הקבוצה הקטנה של דני יאמר

1. אז אחרי עוד תצוגת כדורגל מעליבה והפער שצומח מהמוליכות, כבר אפשר להיפרד רשמית ממכבי נתניה. דניאל יאמר אמר אתמול (שבת) כי הקבוצה שלו יצאה סופית ממאבק האליפות. אז העניין הוא, מיסטר יאמר, שנתניה מעולם לא היתה במירוץ הזה.

לא סתם התחושה הכללית בחודשים האחרונים היתה שאף אחד לא באמת סופר את נתניה. התחושה הזאת נטמעה בתודעה בגלל שמלבד הבלחות חד-פעמיות של הפועל חיפה ב-1999 ובני יהודה ב-1990, ב-25 השנים האחרונות לוקחות בליגה הזאת אליפויות רק ארבע קבוצות. כולן חברות במועדון ארבע הגדולות. מועדון שלנתניה אין קשר אליו.

במונחים של ליגת העל, נתניה איננה פיקציה כפי שלעיתים מנסים להציג אותה. היא ראש קלאסי לשועלים, מובילה בבטחה את ז'אנר המועדונים הבינוניים שכולל את הפתח תקוואיות, אשדוד, בני יהודה וכו'. אם בוחנים את נתניה לעומת הכאילו מתחרות שלה בצמרת, מגלים שכל ה-25 מחזורים האלו שבהם תהינו האם אולי בכל זאת יש בה משהו, היו בסך הכל סטייה מחשבתית שנבעה רק בגלל היכולת הלא משכנעת של היריבות האחרות. בית"ר, הפועל ת"א וחיפה לא הצליחו העונה לייצר אפילו מומנטום גדול אחד שיזרוק אותן חזק לראש הטבלה, מה שייצר את האשליה שנתניה חזק בתמונה.

אבל זה לא היה יותר מפטה מורגנה זמנית: קבוצה שלא מצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים מאז המחזור ה-6 לא יכולה לפנטז על אליפות; קבוצה שמביאה 2,000 צופים בממוצע למשחק בית דווקא בעונה כל כך מוצלחת מבחינתה ועם אלוף עולם על הקווים, היא פיקציה פריפריאלית; קבוצה שמשחקת כדורגל כל כך משמים לא יכולה להיחשב כקנדידטית למשהו; וקבוצה שלא מצליחה לכבד אפילו את מלך השערים שלה בכל הזמנים ולמצוא לו מקום פנוי ביציע הכבוד, מביישת את עצמה, את עברה, ולא יכולה להלביש על עצמה את המינוח "קבוצה גדולה". פעם היא היתה קבוצה גדולה. מאז עברו כמעט 30 שנה.

ויש עוד: צמד המגנים הנחשבים של נתניה, סבן ובן דיין, שפתחו בשני משחקי הנבחרת מול יוון ונחשבים לחוליה הכי חזקה בקבוצה, הם בסופו של דבר שחקנים שנפלטו בעבר ממכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ת"א. אחרי שהתברר שהם פשוט לא היו מספיק טובים בשביל לשחק בקבוצה גדולה באמת.

2. נדמה שהתדמית הציבורית של אלי גוטמן עוברת העונה מטמורפוזה. פעם, אפילו בימים שבהם לקח אליפות עם הפועל חיפה וגביע בבאר שבע, הוא היה הגרמני, הקפדן, המאורגן, הבונקריסט. שלושת הכינויים הראשונים, המחמיאים, עדיין דבוקים אליו; הכינוי האחרון, שנועד לשמש כעלבון, כבר לא מוזכר.

איך יהיה מוזכר אם מיד אחרי אשדוד המופקרת משני כיווני המגרש, זו דווקא הפועל ת"א שכבשה 38 שערים ומציגה את ההתקפה הטובה בליגה? והיא עושה את זה למרות שיבואה, השחקן הפורה ביותר שלה העונה, לא כבש בשמונת המחזורים האחרונים.

זה כמובן לא אומר שהפועל משחקת טוטאל פוטבול הולנדי, אבל לפחות גוטמן מראה השנה שהוא יכול לבנות קבוצת כדורגל שתרוץ לאליפות וגם תצליח לבדר. הוא מנצח בשיניים משחק כמו אתמול מול מכבי פ"ת, כשעל המגרש יש לו בשער את השוער השני ואחר כך השוער השלישי של הקבוצה, והוא גם מנצח 0-4 את בית"ר. גוטמן בעצם מצליח למצוא את האיזון הכי מסובך למאמן כדורגל: בין מחויבות טקטית, למחויבות לגרום לקהל לשלם כסף על כרטיס.

כל הפרשנויות והעדכונים הכלכליים מליגת העל - בניוזלטרים והתראות הספורט של גלובס

3. עכשיו כבר יש שתי עובדות ברורות מאוד לגבי מאבק האליפות. הראשונה, נתניה לא קשורה אליו. השנייה, חיפה והפועל יהיו שם עד הבאזר. השאלה הפתוחה: האם בית"ר מסוגלת להיות צלע שלישית?

האמת, המצב מסובך מבחינתה. יש לה 4 נקודות לסגור מהפועל, ועוד 6 מחיפה (במידה והאחרונה תנצח מחר באשדוד), וכל זה כשנותרו 24 נקודות בקופה. הבעיה של בית"ר היא העובדה שבשלב הזה של העונה אין לה יותר מרווח לטעויות. כל משחק שהיא לא תצליח לנצח מעכשיו יכול לגמור לה את הסיפור. מצד שני, לוח המשחקים עובד לטובתה: היא כבר שיחקה מול נתניה והפועל בסיבוב הזה, בעוד שחיפה והפועל עדיין צריכות להיפגש עם נתניה וגם אחת עם השנייה. לבית"ר אין למעשה משחק קשה באמת עד המחזור האחרון של העונה בקרית אליעזר.

ובמלים אחרות, לבית"ר יש שבעה מחזורים כדי לצמצם את הפער מחיפה לשתי נקודות בלבד. כל זה כדי להגיע למחזור האחרון בקרית אליעזר לגמר גביע קלאסי על כל הקופה שבו ניצחון יכול להבטיח לה אליפות.

שלא לדבר על המקרה היותר מעניין עבור אוהדי בית"ר: הצהובים של עטר תוקעים את חיפה במחזור האחרון ומעניקים את האליפות דווקא להפועל של גוטמן...

sharon-b@globes.co.il