אינטל ישראל: "אעשה כל מה שאני יכולה כדי שלא יהיו פיטורים בארץ; חייבים להפסיק את מעגל הפיטורים"

עם 6,500 עובדים, מקסין פסברג יודעת היטב שאם משהו בספינת הענק שלה יזוז, כל המשק ירעד: "כרגע אנחנו לא סובלים במיוחד, אבל אם הסיפור יימשך, נגיע למצב שבו אינטל ישראל תתברר כגדולה מלהכיל את היכולות שלה"

2008 הייתה שנה דרמטית בתולדות אינטל ישראל. מקסין פסברג, שנכנסה לתפקידה בקיץ 2007 במקומו של אלכס קורנהאוזר, נאלצה להתמודד לא רק עם השלמת בנייתו של המפעל העצום פאב (Fab) 28, ועם הכנסתו לפעילות, אלא גם עם מכירת המפעל הישן פאב 18 לנומוניקס - חברה עצמאית, שאינטל היא אחת השותפות בה - ועם סגירת מפעל פאב 8 הוותיק בירושלים, והסבתו לייעוד חדש. גם התכווצות ערכו של הדולר לא סייעה למצב הרוח, שלא לדבר על המשבר האחרון, שקשה לפספס את השלכותיו: ירידה ברורה ביצוא. בעוד שב-2007 ייצאה אינטל ישראל בהיקף של 1.54 מיליארד דולר, את 2008 סגרו עם שורה תחתונה מזהירה פחות: 1.39 מיליארד דולר.

השנה האחרונה תפסה אותך בהפתעה?

"אם אני אגיד לא, זה יישמע יומרני, ואם אני אגיד כן, אז תשאלי אותי מה עשיתי בנדון. כך שהשאלה הזו היא 'לוז-לוז'. אני חושבת שאף אחד לא צפה את עומק המשבר, גם לא אני. אבל אנחנו באינטל כן יודעים שהעסקים שלנו עובדים במחזוריות של עליות וירידות. כשאנו בעלייה אנחנו אף פעם לא מסוגלים לספק את כמות הסחורה הנדרשת, וכשאנחנו בשפל, יש לנו עודף מהכול. היות שאנחנו מזהים את ההתנהגות, אנחנו משתדלים להריץ את העסקים עם מינימום כוח אדם נדרש, ולא להרשות לעצמנו גיוס עם שומנים".

פסברג מצביעה על הבוס שלה, מנכ"ל החברה העולמית פול אוטליני, כהשראה ניהולית ראויה. "נראה שפול ידע שאינטל גדולה מדי לסך כל מחזור הכספים שהיא מייצרת, ולכן כבר לפני שלוש שנים הוא הביא את 'ביין' (חברת הייעוץ ביין אנד קומפני, ו' ק'), שעשתה הערכה פנימית איפה יש בזבוז בחברה. בזבוז ממש, Waste במובן הקלאסי של המילה. מסקנות הבדיקה עזרו לו להתמקד במציאת הזדמנויות לצמצום כוח אדם וריסייזינג של החברה".

איך זה נראה במספרים?

"לפני שלוש שנים היינו קרוב ל-108 אלף עובדים בעולם, ובשלוש השנים שחלפו ירדנו לגודל נכון יותר. היום אנחנו קרוב ל-83 אלף".

קיצוץ של 20%.

"אבל זה לא בא כתגובה לשום דבר, אלא בניסיון אמיתי לייעל את החברה. הרי 2006 הייתה שנת שיא. זה נתן לנו, המנהלים, אתגר לחפש איפה צריך יותר ואיפה צריך פחות אנשים. ואגב, חלק גדול מהקיצוצים נעשה ברמות הניהול הבכירות".

ואינטל ישראל? מה היא צריכה לעשות עכשיו כדי להתמודד עם המשבר?

"את מה שמדינת ישראל צריכה לעשות: נקודות פיתול יכולות להיות נקודות משבר או מקפצה להזדמנויות. באופן אישי, אני יותר חוששת ממה שישראל תעשה, מאשר לאינטל. כחברה, אינטל עושה מאמצים רבים להגדיר שווקים חדשים, למצוא ייעודים חדשים".

