זכות השיבה שלו

חודשים התקרב בצעדי ענק לניצחון ברוב דרמטי ומוחץ, אך הבחירות הסתיימו כשהוא נגרר, 27 מנדטים, אחרי ציפי לבני שניצחה אותו, 28 מנדטים. אחר כך באה הכניעה, אחת אחרי השנייה, השלישית והרביעית.

הדבר האחרון שרצה זו ממשלה תלויה באביגדור ליברמן. את איווט אי אפשר להזיז, לרכך, להרגיע או לעכב ואי אפשר לצפות את התנהלותו. תוך שנייה הוא מזנק החוצה מהממשלה.

במו"מ סגר ליברמן את כל החשבונות מפעם. הוא דרש, נתניהו מסר. הכול. הרבה תיקים, הרבה כוח. ממנו עבר לחיזור רציני ואמיתי אחר הציפי, אבל היא סירבה, והוא הלך לחתימה על כניעה כספית ואידיאולוגית כבדה ביותר לש"ס. מהיום תשוב ותאמר: לא לעידוד עבודה כן לקצבאות, לא למדעים כן לישיבות.

ואז נפתח מסלול התשלומים לחילוץ ידידו הטוב ברק מידי מתנגדיו בעבודה. כדי לקנות שר ביטחון הוא נאלץ לשלם לעופר עיני את משקלו בזהב ונשמה. הוא חתם על הסכם בו איבד את עצמאות ההובלה הכלכלית, מישכן 4, 5 מיליארד שקל, וביי ביי לביבי הרפורמטור. היחיד ש"הצליח" לעמוד מולו הוא סילבן שלום.

אז באה הבושה הכי גדולה: ממשלת עשרות השרים, נפוחה, בזבזנית ותלושה מהמציאות. ניגוד מוחלט לכל ההצהרות וההתחייבויות שלו: "התחייבתי שיהיו 18 שרים. יש חוק שקובע את זה. אני מתחייב למלא את החוק" ("גלובס" 17.4.08). בזזזזזז..

משהו בעיניים של ביבי השתנה בימים האחרונים. הזיק המתחכם, היהיר והבטוח מדי, כמו הולך ונמוג. לא כך הוא חשב שיהיה. לא כך ציפה לעלות לשלטון. לא עם כתמים על השטיח. אבל זה מה יש. ובכלל, הגודל לא קובע.

המשבר הכלכלי לא מפחיד אותו. יש לו תוכניות סדורות וברורות. גם המדיניות שיאמץ מול הגרעין האיראני מתוכננת. איומי השמאל מהתרחקות "העולם הנאור" מבדחים אותו (עם גורדון בראון וניקולא סרקוזי הוא חבר משכבר, עם אובמה הוא בטוח שיסתדר היטב, גם עם הילרי קלינטון, אחרי שיגמרו להסית אותה נגדו, יהיה בסדר).

נתניהו ימשיך בדרך כל קודמיו, מהימין המרכז והשמאל, להצהיר על מחויבות ל"תהליך המדיני", יקראו לו איך שיקראו לו (וואי, אינדיאנאפוליס, מפת דרכים, שארם א שיח'...), יקיים שיחות, פגישות ומשאים ומתנים עקרים עם הפלסטינים, מדי פעם יוציאו "גורמים זרים" כותרת הנוגעת ל"התקדמות" מול הסורים, הסעודים, הקטארים.

אין לו יממה של חסד, וגם עם זה הוא מסתדר. אבל הדבר האחרון שהוא רוצה, וזה מטריד מאוד את מנוחתו, הוא להיות עוד ראש ממשלה של שנה וחצי-שנתיים. הוא רוצה להביא את גלעד שליט הביתה, בלי כניעה לחמאס. הוא רוצה להיות האיש אשר יביא את ישראל למהפכה הגדולה, לזיכרון דורות.

הוא רוצה ארבע שנים, הערכה בינלאומית, כלכלה מזנקת, ביורוקרטיה מרוסקת, צמיחה של 6% ו-7% (בעוד שנתיים), מהפך החינוך הגדול, שובה של הטכנולוגיה העילית. הוא חולם על קדנציה מלאה, אחריה יבחרו בו לשנייה. הוא רוצה להיות זה שעושה את השינוי הגדול. הלוואי שיצליח.

stella-k@globes.co.il