מאחורי הדיבורים הגדולים והכרזות הענק על לבלוב הנגב, צמיחת הגליל, מו"מ עם הפלסטינים והסורים, פריסת רכבות, התעצמות צה"ל, הצלת החינוך, הסביבה, האכיפה, המשפט, ההיי-טק, שגשוג גמלאים, עניים, מיעוטים, עולים, מדעים, חשמל, מים, אוויר, נדל"ן ובריאות מלאה לעמישראל - עם או בלי שר בריאות - מסתתרת עובדה מצערת אחת: ממשלת ישראל החדשה היא לא פחות ולא יותר מצוות חירום באוהל מקרים דחופים בבית חולים שדה הפרוס בקדמת קווי האויב. תפקידה ברור: להשאיר את הקליינט בחיים, לעצור את ההידרדרות במצבו, לא להטיל בו נכות.
ראש הממשלה, עשרות שריו וסגני שריו, אלה שיישארו עלומי שם או תוכן ואלה שיכבשו את כותרות "הקבינט", "המטבחון", "המטבחון המצומצם", "הטריאומווירט" ו"הצמד", יתעסקו, יתרכזו וייבחנו בשני עניינים בלבד: התמודדות מול איום הגרעין האיראני ומלחמה בסכנת שפל כלכלי מעמיק, מתמשך ובלתי נשלט. זהו זה. רק זה. בזה תהיה שבויה המדינה והממשלה כולה, כולל התוכניות המפוארות והשקעות הכסף הגדול. כל שאר הדברים הדחופים מאוד, הנחוצים מאוד וההכרחיים מאוד - ייאלצו להמתין.
הלחצים כבר בעיצומם
עם העניין האיראני יתעסקו כמה וכמה. בנימין נתניהו, רה"מ; אהוד ברק, ביטחון; אביגדור ליברמן, חוץ; משה יעלון, איומים אסטרטגיים; דן מרידור, מוסד, שב"כ ואנרגיה אטומית; יוסי פלד, בלי תיק; אולי גם סילבן שלום, פיתוח אזורי. הם ידרכו זה על בהונותיו של זה, ייסעו ויבואו, ירקחו ספינים, יבשלו מניפולציות, ישמיצו, יפרסמו, ידליפו, ימציאו וישמרו על חיסיון ביטחוני.
העניין הכלכלי יובל בשני ראשים: אחד של ה"אחראי על האסטרטגיה הכלכלית", יו"ר הקבינט הכלכלי-חברתי, הוא ראש הממשלה הנכנס, בנימין נתניהו. השני: יו"ר ההסתדרות והאיגוד המקצועי, המוביל החברתי ובעל ההשפעה המכרעת בקרב השותפה הקואליציונית החשובה מפלגת העבודה, הוא עופר עיני. כל הכוכבים האחרים, בכלל זה שר האוצר יובל שטייניץ, השרים הכלכליים עוזי לנדאו מהתשתיות, בנימין בן אליעזר מהתמ"ת, אריאל אטיאס מהשיכון, ישראל כץ מהתחבורה, משה כחלון מהתקשורת, שלום שמחון מהחקלאות, סטס מיסז'ניקוב מהתיירות, וגם שרגא ברוש, נשיא הארגונים הכלכליים ושותפו של עיני, יהיו בקושי סטטיסטים בסרט.
על נתניהו ועל עיני מופעלים, זה כבר, לחצים אדירים מכוחות שונים במשק, טייקונים ומובטלים, בנקאים, תעשיינים, פיננסיירים, סוחרים ועד מנהלי עמותות חסד וסעד.
אם הצמד ביבי את עיני ידעו לעבוד יחד - לא חשוב אם בעמידה או בישיבה, סביב שולחן עגול, מרובע, זוגי, או משולש - מבלי שהאחד ינסה לתחמן את השני, להכניע אותו או "לנצח" אותו, יש בהחלט אפשרות שתימנע הקטסטרופה של אבטלה חולנית, מרי אזרחי והפגנות רחוב, ותובטח היחלצות המשק מהשבר הכלכלי במועד צמוד לסיומו בעולם המערבי.
אם שני אלה יוסתו זה נגד זה, יתעקשו, ישחררו את האגו המנופח, ויפנו את מאמציהם זה להפלת זה, אז תאבד השליטה וישראל תישאר במיתון עמוק וקשה, שנים אחרי שהעולם המערבי ייחלץ ממנו, בעוד שנה, שנתיים או שלוש.
רק קשר נכון בין השניים, גם אם הוא סוג של מאזן אימה יציב, יכול לאפשר קיצוץ בתקציב הביטחון, הפחתת עלויות המגזר הציבורי, הסדרי פרישה ואבטלה שהמשק יכול לעמוד בהם, ביטול עיוותי המס, כניסה למסלול הפחתת גירעון כבר בשנה הבאה, רפורמות בחשמל, במים, במקרקעין, באנרגיה ועיקר העיקרים: החלשת הביורוקרטיה.
ומה יעשו עד אז המוני השרים וסגניהם? יתמקדו ויטפלו בחוליים הכרוניים, בעומס הביורוקרטי הממאיר במשרדיהם, בלי להגדיל הוצאות ובלי להכין תירוץ לכישלון בזה שהאוצר לא מעביר די תקציב. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