אינטל ישראל מעסיקה כמעט 6,500 עובדים, ועד היום נמנעתם מפיטורים כמו בענקיות היי-טק אחרות כאן. מה יקרה בעתיד?

"אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי שלא יהיו פיטורים בארץ. אחרי מסיבת העיתונאים בחודש שעבר, היו עיתונים שיצאו עם הכותרת שאמרתי שנעבור לארבעה ימי עבודה בשבוע. אבל אני לא אמרתי זאת. אמרתי שאשקול כל אופציה, כדי להימנע מפיטורים. אני יודעת שיש חברות שעברו לארבעה ימי עבודה בשבוע, וזה חכם מאוד, כי חייבים להפסיק את מעגל הפיטורים. מי שנכנס למעגל הזה מוציא פחות כסף, וזו טעות.

"זה גם צעד חכם מפני שאנחנו משקיעים הרבה כסף בהכשרת העובדים. שום דבר לא יחליף את הניסיון המצטבר שלהם. וכשאנחנו לא משכילים לשמר אותם, זו טעות גדולה. לפטר עובדים זו בעצם הדרך הקלה, במקום להתאמץ ולשמור עליהם. הרי עלות ההכשרה המחודשת של העובדים תכה בנו בעוד שנתיים".

אבל כן הפחתתם בשכר.

"אני לא חושבת שהפחתת שכר בלי הפחתת שעות עבודה היא דבר נכון. אנו מגיעים להפחתת שכר כי אין מספיק עבודה. זה לא שאנחנו מבקשים מהעובדים לעבוד אותן שעות ולקבל פחות כסף. הרעיון הוא שיעבדו קצת פחות, ושיקבלו קצת פחות. כרגע, אנחנו לא סובלים מזה במיוחד, אבל אם הסיפור יימשך, אז נגיע גם בארץ למצב שבו אינטל ישראל תתברר כגדולה מלהכיל את היכולות שלה".

עד כמה אינטל העולמית מעורבת בהחלטות שלך?

"יש החלטות שאנו מקבלים עצמאית, כמו ההחלטה להפחית את הבונוס הישראלי, שהוא בונוס שנותנים בגין עמידה ביעדים. זהו לא בונוס שכלל עובדי אינטל מקבלים. אז החלטנו להפחית אותו, והבאנו זאת לאישור אינטל העולמית. אבל אין סיכוי שמישהו שם יגיד לא. מדיניות שכר גלובלית נקבעת גלובלית, על-ידי המנכ"ל של אינטל העולמית, אבל הטיפול בעלויות מקומיות והטבות ייחודיות לישראל, אלה דברים שאנחנו מחליטים פה. אני שאלתי את פול אם ישקול התאמת שכר לשעות עבודה, והוא אמר שכן".

מחכה לביבי

מפעל פאב 28, המשתמש בטכנולוגיית 45 ננומטר חדשנית לייצור מיקרו מעבדים למחשבים אישיים וניידים, נחנך ביולי 2008 בעלות השקעה של 3.5 מיליארד דולר. המדינה גיבתה את היוזמה במענק משלה, בסך 525 מיליון דולר. "אנחנו מרגישים את עצמנו שותפים עם ממשלת ישראל, אנחנו מעסיק גדול מכדי שזה לא יהיה כך", אומרת פסברג. "אנו משפיעים בצורה אמיתית על התל"ג במדינה, ולכן זה יהיה חסר אחריות להניח משהו אחר חוץ משותפות. אבל כמו בכל שותפות - יש תקופות יותר אינטנסיביות ופחות אינטנסיביות".

ועכשיו יש ממשלה חדשה. עוד פעם.

"אני מחכה בכיליון עיניים להקמת הממשלה, כי זה אסון טבע שאין לנו תוכנית לאומית לצאת מהמשבר. אני מאוד מודאגת מכך שאנו מהמדינות האחרונות שמכינות תוכנית אסטרטגית ליציאה מהמשבר. אפילו במדינות עולם שלישי יש יותר התעסקות בזה מאשר בישראל. לנו אפילו אין תקציב כרגע. זו לא ביקורת על הממשל הקודם, זה מה שקורה בעת חילופי שלטון. לכן אני מאוד אשמח כשתקום ממשלה.

היום כולם צועקים הצילו. אפילו הטייקונים הגדולים ביותר.

"תראי, כשהדולר צנח, הלכנו לדבר עם סטנלי פישר, וגם היינו בדיבור עם התאחדות התעשיינים. אנחנו לא בבועה, אנחנו מדברים עם כולם. אבל אם את שואלת עם מי אדבר בהמשך, התשובה היא שעם כל גורם שיש לו חלק בפתרון".

מה את מצפה מראש הממשלה הנכנס נתניהו יעשה?

"קודם כול, שיבנה תוכנית כלכלית, ושתהיה הוליסטית, שתשרת את המדינה. תוכנית שתפסיק את הפיטורים ושתכוון אותנו ליציאה מהמשבר. רק כך נצליח לצלוח את הרעה הזאת, ולצאת ממנה מחוזקים".

ומה לגבי צעדים שכבר נעשו? על-ידי בנק ישראל, למשל?

"ממשלת מעבר היא תמיד מוגבלת. זה דינה, ולכן אין לי טענות אליהם. הם עשו את המקסימום שניתן במצב שנוצר. אבל דובר, לדוגמה, בהלוואות לעסקים קטנים. זה נידון ונתמך על-ידי האוצר, אלא שלא יצאה משם ולו אגורה אחת שחוקה. בואי נהיה ריאליים, הדרך לגיהינום, את יודעת איפה היא עוברת.

"צריך גם להבדיל בין צעדי ביניים לבין תוכנית כוללנית. כי אם הולכים לעשות טלאים-טלאים, ככה זה נראה. ביפן יש תוכנית ל-25 שנה, לסינים יש תוכנית ל-50 שנה - הם הגדירו, למשל, שבתוך 25 שנה הם יהיו המדינה המובילה בעולם בייצור מיקרו-פרוססורים, והם עושים הכול בשביל זה, בכל הערוצים המתבקשים. לנו אין תוכניות מרחיקות לכת, שהן לא תלויות בממשל מתחלף זה או אחר, וזה עצוב".

לא כמו כולם

"אני לא חושבת שיש מסלול אחד קלאסי שמגדל מנהלים. יש מעט מאוד אנשים באינטל שמקבילים אליי. בכמה מדינות יש פעילות בסדר גודל כזה? ואתר כמו זה? מעט מאוד. אני לא חושבת שנכון לצפות שתהיה דרך אחת להגיע לכאן", אומרת פסברג.

פסברג מטפסת על מעין מרפסת הצופה על המפעל וסביבתו. בפתח הכניסה למבנה המרכזי נראים עובדי אינטל הרבים עוצרים, בדרכם לארוחת צהריים, ליד אחד הדוכנים הארעיים שנפרשו בחוץ: שוקולד, סבונים, תכשיטים ונרות ריחניים. כולם צריכים לקנות מתישהו איזו מתנה לחג, ועם מספר השעות שהם משקיעים בעבודה, מתבקש לעשות זאת על חשבון הפסקת הצהריים. משם הם ממהרים לחדר האוכל המאולתר בתחתית החניון.

אינטל נתפסת כחברה שדואגת לעובדיה, אבל בו בזמן גם דורשת מהם המון. את לא חושבת שתרבות התעסוקה הזו מרעילה את הסביבה?

"אני אפילו לא מתחברת לשאלה. אני חושבת שיש לנו נשים וגברים שעובדים באינטל, ושכל אחד מהם מוצא דרך לאזן בין דרישות הבית והעבודה. נכון, יש תקופות לחוצות יותר ותקופות לחוצות פחות. התירוץ לא להיות בבית בזמן המקלחות של הילדים הוא תירוץ גברי שלא קשור להיי-טק, אלא למין האנושי. אנו יודעים, לפחות הנשים שבינינו, שאנחנו לומדות לעשות דברים בצורה יותר אפקטיבית. כי נשים, גם אם יש להן גבר בהיי-טק וגם אם לא, הן אלה שיצטרכו לדאוג למקלחות בסוף היום".

veredkl@netvision.net.il

צרו איתנו קשר *5988